לשחרר את ברגותי

חוליית הטרור שנתפסה באוניברסיטת אבו-דיס, וכללה פעילי חמאס התומכים בארגון "המדינה האסלאמית" (דאע"ש), מצטרפת לשורה של מקרים נוספים, שבהם פעילים מתנועות פתח וחמאס חברו לארגונים אסלאמיים ג'יהאדיסטיים, בעקבות אכזבתם מההנהגות שזנחו את דרך המאבק המזוין והג'יהאד, לטובת מאבק פוליטי ודיפלומטי, שלא הניב עד כה הישגים מדיניים, כלכליים וחברתיים.

חיסול חוליית מבוקשים בנובמבר 2013, שאחד מחבריה היה פעיל חמאס לשעבר, שהצטרף לארגון "מג'לס שורא אל-מוג'אהידון", אמור היה ללמד משהו על המגמה המסתמנת בקרב חלק מפעילי חמאס. פעולת הנקם על החיסול אירעה חצי שנה לאחר מכן, כאשר סניף הגדה המערבית של ארגון המדינה האסלאמית נטל אחריות על חטיפת שלושת הנערים הישראלים, ורציחתם. אף שהחוטפים והרוצחים זוהו כפעילי חמאס מחברון, החקירה העלתה כי הם פעלו בסיוע פעילי חמאס צבאיים מרצועת עזה, ללא ידיעה והכוונה של ההנהגה הפוליטית של חמאס.

הפיחות שחל במעמד וברלבנטיות של ההנהגות הפלסטיניות בגדה המערבית וברצועת עזה, והכרסום ביכולות הצבאיות של הפלגים בעזה לנוכח המצור, קשיי המימון והתחרות בין הארגונים, מביאים להיחלשות מוטת השליטה של ההנהגות, ולהתעצמות השפעתם של הגורמים הרדיקליים בפלגים הצבאיים הדוחפים לשיתוף-פעולה עם ארגון "המדינה האסלאמית".

מציאות זו מחייבת את מדינת ישראל לראות באויבי האתמול את ידידי המחר, ולשחרר את מרוואן ברגותי מהכלא. אמנם קשה לתת אמון באיש שדם ישראלים רבים על ידיו, אולם זה המעשה הנכון לעשותו היום.

ספרו של ברגותי, "אלף ימים בצינוק", מגלה כי הוא היורש האותנטי ביותר של האב המיתולוגי, יאסר ערפאת. הוא זה שיכול לאחד מחדש את המשפחה הלאומית הפלסטינית שהתפרקה, לשכנע את הפלגים הצבאיים לגבש אסטרטגית מאבק אחת, המוכפפת לרשות הפלסטינית, לכונן חברה פלסטינית דמוקרטית ושוויונית יותר. ברגותי יתאמץ לא להחמיץ הזדמנות היסטורית לקידום תהליך מדיני ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בסיוען של סעודיה, ירדן, קטאר, מרוקו ומצרים.

בספרו מספר ברגותי על חוויית הגירוש לירדן, ומודה כי זה היה אחד הרגעים הקשים והכואבים ביותר בחייו. הוא מודה, כי האמין בהסכם אוסלו וחשב שחובה להעניק הזדמנות לשלום ולנהל מרוץ נגד הזמן כדי להבטיח לילדים הפלסטינים חירות ועצמאות.

החמצת ההזדמנות גרמה לברגותי להבין שהכיבוש לא יסתיים, אלא אם יהפוך לנטל כבד הגובה מישראל אבידות בנפש ומחיר כלכלי, פוליטי ומוסרי. שחרורו של מרוואן ברגותי מכלאו הוא צורך השעה ואינטרס משותף לעם הישראלי והפלסטיני. זו הזדמנות היסטורית חד-פעמית, שלא ברגותי ולא מדינת ישראל יכולים להרשות לעצמם להחמיץ, לנוכח אתגר התפרקותה של החברה והפוליטיקה הפלסטינית, וזליגתה לאידיאולוגיה ולפרקטיקה הסלאפית-ג'יהאדית הקנאית.

הכותבת מרצה באוניברסיטת חיפה, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית מבית מרכז מולד להתחדשות הדמוקרטיה

צרו איתנו קשר *5988