הכנ"ר: נצבא הפרה חובותיה כבעלת שליטה בתחנה המרכזית החדשה

מאמץ את עמדתו של הנאמן, עו"ד יוסי בנקל, שהמליץ לביהמ"ש לדחות את בקשתה של נצבא לקבל מעמד של נושה מובטח

עו"ד יוסי בנקל / צילום: תמר מצפי
עו"ד יוסי בנקל / צילום: תמר מצפי

העימות בין חברת נצבא שבבעלות קובי מימון לבין נאמני התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, סביב תביעת החוב של נצבא כבעלת השליטה בתחנה המרכזית, צפוי להגיע לשיאו בדיון שייערך בשבוע הבא בבית המשפט המחוזי מרכז. זאת, כאשר נצבא מבקשת להיות נושה מובטח של החברה ולקבל מאות מיליוני שקלים מקופתה, והנאמנים חלוקים בדעתם בנוגע לקבלת דרישת החוב שלה. כעת, רגע לפני הדיון, קובע כונס הנכסים הרשמי כי נצבא הפרה את חובותיה כלפי התחנה המרכזית החדשה, וממליץ לבית המשפט לדחות את דרישת החוב שלה מהחברה לתחתית רשימת הנושים.

סאגת התחנה המרכזית החדשה, שהייתה בהקפאת הליכים, הגיעה להכרעה דרמטית בחודש שעבר בהתמחרות שהתקיימה במסגרת הליכי ההבראה של התחנה, אז רכשה נצבא את כלל נכסי התמח"ת תמורת סך של כ-320 מיליון שקל, וביקשה לקזז כנגד סכום זה את חובות החברה כלפיה.

נצבא טענה לנשייה מובטחת, מכוח שיעבוד על כל נכסי התמח"ת, בסך של כ-250 מיליון שקל, ובין שלושת הנאמנים בתיק נתגלעו חילוקי דעות באשר לתביעת החוב: עו"ד יוסי בנקל סבר כי יש לדחות את מרבית החוב, רו"ח חיים קמיל סבר כי יש להכיר בנצבא כנושה מובטחת בגין מרבית החוב, ואילו רו"ח עליזה שרון גיבשה עמדת ביניים בין שניהם. 

אתמול (ב') הגיש הכונס הרשמי במשרד המשפטים לבית המשפט המחוזי מרכז, באמצעות עו"ד גלי עטרון, את עמדתו בשאלת מעמד הפירעון של חברת נצבא כנושה מובטחת יחידה בכל נכסי החברה, אל מול יתר נושי התמח"ת.

העמדה מאמצת במלואה את הכרעתו של עו"ד יוסי בנקל, שהמליץ לבית המשפט כאמור לדחות את תביעות החוב של קובי מימון. הכנ"ר מציין בעמדתו כי מחומר הראיות עולים הממצאים העובדתיים שהוסקו בהכרעתו של עו"ד בנקל, וכי ממצאים אלה אכן מובילים לתוצאות המשפטיות שבהכרעתו - לפיהן יש להשעות את כל החובות המובטחים כלפי נצבא, תוך איון תוקפם של השיעבודים שנוצרו לטובתה.

במסגרת חוות-דעתו מצא הכנ"ר, בין היתר, כי נצבא התנהלה תוך הפרת החובות של בעל שליטה לפי חוק החברות, באופן המצדיק דחייה מלאה של חלק מחובה, בהיקף של כ-50 מיליון שקל, ודחיית היתרה לדרגת פירעון כחוב נדחה.

הכנ"ר סבר כי בהיותה של נצבא בעלת שליטה ונושה מובטחת יחידה בכל נכסי החברה, כאשר החברה התנהלה במימון דק משמעותי ומתמשך, נוצר עיוות עסקי חריף אשר עשוי להצדיק את ביטול תוקף השיעבודים והשעיית החובות כלפיה למעמד של נשייה לא מובטחת מכוח דיני החברות ודיני חדלות הפירעון.

עוד מצא הכנ"ר כי לנוכח הפרת חובותיה של נצבא כבעלת השליטה, נכון יהיה להשעות את נשייתה אף מתחת לנושים הלא מובטחים. 

העיוות העסקי האמור נעוץ, לטענת הכנ"ר, בכך שבמצב זה נצבא, כבעלת השליטה, ידעה כי הסיכוי להשיא ערך כלשהו למניותיה בחברה הוא קלוש עקב מצבה הרעוע' וכן כי מעמד של נושה רגיל, לא מובטח, בחברה הוא מסוכן, ולכן לא הסתפקה בו, ואף על-פי כן היא נקטה פעולות שיבטיחו כי כל נכסי החברה ישועבדו לטובתה כנושה מובטחת בלעדית. בכך הציבה עצמה נצבא בראש "התור" של כל הנושים. 

במצב דברים זה נוצר חשש כי לא יהיה לה עוד שום עניין בגורל החובות שממתינים להיפרע אחריה, והיא תדאג לאינטרסים שלה כנושה מובטחת בלבד. לטענת הכנ"ר, כפי שעולה מהראיות בתיק, חשש זה אכן התממש. 

"למעשה", נכתב בעמדת הכנ"ר, "בנסיבות בהן נצבא הבינה שהחברה מצויה על סף קריסה, היא בחרה להפוך לבעלת שליטה בה ולנצל את כוחה על-מנת 'לנטוש את הספינה המיטלטלת' במצבה הרעוע ולהימלט אל חוף המבטחים היחיד במבנה עסקיה של החברה - הוא הנשייה המובטחת. זאת, חלף אחריותה לשאוף לייצב את מצב החברה ולשפר את סיכוייה להניב בעתיד רווחים; ולמצער להגיע למצב מאוזן של כושר פירעון יציב". 

המהלך הראשי שהביא את נצבא לנשייה מובטחת יחידה בחברה היה רכישת חוב התמח"ת כלפי בנק דיסקונט, שעמד אז על סך של כ-190 מיליון שקל, תמורת 140 מיליון שקל בלבד. הכנ"ר מציין כי מהלך זה בוצע תוך הפרה של מספר חובות של נצבא, לרבות הפרת חובת הגילוי וחוסר תום-לב.

עוד קובע הכנ"ר כי נצבא ניצלה הזדמנות עסקית של החברה כאשר החליטה לקחת את סכום "הניכיון" בסך כ-50 מיליון שקל לעצמה, במקום לזקוף אותו להקטנת חוב החברה. לאור זאת קובע הכנ"ר כי בנסיבות העניין יש לדחות כליל את תביעתה של נצבא ביחס לסכום זה. 

עורכי הדין ירון אלכאוי ואמנון ביס ממשרד גורניצקי ושות', המייצגים את נצבא, מסרו בתגובה כי יבקשו מבית המשפט להגיש את עמדתם ביחס לעמדת הכנ"ר.

צרו איתנו קשר *5988