המנהיג האתיופי

האיש שיכול ללמד את הח"כים הערבים איך לעזור לבוחריהם הוא חבר-כנסת כמותם, שלא גדל והתחנך כאן. בניגוד להם, הוא משתתף פעיל מאוד במשחק הפוליטי, ושורשיו נטועים חזק במרכז הליכוד. הוא אינו חרדי, על אף שכובע-הקסקט המונח תמיד על ראשו מעורר רושם שהוא אדם דתי. הוא מדבר לעתים רחוקות לקהלים ישראליים, ודמותו כמעט אינה מוכרת בציבור הרחב. אבל הקבלות שיש לו על הפעילות למען קהילתו, מגמדות את כל מה שהשיגו הח"כים ברשימות הערביות מאז הקמתן.

משנת 2003 מנהל ד"ר-ח"כ (הליכוד) אברהם נגוסה (58) מאבק חכם, ממוקד ואפקטיבי מול ממסד עוין המנסה לעצור את עלייתם של בני הפלשמורה לישראל. במו ידיו נגוסה כופף את משרדי הממשלה - מראש-הממשלה בנימין נתניהו ועד אחרון הפקידים במשרדי הפנים והקליטה - ואילץ אותם להביא לישראל אלפים מבני הקהילה, במימון מלא של תקציב המדינה. השבוע, למשל, נגוסה עמד מאחורי מרד בסיעת הליכוד נגד נתניהו, סביב הקפאת החלטת ממשלה להעלות לישראל 9,000 בני פלשמורה ממחנה-המעבר באתיופיה.

ההחלטה הוקפאה בהנחיית מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, אלי גרונר, בנימוק שהיא לא מתוקצבת כנדרש בכללים החדשים לגבי ההתנהלות התקציבית של המדינה. בתגובה, שותפיו של נגוסה למרד איימו על שלמות הקואליציה, אם החלטת הממשלה לא תבוצע. יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דוד אמסלם, יצא להתקפה חזיתית נגד ראש-הממשלה, והכריז ש"אם הבן של נתניהו היה שם - הוא כבר היה כאן".

מתי בפעם האחרונה יצא ח"כ בכיר בליכוד להגנת קבוצת מיעוט מוחלשת כזו?

לפני עשור ביקרתי במחנה-המעבר לבני הפלשמורה בחבל גונדר בצפון אתיופיה. את המחנה הקים נאקוז', ארגון יהודי-אמריקאי זעיר, שנגוסה היה נציגו הלא-רשמי בישראל. נגוסה, שעלה לישראל ב-1985 הוא שועל פוליטי ותיק: כבר ב-2005 היה פעיל מרכזי בליכוד, מה שלא מנע ממנו להקים בעצמו מפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת, אך לא עברה את אחוז החסימה. אחרי רומן קצר עם "הבית היהודי" הוא חזר לליכוד ב-2013 ובפריימריז האחרונים זכה במקום ה-27, השמור לנציג העולים.

במקביל לנגוסה פועלים יהודים-אמריקאים בתוך הממסד היהודי בארה"ב, למען בני הפלשמורה. בממסד היהודי הבינו את הפוטנציאל ההסברתי שיש בהעלאתם, במיוחד בקרב חברי קונגרס שחורים. ביקור כזה במרכז-הקליטה של בני הפלשמורה במבשרת-ציון נערך ב-2006 על-ידי אייפא"ק לסנאטור דמוקרטי צעיר ומבטיח, בשם ברק אובמה.

שם באותו סיור נאמר לו, כי "ישראל היא המדינה המערבית היחידה בעולם שמוציאה אנשים מאפריקה ומעלה אותם אליה". מאז, ניסו להגיע לכאן רבבות מהגרים מאפריקה, והתברר שהמציאות קצת יותר מורכבת, אם להשתמש בלשון עדינה. הפליטים אינם יהודים כמובן, אך גם בני הפלשמורה אינם כאלה.

בני הפלשמורה הם צאצאים לשבטים שהתנצרו לפני כ-150 שנה. הם חיים באזור כפרי עני ונידח, בתנאים המזכירים את ימי-הביניים. שאיפתם לעלות לישראל נובעת מהתקווה לשפר את תנאי חייהם, ומרצון להצטרף לבני משפחותיהם שכבר חיים כאן. בעת "מבצע שלמה" סירב ראש-הממשלה יצחק שמיר להעלות אותם לישראל, ומאז הם מנהלים מאבק. במשרדי הממשלה משוכנעים שמדובר בהגירה שאין לה סוף: בכל פעם שיתרוקן המחנה מיושביו שיועלו לישראל, הוא יתמלא מחדש בקרוביהם. הם מזהירים מפני העלות הכלכלית והחברתית העצומה שכרוכה בקליטתם של בני הפלשמורה בישראל, ובהשתלבותם של אנשים החיים בחברה מערבית של המאה ה-21.

העלות העיקרית נובעת מהסיוע שהממשלה מתחייבת להעניק לבני הפלשמורה במשכנתאות לרכישת דירה. לפי ההערכות הרשמיות, עלות הבאתם של 9,000 בני הפלשמורה שנמצאים כיום במחנה-המעבר תגיע ל-2.2 מיליארד שקל. ישנם בממשלה גורמי מקצוע שטוענים, כי הסכומים שישולמו בפועל נמוכים בהרבה, משום שמדובר באנשים שרכישת דירה ומציאת עבודה מכובדת - הן בבחינת חלום רחוק עבורם. אבל הדיון המקצועי הוא רק משני כאן.

הכוח הפוליטי שצבר נגוסה במרכז הליכוד, בסיוע לחץ של קומץ פעילים יהודים-אמריקאים על הסוכנות ומשרד הקליטה, מכריעים בכל פעם את הכף. בחודש נובמבר 2010 החליטה הממשלה להעלות כ-8,000 מיושבי המחנה בגונדר, והכריזה כי בכך תמה העלאתם המאורגנת לישראל של בני העדה. המבצע שכונה "כנפי יונה", החל באוקטובר 2012 ונמשך שנה. ואז, כצפוי, התמלא המחנה מחדש, והריטואל נמשך: שוב דרישה להעלות את בני הפלשמורה היושבים במחנה, תוך הבטחה שבכך תסתיים העלאתם לישראל, שוב התנגדות של משרדי הממשלה שמסרבים להבין שמדובר בקרב אבוד, כל עוד נגוסה נמצא שם.

אם בני הפלשמורה, הסובלים מאפליה ומגזענות לא פחות מערביי ישראל, הצליחו להגיע לעמדת כוח פוליטית כזו בזכות נציגיהם - מה יש לח"כים הערבים לומר לבוחריהם, שקיבלו מהם עד היום תמורה עלובה כל-כך?