הנקראות ביותר

עורך הדין של כמה מעשירי ישראל מספר על "הנאמנים הבוגדים"

התופעה של נאמנים ש"בורחים עם הכסף" איננה מאוד נדירה ■ כך, לפי פנחס רובין, המשמש כעורך דינם של כמה מהישראלים העשירים ביותר: "ראיתי כבר לא פעם שנאמנים פרטיים לקחו את הכסף ונפנפו את הנהנים"

פנחס רובין / צלם: איל יצהר
פנחס רובין / צלם: איל יצהר

השבוע פרסמנו ב"גלובס" כתבה נרחבת על ההליכים המשפטיים הרבים שמנהל המיליארדר לשעבר ארקדי גאידמק, הכלוא בצרפת בשל עבירות מס והלבנת הון. גאידמק תובע את הנאמנים על רכושו, שלטענתו, גנבו ממנו מיליארדי שקלים, תוך הפרת חובת הנאמנות. בעקבות הסתבכותו הפלילית, הפקיד איל-ההון הרוסי-הישראלי את כספיו במשך שנים בידי אנשי-קש (נאמנים), שנרשמו באופן כוזב (לטענת גאימדק) כבעלי-שליטה בתאגידים שונים, שהוקמו במיוחד לצורך "החבאת כספיו" מפני הרשויות במדינות שונות, שביקשו לתפוס את נכסיו.

לטענת גאידמק, רק לאחר שהוא הורשע בפרשיות הלבנת הון בישראל ובצרפת, התגלה כי הנאמנים מעלו באמונו, השתלטו על נכסיו, וסירבו להשיב לו אותם.

loading

מתברר, כי התופעה של נאמנים ש"בורחים עם הכסף" איננה מאוד נדירה. כך עולה משיחה עם עו"ד פנחס רובין, ראש משרד גורניצקי, המשמש כעורך-דינם של כמה מראשי המשק, וכמה מן הישראלים העשירים ביותר. "ראיתי כבר לא פעם שנאמנים מסוג כזה (אנשים פרטיים לעומת חברות לנאמנויות בבעלות גופים מוסדיים, ג' מ'), לקחו את הכסף ונפנפו את הנהנים", הוא מספר.

עם זאת, סכסוך בין נאמן לבין בעל הרכוש המוחזק בנאמנות, הוא דבר שמתפרסם רק לעיתים נדירות. זאת, משום שפעמים רבות הנאמנות נוצרת במטרה להסתיר את הרכוש מפני רשויות המס, ובעיקר מפני "נשים ונושים", כלשונו של רובין. תביעה נגד הנאמן כרוכה כמעט בהכרח, בחשיפת זכותו של הנהנה מהרכוש, ולכן היא מהווה אירוע נדיר.

- מה עושים במצב כזה, של נאמן ש"בורח עם הכסף"?

רובין: "מי שעושה בשכל, בוחר את הנאמנים נכון ולא הולך למקומות מפוקפקים. לא הייתי ממליץ להפקיד כספים של לקוחות בידי אנשים בלתי ידועים. הלקוחות לא תמיד נשמעים לי, אבל זה כבר משהו אחר. אני אף פעם לא ממליץ על נאמנים שאינם גופים מוסדיים כבדים, כמו חברות לנאמנויות של בנקים. הגופים האלה ממילא מבוטחים, וגם חרדים למוניטין שלהם. גם אם פקיד 'יברח', הבנק הרי לא יברח. הבנק ייפרע מן הפקיד, ובכל מקרה ידאג שהלקוח יקבל את הכסף שהפקיד. השלכות הרוחב של מקרה של 'בריחה' על גוף כזה עשויות להיות פטאליות למוניטין של אותו גוף".

עו"ד רובין הוא, בין היתר, עורך-דינם של איש-העסקים המיליארדר קובי מימון, מקורבו של שר האוצר, משה כחלון, וידידו של מימון, חיים צוף. בעבר, הכריז כחלון כי הוא מנוע מלעסוק בנושא משק הגז. זאת, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, עקב קשריו למימון, ובאמצעותו, לתאגיד ישראמקו המחזיק בזכויות במאגר הגז "תמר". אולם מימון, פעמים רבות באמצעות עו"ד רובין, מכחיש שיש לו זכויות בישראמקו, וטוען כי בעל-השליטה בחברה הוא איש-העסקים חיים צוף, ידידו. מימון, לפי אותה גרסה הוא רק יועץ של קבוצת החברות של צוף.

גם רשות המסים משוכנעת שצוף איננו אלא נאמן מטעם מימון, והרשות טענה זאת לא פעם. אם נניח - הנחה תיאורטית לחלוטין - שחיים צוף הוא אכן נאמן לנכסי מימון, מעניין מה היה מייעץ אז עו"ד רובין ללקוחו קובי מימון. שאלנו את רובין לדעתו על מקרה כזה, בלי לנקוב בשמות או בדוגמאות.

- מה דעתך לגבי נאמנים שהם חברים קרובים ומכרים של הנהנה?

"אני לא רואה שום יתרון, חוץ מהפמיליאריות, שבעיניי זה לא יתרון אלא חיסרון - להעביר את הכספים לאדם שאתה מכיר, ויש פוטנציאל שיברח עם הכסף".

לקוח נוסף של עו"ד רובין הוא איש-העסקים בני שטיינמץ, המצוי במחלוקת מול רשות המסים בישראל, בהיקף של מיליארדי שקלים. שטיינמץ טוען, שהוא איננו קשור כלל לקבוצת החברות המאוגדת על פני חצי גלובוס (כמעט), זו הידועה בשם BSG (ראשי-תיבות של "בני שטיינמץ גרופ"). שטיינמץ טען בעבר, כי הוא רק יועץ של החברות הללו; והיום הוא טוען להיעדר קשר מוחלט בינו לבין החברות, שבעלי-השליטה הרשומים בהן הם אזרחים זרים.

- לפעמים נדמה שנאמנויות משמשות בעיקר להתחמקות ממס?

"זאת הנחת מוצא לא נכונה לחלוטין. רוב הנאמנויות, ואני מכיר הרבה נאמנויות - הן כאלה שאם תחשוף אותן לחלוטין, לא תהיה שום בעיה חוקית. כולם לא רוצים להיחשף, כולם רוצים לשמור על אנונימיות, כולם מתנגדים בחירוף נפש לא לתת לאף רשות אפילו קצה של נייר - ואני זה שמתנגד בשמם. כי מה פתאום למסור מידע? מה שמגיע לרשות אחת יתגלגל לרשות אחרת, וממדינה אחת למדינה אחרת, והלקוח לא רוצה את זה.

"יש משפחות ש-30 ו-40 שנה איש לא יודע מה יש ומה אין להן, וככה הן התרגלו. אז אנחנו נאבקים חזק מאוד, שכך זה יישאר. אני מוכן להילחם גם שחשבון הבנק שלי לא ייחשף - ואין לי מה להסתיר. זה עניין של פרטיות".

- ומכל הלקוחות שלך, לא הייתה נאמנות שנוצרה, נניח, כדי להישען על מדינת התושבות של הנאמן?

"כן. זה קורה. וזה בסדר גמור. נניח שהקמתי נאמנות באי ג'רזי שיש שם אפס מס, כדי להוריד חבות במס. אבל מה יש להסתיר בזה? כשבאה רשות המסים ואומרת 'הנאמנות אולי לא חייבת מס, אבל הנהנה הסופי בנאמנות חייב במס', אז אני נאבק נגד זה.

"בהתחלה אני נאבק כדי לא לגלות מי הנהנה, שהאמת היא שזה לא ממש משנה, אבל אני נאבק. לאחר שאני נדרש לגלות את זהות הנהנה, אני טוען שהמיסוי חל על הנאמנות, ולא על הנהנה. כי גם לאחר חשיפת הנהנה - ההפרדה בין הנאמנות לבין הנהנה, נותרת בעינה".

רובין מסביר, כי הדין המקובל בישראל ובעולם הוא, שהמס מוטל על-פי מקום התושבות של הנאמנות, הנחשבת לבעלת הנכסים והכספים, ולא על-פי מקום מושבם של הנהנים בנאמנות.

- אז מה נתנה הסודיות?

"לא הרבה. קצת קשיים. אין יתרון בזה שאנשים ידעו איפה הכסף שלי, אגב, גם לא הנושים".

- אם יש לך כוונה להחזיר חובות, אז למה שהנושים לא ידעו?

"לא יודע. אני יודע אם יש לי כוונה להחזיר? וגם אם יש לי כוונה להחזיר, עדיף לשמור על המסך הזה. לי יש תמיד סלוגן בנושא הזה, כי אנשים תמיד טועים לחשוב שנאמנויות נועדו בעיקר כדי להבריח מסים. בכלל לא. הסלוגן הוא, ש'נאמנויות נועדו להגן מפני נשים ונושים'".

רובין מקפיד להבהיר, לשם התקינות הפוליטית, כי "אפשר להחיל את האמירה הזאת גם על גברים".

לדבריו, ישנן מדינות שיש בהן ירושה מנדטורית לבני-זוג - כמו בשווייץ; ויש אנשים שיוצרים נאמנויות כדי לקבוע כיצד תחולק ירושתם בלי הכבילות המנדטוריות שנכפות על-פי דיני הירושה השווייצריים. לגבי נושים, גישתו של רובין היא, ש"תמיד עדיף שגישתו של הנושה לכסף שלך תהיה קשה. אין בזה הברחת נכסים. אני חוזר ואומר, כל נאמנות נוצרת כך שגם אם בסוף הדרך מתגלים כל הקלפים, הכול כשר וחוקי ומותר; וכך אני אומר גם ללקוחות שלי".

הנאמן ברח, הכסף נשרף והלקוח אושפז

עו"ד רובין מספר על מקרה שהתרחש לפני שנים ללקוחות שלו, שאת זהותם לא מסר. לדבריו, הלקוחות היו מצויים במחלוקת מול רשות המסים בקשר לחבות המס שלהם, מחלוקת שהגיעה גם לפסים פליליים. במסגרת מגעים מתקדמים לפשרה שנחתמה בפרשה, דובר על כך שהלקוחות ישלמו סכום מסוים לסיום המחלוקת מול הרשות. בעקבות זאת, פנו הלקוחות לוודא שברשותם מקורות נזילים לביצוע התשלום המיועד, וגילו שהנאמן "ברח עם הכסף".

הנאמן לא סתם "ברח", הייתה לו שיטה מעניינת, מתוחכמת - כזו שהותירה את הנהנים עם טענות חלשות ומעט יכולת להתמודד מולו בבית-המשפט. "הנאמן פשוט השקיע את הכספים אצל כל מיני חברים שלו בכל מיני עסקים, וכך 'הפסיד' את מרבית הכסף", מספר רובין. "אותם חברים שלו אולי התעשרו, אבל הוא כביכול הפסיד את הכול. אז כשבאנו אל הנאמן הזה, הוא גילגל את עיניו לשמיים, ואמר שוב ושוב 'מה אתם רוצים? אני השקעתי את הכסף. זה שהכול הלך לאבדון - אז הלך לאבדון, זאת לא אשמתי; ואם אתה רוצה, נסה לתבוע אותי, כשהחמאה מרוחה לך על המצח'. יש פה שיטה שהיא יותר מתוחכמת".

רובין סבור, כי המקרה הזה הוא ההוכחה לתפיסה השגויה של רבים לגבי הנאמנויות. "תמיד חושבים שזה מעין מסך דק, שבקריצה הנהנה מקבל את הכסף. אבל זה לא כך בפועל, והמקרה הזה הוא ההוכחה".

- איך נגמר הסיפור הזה?

"הוציאו מהנאמן חלק קטן מאוד מהכסף, בפשרה. סכום קטן יחסית, משום שהיה מדובר שם בסכום עתק. ההפסד שם היה עצום. זה היה נורא. המקרה הזה היה כל-כך משברי, שאחד מן המוטבים התאשפז בעקבות גילוי המעשים של הנאמן; והשני - מסכן - חטף מחלה קשה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות