רעיונות ששווה להציף

ספר היסטוריה משנת 1129 מספר על המלך הוויקינגי קאנוט, שהורה לסחוב את כס המלכות שלו אל החוף, והורה לגלים "לא לשטוף את אדמתי, ולא לנסות להרטיב את רגליי וגלימתי". הגלים לא צייתו והגאות נמשכה, מה שהוביל את קאנוט למסקנה שכוחם של מלכים הוא אפסי וריק מתוכן. בימינו, רוב מדעני האקלים היו מסכימים לכך.

ההולנדים הבינו את זה כבר לפני מאות שנים. רבע משטחה של הולנד הוא כיום מתחת לפני הים. הארמון המלכותי באמסטרדם, שנבנה במחצית המאה ה-17, הוא עדות לאדריכלים ולמהנדסים שנאבקו בכוחם של גלי הים. מתחת לארמון טמונות 13,657 קורות עץ שהושקעו באדמה דמוית הביצה, והרחיבו כך את שטח מסד המבנה ומנעו ממנו לשקוע.

"בהולנד אנחנו חיים בעולם מלאכותי לגמרי", אומר קון אולתויס, מייסד אתר Waterstudio.nl שמתמחה באדריכלות "אמפיבית". "מי שנוהג ברחבי הולנד, לא רואה את זה, אבל אם אתה יודע איפה לחפש, הכל בנוי על סכרים. זה כמו מכונת שאיבה שאם היא תפסיק לשאוב מים 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, המים יעלו בתוך כמה שבועות".

רוב המומחים מסכימים שהשינוי האקלימי הוציא את כדור הארץ משיווי משקלו. ב-2,000 השנים עד שנת 1900 לא נרשם שינוי ממשי ברמת פני הים. מאז 1900, פני האוקיינוסים עלו. הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלימי, IPCC, טוען שגובה פני הים הממוצע עלול לעלות ביותר ממטר עד שנת 2100.

מפלס מים גבוה יותר אומר שהאוקיינוסים יבלעו אזורים נמוכים, מהאיים המלדיביים עד מיאמי. OECD מעריך שבשנת 2070, נכסים בשווי כולל של 35 טריליון דולר בערי הנמל הגדולות בעולם יהיו בסכנת הצפה - וחברות הביטוח יפסיקו למכור פוליסות רכוש והבנקים יפסיקו להעניק משכנתאות לבתים על חופי ים הרבה לפני כן.

ההולנדים החלו להשקיע ברצינות בתשתיות עמידות למים אחרי השיטפונות בים הצפוני ב-1953, עם סערה שהכתה בחופי זילנד והרגה 1,836 בני אדם - מחצית מאוכלוסיית המחוז הזה. Delta Works, מערכת סכרים, מזחים וחומות בהשקעה של 6 מיליארד דולר, נבנתה במשך ארבעה עשורים ומגינה על חוף זילנד מפני סערות.

גם הערים ההולנדיות הפכו לחסינות מפני מים. רוטרדם, אחת מערי הנמל הנמוכות ביותר בעולם, נהנית מאמצעי עמידות לשיטפונות מהחזקים בעולם, מחניון רכב שיכול לאגור 10,000 קוב מי גשם עד ל"ביתן הצף" - שלוש כיפות גיאודזיות (דמויות משושים) שקופות שצפות בנמל. הכיפות הללו מסמלות שינוי בחשיבה. במקום "להילחם" במים עם מחסומים ומשאבות, המתכננים והאדריכלים מתחילים לחשוב שהערים צריכות לאמץ את המים.

אולתויס רואה לנגד עיניו שכונות צפות גדולות, והוא פיתח טכנולוגיה של "יסודות צפים" שעשויים מקלקר ובטון ונעים כלפי מעלה ומטה על גבי קורות עץ, ומספקים תמיכה למבנים גדולים בהרבה מהבתים היחידים הצפים ששכיחים ברוטרדם.

פליטות אקלים

יישובים צפים יהיו אולי גם פתרון למדינות אי שיהיו חייבות להחליט לאמץ את המים או להפוך לפליטות אקלים. יותר מ-80% משטח האיים המלדיביים מדרום להודו הם בגובה של פחות ממטר מעל פני הים. ביחד עם איים פאסיפיים כמו קיריבטי, טובאלו ואיי מרשל, הארכיפלגו הזה ניצב בפני סכנה מיידית של כניסת מי ים אל מקורות מי השתייה ואדמות הגידולים שלו. אנוטה טונג, נשיא קיריבטי, אומר שלארצו נשארו עוד 50 שנות חיים.

נתוני לוויינים ותצפיות הידרוגרפיות מראים שמפלס הים אינו עולה באופן אחיד. בכמה אזורים המפלס עולה פי כמה יותר מהממוצע העולמי שמדד IPCC של 3 מ"מ בשנה.

ב-2011, האדריכל קונלה אדיימי (Adeyemi) ביקר בלאגוס, ניגריה, כשהיא נפגעה בסערה. "אפריקה היא היבשת הכי פחות אחראית לשינויי האקלים, אבל היא הכי מושפעת מהם", הוא אומר. המשרד של אדיימי, NLE, הקים בית ספר צף במאקוקו, יישוב לא רשמי שבנוי על קורות עץ במים המליחים של הלגונה של לאגוס. הבניה הושלמה ב-2013. יותר מ-250 חביות פלסטיות מציפות את מבנה העץ בן שלוש הקומות, שמספק כיתות לימוד ל-100 תלמידים.

הניסוי הגדול ביותר בהקמת ביצורים בפני הים מתבצע בג'קרטה בירת אינדונזיה - "עיר חומת ים" בהשקעה שנאמדת ב-40 מיליארד דולר. התוכנית כוללת מחסום בגובה 25 מטר לאורך 40 ק"מ עם 17 איים מלאכותיים שיתמכו בבתים חכמים, קניונים ושטחי משרד. מדובר על פרויקט שבנייתו תימשך שלושה עשורים. ה"עיר" תעוצב כמו גארודה, הציפור המיתולוגית שהיא הסמל הלאומי של אינדונזיה.

בניו יורק, שבה מפלס מי הים עלה ב-30 מ"מ בכל עשור מאז שנת 1900, האיומים הגדולים ביותר הם הצפות ומזג אוויר קיצוני. ב-2012, ההוריקן סנדי - שגרם להפסקת חשמל ברוב מנהטן, הציפה תחנות סאבוויי והרגה עשרות בני אדם - הפכה לזרז עבודות להגנת העיר ממי האוקיינוס. "זו משימה מפרכת", אמר ראש העיר ביל דה בלאזיו בפברואר 2015 כשהשיק את "תוכנית העמידות הרב-שכבתית המקיפה" של העיר.

סטטן איילנד בניו יורק הוא נקודת המגע הראשונה של הגלים או הסערות. ב-2014 זכתה חברת האדריכלים Scape Landscape בניו יורק ב-60 מיליון דולר בתחרות שארגן צוות המשימה להוריקן סנדי של אובמה לבניית שובר גלים "חי" באורך 3 ק"מ מול חוף סטטן איילנד. המבנה שיושלם ב-2019 ישמש כחיץ מפני נזקי גלים והצפות, ובו זמנית יהווה "ריף" ליצורים ימיים כמו לובסטרים וצדפות שחיו פעם במפרץ אך התדלדלו כתוצאה מדיג יתר וזיהום.

שובר הגלים הזה אמור להיות סתגלתני. אפשר יהיה להוסיף לו סלעים כדי להעלות את גובהו. Scape מנסה לבנות "מערכות גמישות שיכולות להסתגל", אומרת לורן אלצ'י, מתכננת פרויקטים בחברה, "מפני שאנחנו מתכננים לתוך אי-ודאות".