מרכז טאוב: הזוגות הצעירים כבר לא מסוגלים לרכוש דירות

הדוח השנתי של מרכז טאוב המתפרסם היום (ד') מציג תמונת מצב חברתית-כלכלית לא נעימה של ישראל 2015 ביחס למדינות אחרות ובהשוואה לעבר. הדוח מרכז 13 מחקרים בתחומי תעסוקה, פריון עבודה, חינוך, בריאות, רווחה והוצאות ציבוריות. עורכי הדוח הם פרופ' אבי וייס, מנכ"ל מרכז טאוב ופרופ' חבר לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן, ופרופ' דב צ'רניחובסקי, חוקר בכיר וראש תכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב.

בנוגע לשוק התעסוקה, הדוח מזהיר כי כ-40% מהתעסוקה בישראל היא במקצועות שנמצאים בסיכון גבוה לעבור תהליך מחשוב בשני העשורים הקרובים. מגמה זו דומה למתרחש במדינות מתקדמות בעולם. בארה"ב ובגרמניה, למשל, שיעור התעסוקה בסיכון גבוה רחב אף יותר: 47% ו-49%, בהתאמה.

המחקר שנערך במרכז טאוב מבוסס על מודל שמקטלג את כלל המקצועות לפי רמת הסיכון שלהם להפוך לממוחשבים בעתיד. המקצועות הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר למחשוב מאופיינים בפעולות חזרתיות וטכניות, למשל ניהול חשבונות והזנת נתונים. לעומת זאת, מקצועות בסיכון נמוך דורשים כישורים כמו יצירתיות, אינטליגנציה חברתית, תפיסה מורכבת ויכולת משא מתן. על פי הניתוח, מקצועות כמו כלכלנים, היסטוריונים ונהגי אוטובוס נמצאים בסבירות בינונית למחשוב, ומקצועות כמו רופאים, עובדים סוציאליים, כוריאוגרפים ופסיכולוגים מוגדרים בסיכון נמוך.

רבים מהמועסקים במקצועות בסיכון גבוה למחשוב שייכים לקבוצות הפגיעות ביותר באוכלוסייה: חסרי השכלה אקדמית, בעלי שכר שעתי נמוך ומועסקים צעירים. על פי המחקר, ההיערכות הנדרשת לשוק העבודה המשתנה יכולה לכלול כמה צעדים, וביניהם: הרחבת השימוש בכלי ההכשרות המקצועיות ומיקודן, כך שיותאמו לאפיונים הרלוונטיים של הנפלטים משוק העבודה ועם זאת יהיו מוכוונות לשוק העבודה העתידי; עדכון שוטף של תכניות הלימוד הקיימות; והקמת גוף ממשלתי שירכז את הטיפול בנושא ויעבוד עם מוסדות הכשרה, מוסדות אקדמאיים, בתי ספר ועוד.

ישראל יקרה

מהדוח עולה כי המחירים של מוצרים בישראל גבוהים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות כאשר מביאים בחשבון את ההכנסה לנפש בישראל. הפרק הזה בדוח מראה כי תוצאה זו עקבית לפחות מאז תחילת שנות התשעים, ואינה ביטוי אך ורק של השקל החזק בשנים האחרונות. בהשוואה הבין-לאומית שערך חוקר מרכז טאוב גלעד ברנד נמצא שלמרות התנודתיות בשער החליפין, רק ב-4 מתוך 25 השנים האחרונות היו מחירי הצריכה בישראל סמוכים לרמה התואמת את ההכנסה לנפש, וביתר השנים היו גבוהים יותר. תוצאה זו ייחודית כמעט רק לישראל, וניתן לראות בה ראיה תומכת לכך שמחירי הצריכה בישראל גבוהים יחסית ליתר המדינות המפותחות זה שנים רבות, כאשר מביאים בחשבון שרמת ההכנסה במדינה נמוכה יחסית. 

בפילוח ענפי ניכרת עליית מחירים מהירה בענף המזון, לצד עלייה תואמת בשולי הרווח בענף. ככל הנראה העלייה בשולי הרווח נובעת משינויים במבנה השוק, שהביאו לירידת התחרות בתחום, לצד מיעוט הייבוא בענף. לעומת זאת, בקטגוריות מוצרי הצריכה שנחשפו לייבוא במהלך שנות התשעים, כגון ביגוד והנעלה, נרשמה ירידת מחירים משמעותית.

צניחה בבעלות על דירות בקרב זוגות צעירים

מהדוח עולה כי בין השנים 2014-2003 צנח שיעור הזוגות הנשואים בגילאי 30-25 הגרים בדירה בבעלותם ב-19%, ועמד על 44% בלבד. ירידה זו משתלבת עם דחיית מועד תחילת הלימודים והחלה לפני עליית מחירי הדיור. באותן שנים שיעור הזוגות הנשואים בגילי 34-31 הגרים בדירה בבעלותם ירד בשיעור של 12%, ועמד על 60%. במקרה זה מרבית הירידה חלה לאחר תחילת עליית מחירי הדיור.

עוד בפרק על מצבם של הצעירים בארץ: שיעור הסטודנטים מבין גילאי 34-18 עלה מ-9% בשנת 1995 ל-15% בשנת 2011. עיקר הגידול הוא של סטודנטים במכללות אקדמיות. בעשור האחרון מספרם של הסטודנטים באוניברסיטאות נמצא במגמת ירידה, ונכון ל-2014 עומד על 65,000 סטודנטים (לעומת 96,000 במכללות). הנתונים מראים שבשנים האחרונות חלה האטה בגידול בשיעור הסטודנטים שנרשמים למוסדות להשכלה גבוהה.

שוק עבודה דואלי

כותבי הדוח מציינים כי המשק הישראלי מתאפיין בדואליות מחריפה בשוק העבודה. בקצהו האחד נמצאים ענפי ההיי-טק והתעשיות המתוחכמות, שפריון העבודה בהם גבוה ועולה במהירות. מנגד ניצב יתר המגזר העסקי, המתאפיין ברובו בפריון נמוך ובצמיחה אפסית. הפריון של כ-60%-65% מהמגזר העסקי נותר בסמוך לרמות ששררו במהלך שנות התשעים למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות במהלך תקופה זו - תופעה חריגה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות.

המגזר הכולל את ענפי ההיי-טק והתעשיות המתוחכמות שונה מאוד מיתר המגזר העסקי לא רק ברמת הפריון, אלא גם בתכונות העובדים בהם ובתשואה להשכלה עבור העובדים. סיכוייו של עובד בעל השכלה תיכונית ומטה להיות מועסק בענפים בפריון ובשכר גבוה ירדו ב-14%. סיכוייו של עובד בעל השכלה אקדמית להימצא בענפים אלו עלו ב-15%.

שיעורי העוני ואי השוויון בהכנסות כלכליות (הכנסות ברוטו מעבודה, הון ופנסיות פרטיות) מציבים את ישראל קרוב לממוצע ה-OECD. לעומת זאת, השיעורים לפי הכנסות פנויות (לאחר תשלומי רווחה ובניכוי מסים ישירים) הם מהגבוהים בעולם המערבי.

מהדוח עולה כי בין השנים 2003 ו-2011 גדל מספר המפרנסים הממוצע במשק בית בישראל מ-1.18 ל-1.32, בזמן שגודל משק הבית הממוצע לא השתנה בצורה משמעותית. סך ההכנסה של משק בית טיפוסי עלתה בעקבות העלייה במספר המפרנסים. ההכנסה הריאלית הממוצעת מעבודה גדלה ב-5% בשנים 2011-2003, אולם המשק צמח באותה תקופה ב-21% במונחים ריאליים. משמעות הדבר היא שההכנסה מעבודה נשחקה יחסית לרמת החיים הממוצעת בישראל. הביטוי לכך הוא ירידת חלקה של העבודה בהכנסה הלאומית: מ-59% בשנת 2000 לכ-55% אחוז ב-2010.