מורשת ישראלית ועולמית

בנושא אופן העברת המים מתנהל מאבק של רשות הכינרת, הארגונים הירוקים וקיבוצי עמק הירדן מול רשות המים וחברת "מקורות". הרשות ומקורות מתעקשות באופן תמוה לבצע את העברת המים באמצעות צינור, הליך שהוא יקר בעלותו, בזמן שבפני ישראל ניצבת הזדמנות חד-פעמית, לתיקון עוולה היסטורית של הזנחת האזור הדרומי של נהר הירדן. הזדמנות שאסור לנו להחמיץ אותה.

אם בשנות ה-90, בעת חתימת הסכם המים הראשון בין המדינות, לא עמדה האופציה להעביר את המים דרך נהר הירדן, בשל ניסוח המתחייב כי המים יסופקו "מהירדן בסמוך ליציאתו מהכינרת", הרי שבהסכם הנוכחי (2015) נכתב כי מיקום אספקת המים ייקבע על-ידי מוסדות התכנון בישראל. משמע, ישראל תחליט על האופן שבו יועברו המים מישראל לירדן. וכך נפתחה בפני ממשלת ישראל הזדמנות לשנות את פני האקולוגיה האזורית.

הטענה העיקרית של רשות המים ומקורות היא, כי אם המים יועברו באמצעות הנהר הפתוח, איכות המים תרד, והם כבר לא ייחשבו ל"מי גלם לשתייה", כנדרש בהסכם. אלא שגופים אלה מסתירים את העובדה כי מים אלו יהיו ברמה גבוהה ותקינה יותר ממימי הירמוך הזורמים בתעלת המלך עבדאללה (תעלת הרור) - שהיא תעלה פתוחה, חשופה לזיהומים ממערכת הביוב הבלתי מוסדרת, ומניקוזים ממאות-אלפי דונמים חקלאיים.

כלומר, לעומת המצב הסביבתי אצל שכנינו, המים שיוזרמו בירדן - לא דרך צנרת - יהיו באיכות זהה לזו שבכינרת - מים מתוקים באיכות טובה. יצוין, כי בהליך זה, מלבד עבודות הניקוי והשיקום שבוצעו בירדן, על-פי "חלופת הירדן", מקורות הזיהום שעלולים לגלוש לנהר, יופנו לצינור נפרד שימנע כניסת זיהומים לאפיק זרימת המים.

רשות הכינרת, הארגונים הירוקים ויישובי עמק הירדן נאבקים למען מימוש תוכנית "חלופת הירדן", והחייאת הנהר החשוב. עקשנות רשות המים ומקורות לבחור בחלופת הצינור על אף היתרונות הסביבתיים שיפיחו חיים בנהר שסבל מהזנחה, תמוהה. גם בהיבט הכספי לחלופת הירדן יש עדיפות מכרעת. עלות פרויקט הצינור היא יותר מ-200 מיליון שקל, לעומת כ-110 מיליון שקל שתעלה הזרמת המים דרך הנהר.

בנוסף, הצינור יגרום נזק לשדות החקלאיים בעמק הירדן, כי לביצוע מיזם הצנרת, נדרשות חפירות לצורך הנחת הצינור בלב האזור החקלאי. זאת, תוך סיכון רב למערכת הניקוז התת-קרקעית, שבלעדיה אין קיום לחקלאות בעמק.

אפילו נניח לרגע לשיקולים הכלכליים, אף שמיליוני השקלים האלה מוצאים על-חשבון שיפור שירותים אחרים (חינוך, בריאות, תשתיות, כבישים וכו'), שיכולנו לקבל מהממשלה - מדובר כאן בצדק סביבתי וחברתי, בתיקון עוולה היסטורית ובהחייאת אתר טבע עם פוטנציאל תיירותי אדיר, שיסייע לאזור עמק הירדן כולו, ואף יאיץ את התוכנית לשיקום הירדן הדרומי.

עוד נציין, כי יותר מ-5 מיליון פליטים שברחו מסוריה ומדאע"ש הגיעו לירדן לאחרונה, כך שמצוקת המים רק הולכת וגוברת בירדן. כלומר, ייתכן שבעוד מספר שנים נתבקש שוב להגדיל את כמויות המים. במקרה כזה, חלופת הירדן תאפשר לעשות זאת ללא מאמץ וללא הוצאות עתק נוספות. זאת, באמצעות פתיחת הסכר והגדלת זרימת המים.

מדובר בהזדמנות נדירה, כזו שכנראה לא תחזור עוד, לעשיית צדק סביבתי וחברתי, להסרת החרפה הסביבתית שבה היה מצוי הירדן בעשרות השנים האחרונות. לנהר הירדן יש מורשת ישראלית ועולמית. על ישראל להשקיע כל מאמץ להחזירו לתפארתו. יש להשאיר את השיקולים הזרים בצד, ולקדם את הדרך היעילה, האפקטיבית והטובה ביותר למדינה בכלל ולעמק הירדן בפרט.

הכותב מנתח מערכות משאבי מים וסביבה