רקדנית ושחקנית נפגעו בתאונות - האם יקבלו תגמולי ביטוח?

לפי סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, "חייב המבטח לשפות בשל חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי". לפי סעיף זה, לאדם שניזוק נזקי גוף קיימת זכות תביעה כצד שלישי כלפי חברת הביטוח אשר ביטחה את המזיק, בה בשעה שהניזוק עצמו אינו מבוטח בפוליסה. סעיף 68 לחוק הנ"ל קובע כי "רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח". במקרה שבו נפגע אדם בתאונה, פתוחה בפניו האפשרות לתבוע ישירות את הנהג הפוגע במסגרת חוק הפלת"ד (חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים). בעקבות כך, יפעיל הנהג הפוגע את הפוליסה שהייתה ברשותו בעת התאונה, על-מנת שחברת הביטוח שלו תשלם תגמולי ביטוח לאדם שניזוק. נציג מקרים שבהם בעלי מקצועות מיוחדים תבעו מחברות הביטוח (המבטחות את אלה שגרמו להם נזק) את הפיצוי הכספי, ונראה כיצד בתי המשפט התמודדו עם טענותיהם, אשר אינן טענות רגילות הנשמעות בד"כ בתביעות נזיקין רגילות.

נ' הגישה תביעה כנגד הנהג הפוגע וכנגד חברת הביטוח שביטחה את רכבו ביום התאונה, ודרשה כי החברה תישא באחריות נהיגתו הרשלנית של מבוטחה ותפצה אותה בהתאם לנזקים שלטענתה אירעו לה בעקבות התאונה. בכתב התביעה דרשה נ' 100 אלף שקל בגין הפסד השתכרות ופיצוי כללי בגין הפסדי השתכרות עתידיים וזכויות פנסיה. נ' טענה כי לפני התאונה עסקה בתחום המחול והתנועה והייתה פעילה וגמישה מאוד, והתאונה גרמה לחבלות שפגעו באורח חייה ובעיסוקה. עם זאת, הודתה נ', כי על-פי חוות-דעת הרופאים המטפלים, לא נגרמה לה נכות צמיתה אורטופדית, וזאת משום שמצבה הפיזי לפני התאונה היה טוב בהשוואה לאדם ממוצע. חברת הביטוח טענה כי מדובר בתאונה קלה, אשר גרמה לתובעת נזק של כאב וסבל בלבד. ביהמ"ש התרשם כי נ' מבקשת לתבוע בגין ליקויים גופניים מיוחדים (אובדן גמישות) כאשר אין בתקנות הקיימות הגדרה המתאימה למצבה*.

ביהמ"ש ציין כי גם אם יקבל את טענתה ויקבע כי התאונה הובילה את נ' ממצב של גמישות יתר למצב של גמישות רגילה, לא הוכחה המשמעות התפקודית לכך בהשוואה למצב שלפני התאונה. עוד התברר בדיון בביהמ"ש, כי נ' הפסיקה את העיסוק במחול כמה שנים לפני התאונה ועסקה בצילומי וידאו ובהוראת מחול (ואף לאחר התאונה המשיכה לעסוק בכך). הואיל ולא הבהירה באיזו פעילות פיזית כרוכה עבודתה וכיצד באים לידי ביטוי הליקויים שעליהם דיווחה, לא הוכיחה נ' אובדן כושר השתכרות, ולכן לא נפסק לטובתה סכום כלשהו בגין כך. ביהמ"ש קבע שאין רצף טיפולי בנוגע לתלונותיה של נ' ואין ראיה אובייקטיבית הקושרת בין תלונותיה לתאונה. עם זאת, בנוגע לכאב וסבל הסיק ביהמ"ש כי שגרת חייה של נ' שובשה לאחר התאונה לכדי עוגמת נפש באופן המצדיק העמדת פיצוי על סך 15 אלף שקל. נפסק כי על חברת הביטוח של הפוגע לשאת בתשלום זה בתוספת שכר טרחת עו"ד ואגרת ביהמ"ש בגין ההליך שנפתח.

■

גלגל על כף הרגל

במקרה אחר נפגעה ע', שחקנית וזמרת אופרה במקצועה, בתאונה כאשר גלגל רכב שהיה בנסיעה עלה על כף רגלה השמאלית. ע' הובהלה לביה"ח ונמצאו קרעים באזור אצבעות כף רגלה. ע' אושפזה ונותחה לאיחוי הקרעים. כשפנתה לחברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע במועד התאונה במסגרת זכותה כצד שלישי, סירבה החברה לשפותה בעבור נזקיה בטענה כי לא אירע לה כל נזק משמעותי. בעקבות תגובה זו, הגישה ע' תביעה כנגד חברת הביטוח והנהג הפוגע.

מומחים מתחום הכירורגיה הפלסטית ומתחום האורתופדיה שביהמ"ש מינה, בחנו את נכויותיה של ע' בהתאם לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).ממצאי בדיקת האורתופד הצביעו כי לא נותרה לתובעת נכות כלשהי מהפציעה בתאונה, למעט נכות זמנית בשלושת החודשים שלאחר התאונה, שבהם נאלצה לשהות בביתה. הכירורג ציין כי הצלקת מהניתוח שעברה ע' מכערת ומעוותת את צורת כף רגלה, וכי מיקום הצלקת יכול לגרום לפצעים חוזרים בעתיד ולמגבלות בנעילת נעליים מסויימות. בהתאם לכך המליץ לקבוע נכות של 10% לצמיתות.

ע' טענה כי הכירורג לא התייחס ברצינות לעניין האסתטי שהצלקת הותירה ברגלה, ולכן הדבר מצדיק בדיקה חוזרת וקביעה מחודשת של אחוזי הנכות. עוד הוסיפה כי תפקידה כזמרת אופרה על הבמה כולל משחק הדורש כישורים פיזיים ואסתטיים, ובעקבות התאונה נפגעה יכולתה להתמיד בעמידה ממושכת, ביציבה נאותה ובתנועתיות על הבמה. חברת הביטוח טענה כי חשיבות המראה החיצוני אצל זמרת אופרה הינה שולית ביותר וכי ע' מייחסת לה חשיבות לא הגיונית שאינה צריכה להיכלל בחישוב הנכות.

לדבריה, הפציעה לא השפיעה באופן משמעותי על תפקודה מאחר והיא ממשיכה להופיע בתפקידים שונים ברחבי העולם. לכן, לדבריה, אין לתובעת כלל נכות צמיתה בעקבות התאונה. ביהמ"ש בחן את מכלול נתוניה הפיזיים ועיסוקיה של ע' לפני התאונה ואחריה. הובאה בחשבון מידת השפעתה של הנכות הרפואית על אפשרותה לעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה שבו עבדה לפני התאונה, והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח לה כי תוכל להמשיך ולעבוד במקצועה.

התברר כי חודשים ספורים לפני התאונה החלה ע' לעבוד כשכירה בבית אופרה בגרמניה. לטענתה, עקב המום בכף רגלה, היא חשה חוסר ביטחון לגבי סיכוייה להתקבל לבית אופרה יוקרתי ולהפקות יוקרתיות יותר, ולכן החליטה לדבוק במשרה בגרמניה שמהווה בעבורה ביטחון כלכלי. לדבריה, כתוצאה מהחלטתה זו היא מחמיצה הזדמנויות לבסס מוניטין, קשרים מקצועיים והכנסות גבוהות יותר.

ע' טענה כי עליה להפגין משחק ואטרקטיביות על הבמה ולמשוך את תשומת לבם של בוחנים כאשר היא מתמודדת על תפקידים שונים, דבר אשר נמנע ממנה כתוצאה מהפציעה בכף רגלה. ביהמ"ש פסק ל-ע' פיצוי אובדן הכנסות באשר לשלושת החודשים שלאחר התאונה, שבהם נאלצה לשהות בביתה לצורך חבישות מיוחדות לכף רגלה.

ביהמ"ש קיבל את עמדת המומחים לגבי אחוזי הנכות, ודחה את טענתה של חברת הביטוח שלפיה אין לתובעת אחוזי נכות בעקבות הפציעה. עם זאת, הנכות נותרה בשיעור 10%, הואיל וביהמ"ש התרשם כי הקביעה המהותית של שיעור הנכות על-ידי המומחים הייתה ברורה ומפורשת. ביהמ"ש קבע כי מקום עבודתה של ע' אינו מובטח וכאביה עלולים להכביד עליה ככל שתיאלץ להתחרות בשוק העבודה, ולכן פסק לה פיצוי של 100 אלף שקל על כך.

בדומה לנזק שנגרם לזמרת או לשחקנית ולזמרת אופרה, קיימים מקצועות רבים נוספים שהקו המאפיין אותם הינו ייחוד העיסוק והמקצוע ויש מקום להרחיב עוד-ועוד את קשת העיסוקים, ולאפשר מתן פיצוי הולם לנפגעים אלה ולחסוך מהם עינוי (תרתי משמע) דין והליכים ארוכים בבתי משפט.

■ הכותב הוא עורך דין מומחה בביטוח ונזיקין.