הנקראות ביותר

3 שאלות קריטיות שחייבים לשאול על מצלמות המהירות בכבישים

לכל אורך הדרך נלחמנו בטחנות רוח ■ שנה אחרי שנה המשיכה המדינה להזרים תקציבים להרחבת המערכת ולתפעולה, מבלי שמישהו בקרב הפוליטיקאים והפקידים התעכב לחשוב שמא המלך הוא עירום ■ אז מה יקרה עכשיו?

ב-5 השנים האחרונות הקדשנו לא מעט עמודים כדי להתריע על העוולות של מערכת מצלמות המהירות א'-3. התרענו על תקציבי הענק שהוזרמו ללא מחקר מקדים (שהובטח ונשכח) וללא בחינה רצינית של אלטרנטיבות; התרענו על חוסר היעילות בהתמקדות בעבירה אחת בלבד - המהירות - שאפילו הדוחות השנתיים של המשטרה מזהים אותה בעקביות בתור גורם בעל תרומה שולית לתאונות הדרכים. התרענו גם על כך שמדובר במערכת אוטומטית לגביית "מס דרך" מנהגים.

אבל לכל אורך הדרך נלחמנו בטחנות רוח. שנה אחרי שנה המשיכה המדינה להזרים תקציבים נאים להרחבת המערכת ולתפעולה מבלי שמישהו בקרב הפוליטיקאים והפקידים יתעכב לחשוב שמא המלך הוא עירום. מהבחינה הזו דוח המבקר רק מעניק חותמת רשמית לעובדות שהיו ידועות, ולמרבה הצער הוא אינו מתעכב על כמה שאלות מהותיות. לפיכך, נמלא אנחנו את החסר ונשאל כמה שאלות.

1. עד כמה יעילות המצלמות?

הנימוק העיקרי להקמת המערכת ולהמשך התקצוב הנדיב שלה הוא הפחתה משמעותית של תאונות הדרכים, שלטענת גורמי האכיפה המהירות היא גורם מרכזי להן. בדיונים המוקדמים על הקמת המערכת הובטח מחקר מקדים שהפך עם הזמן ל"מחקר מלווה", ושגם הוא הניב עד כה תוצאות דלות מאוד, אם בכלל. לפני כ-3 שנים הובטח שהמיקומים שבהם הוצבו המצלמות לא ייקבעו יותר באופן שרירותי אלא יועברו לפיקוח של "ועדה ציבורית".מאז שררה דממה. אין לנו מושג כמה פעמים התכנסה הוועדה הזו, אם בכלל; מה נאמר בפרוטוקולים שלה ועד כמה השפיעה על השינויים בשטח. הדוח לא מתייחס לסוגיה הזו וגם לא לסוגיית יעילות המערכת בשטח.

לפיכך, את הנתונים אנחנו לוקחים ממקורות זרים. כך למשל, בדוח ה-OECD נכתב בפרק המוקדש לישראל כי "אין הערכות לגבי משקלה של המהירות כגורם לתאונות הדרכים בישראל". באותו פרק נכתב גם כי "ב-2014 נרשם אי-ציות משמעותי לכל מגבלות המהירות בכבישים שאינם עירוניים". הנתונים המחקריים היחידים שמופיעים בדוח אודות המצלמות מראים כי האפקט העיקרי שלהן הוא "הפחתה מסוימת במהירות הנהגים עד כקילומטר לפני המצלמות וכקילומטר אחריהן". במילים אחרות, שנתיים אחרי הצבת יותר מ-120 מצלמות אין מספיק נתונים והיעילות ההרתעתית, אם בכלל, היא נקודתית.

2. מי משלם את הדוחות?

המבקר אמנם לא כתב זאת ישירות, אבל המציאות העגומה עולה מבין השורות. מאות אלפי הדוחות שייצרה מערכת א'-3, התחלקו ל-2 אוכלוסיות: המשלמים וה"מסודרים". לראשונה שייכים עברייני מהירות קלים וחד-פעמיים. על פי נתוני המשטרה מ-2013, כ-65% מכלל הדוחות עד אותה תקופה היו על עבירות של "ברירת קנס", כלומר על חריגה שולית יחסית מהמהירות. רוב הדוחות הללו שולמו ע"י נהגים נורמטיביים, שעוד אומרים "תודה, יצאתי בזול".

לאוכלוסייה השנייה שייכים עבריינים סדרתיים וכאלה שעברו עבירות חמורות יותר כמו מהירויות חריגות ונסיעה באור אדום. אלה שיש להם הרבה להפסיד מצטיידים לרוב בעורכי דין וסומכים על חוסר היעילות של המערכת שתסייע להם "לקנות זמן". אם להסתמך על דוח המבקר, ועל הכמות האדירה של דוחות שהתיישנו בעקבות טיפול לקוי ועומס על המערכת, זו בהחלט החלטה חכמה. הוסיפו לכך את העובדה שבמערכת א'-3 לא נעשה שימוש מחקרי כדי לזהות עבריינים סדרתיים עם סיכון גבוה לציבור, וקיבלתם מלכודת פראיירים קלאסית שמייצרת הכנסות נאות.

3. מי ישמור על השומרים?

דווקא החלק בדוח אודות "הפטור מדוחות" שמעניקה המשטרה לעצמה, הוא זה שהכי פחות אמור להפתיע. מדובר בגרסה מודרנית של "נוהל אחד משלנו", שקיים באופן בלתי רשמי מאז ומתמיד. הבעיה הייחודית שמציבה מערכת א'-3 בפני "המקורבים", היא שמדובר במערכת ממוחשבת שמצלמת אוטומטית מספרים של עברייני מהירות ורמזור ומפיקה דוחות שנשמרים במאגר ללא מגע יד אדם. לפיכך קשה מאוד להפעיל את נוהל הטפיחה על השכם של השוטר והצגת תעודת שוטר/אח"מ.

אם המבקר היה שואל אותנו, היינו מספרים לו שזה מן הסתם רק קצה הקרחון ומפנים אותו למה שכתבנו כבר ב-2013 (והוכחש אז נמרצות): "דוגמה נוספת, מטרידה הרבה יותר, נוגעת להיעדר דוגמה אישית בתיקון תקנות שעניינן הרשמי הוא בטיחות בדרכים. ניקח, למשל, את מערכת מצלמות המהירות א'-3 שזכתה לתמיכה נרחבת מהרבה ח"כים, שרים, סגני שרים וקצינים בכירים, למרות שטרם הוצגו הוכחות מחקריות ליעילותה. מקורות מדווחים לנו כי קיימת 'רשימת פטור' של כלי רכב רבים... אנחנו לא מדברים רק על אמבולנסים או ניידות משטרה, אלא על כמה וכמה קטגוריות של כלי רכב אזרחיים".

היינו גם ממליצים לו לתהות איך ייתכן שהמערכת כמעט לא מבצעת אכיפה בכביש 1, שהוא אולי אחד הכב ישים הקטלניים במדינה, אבל גם במקרה לגמרי "כביש האח"מים"; ומה קורה כאשר המערכת לוכדת כלי רכב צה"ליים בכירים וכך הלאה. האם משהו ישתנה בעקבות הדוח החמור? תרשו לנו לנחש שהוא ייעלם באותה מגירה מאובקת שבה נשמרים הרבה דוחות "בעייתיים" אחרים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות