כמה באמת משלמת חברת החשמל על גז נוזלי מיובא?

חברת החשמל עשתה בשכל כשניצלה את מחירי האנרגיה הנמוכים היום בעולם ורכשה מכליות LNG במחיר מוזל ■ יחד עם זאת, לא ניתן להשוות מחירים אלה למחירים בעסקאות ארוכות-טווח כמו זו שנחתמה מול "תמר"

מונופול הגז גובה מחירים מופקעים על הגז שהוא מוכר לחברת החשמל - כך דווח היום (ד') בכלי התקשורת השונים ביחס לעובדה שהחברה מייבאת גז טבעי נוזלי (LNG) מטרינידד במחיר נמוך בכ-14% מזה שהיא רוכשת ממאגר "תמר".

אלא, שמחיר זה לא כולל את המחיר שמשלמת חברת החשמל על התשתית שמאפשרת לה לעשות זאת. מחיר זה מסתכם כל שנה במאות מיליוני שקלים. וכשהחברה שילמה על הגז המיובא פי ארבעה או שמונה מזה של תמר - אף אחד לא אמר מילה.

הדרישה לקדם פרויקט של יבוא גז נוזלי באה בעקבות המחסור בגז שנוצר בישראל בשנים 2011-2012 לאחר הפסקת זרימת הגז הטבעי ממצרים והידלדלות מאגר הגז "ים תטיס". כך הוקם מצוף ימי (BUOY) כ-10 ק"מ מערבית לחדרה, והושכרו שירותיה של אונייה מגזזת השייכת לחברה אמריקאית - אקסלרייט.

במקביל רוכשת חח"י מכליות של גז טבעי נוזלי מחברות בינלאומיות, כמו למשל מבריטיש פטרוליאום (BP). אותן מכליות מועמסות על האונייה המגזזת, ובשעות שבהן הגז מתמר לא זורם, או שאינו מספיק לענות על ביקוש החשמל המקומי - יכולה האונייה להתחיל את פעילותה בתוך דקות, להפוך את הגז הנוזלי למצב "גזי" ולהזרים אותו לישראל. כך הופך יבוא הגז הנוזלי והאונייה המגזזת למעין "תעודת ביטוח" של המשק הישראלי.

העובדה שרק מאגר אחד, תמר, מספק היום גז לישראל באמצעות צינור אחד, כמו גם העיכוב הבלתי נמנע בפיתוח מאגר "לוויתן" שנוצר בעקבות הכרעת בג"ץ, רק מחדדים את חשיבותה של אותה תעודת ביטוח. כפי שנחשף ב"גלובס" במארס שנה שעברה, חח"י מבינה זאת וכבר מדברת על בניית מצוף ימי נוסף בדרום הארץ, כך שלמקרה חירום ניתן להכשיר את שירותיה של אוניית LNG נוספת שתתחבר למצוף.

אך לגיבוי יש מחיר - והוא גבוה. היום פורסם כי בעסקה האחרונה של חברת החשמל מול BP שילמה החברה מחיר של 4.9 דולרים ליחידת אנרגיה (mmbtu). מחיר זה הוא אכן נמוך בהרבה מהמחיר שמשלמת חח"י לשותפות תמר - כ-5.6 דולרים ליחידת אנרגיה. אלא שמחיר זה לא כולל את המחיר שמשלמת החברה עבור השירותים השונים שמאפשרים לה לעשות זאת.

נסביר: על מנת שהגז הנוזלי שמגיע לאונייה יוכל לזרום לישראל, צריכה הייתה חברת נתג"ז הממשלתית להשקיע 150 מיליון דולר בבניית המצוף. מעבר לזה, חברת החשמל משלמת לאקסלרייט 400-450 מיליון דולר ל-5 שנים, שצפויות להסתיים באוקטובר 2017. בנובמבר האחרון ביקשה חח"י אישור להאריך את ההסכם, ורשות החשמל אישרה לה לעשות זאת לשנתיים נוספות, קרי עד 2019.

עשרות מיליוני דולרים בשנה

המחיר שמשלמת חברת החשמל לאונייה המגזזת לא תלוי בכמות הגז שמגזזת האונייה, או במספר השעות שהיא פועלת. בין אם האונייה פעלה במשך חודשיים, ובין אם פעלה רק שעה אחת; בין אם גיזזה את כל הגז שנשאה עליה, ובין אם לא גיזזה כלל - החברה עדיין משלמת לאקסלרייט עשרות מיליוני דולרים בשנה.

ב-2013 רכשה חברת החשמל 10 מטענים של גז נוזלי מחברת בריטיש פטרוליאום בעלות של כ-50 מיליון דולר לכל מטען. ואולם בשנה זו היא צרכה רק מחצית מהמטענים - 0.51 BCM של גז, ואת היתר מכרה בשוק הבינלאומי בהפסד של 24 מיליון דולר. ב-2014 צרכה חח"י רק 0.06 BCM של גז נוזלי, וזאת לאור זרימת הגז התקינה מתמר. על פי הדוחות האחרונים של חח"י, ב-2015 היא רכשה כ-0.3 BCM של גז נוזלי. ל"גלובס" נודע כי בפועל צרכה החברה רק כמחצית מהכמות.

במלים אחרות, האונייה המגזזת מספקת לחח"י כמויות נמוכות מאוד של גז שמהוות 0.5%-1.5% מהדלקים שבהם משתמשת חח"י לייצור חשמל.

אז מהו באמת המחיר שמשלמת חברת החשמל עבור הגז הנוזלי? עיון בדוחות החברה מספקים תשובה לשאלה. מהדוחות עולה כי ב-2014 עלה לחח"י כ-136 אג' לייצר קוט"ש חשמל מגז טבעי נוזלי - מחיר המגלם עלות גבוהה מ-45 דולר ליחידת אנרגיה. זאת, לעומת מחיר של כ-5.4 דולרים ליחידת אנרגיה מהגז שהיא רוכשת מתמר. כלומר, המחיר היה גבוה פי שמונה. ב-2015 ירד המחיר ל-24 דולר עבור הגז הנוזלי, זאת לעומת מחיר גבוה מעט מ-6 דולרים עבור הגז מתמר. כלומר, מחיר הגבוה פי ארבעה.

מחירים אלה, נחדד, כוללים את כלל העלויות שמשלמת החברה עבור תעודת הביטוח - מכליות ואונייה יחד. אם נרצה לנטרל את העלות שמשלמת חח"י עבור התשתית ולקבל רק את המחיר שהיא משלמת עבור המכליות, נקבל כי ב-2014 היא שילמה כ-20 דולר ליחידת אנרגיה, וב-2015 כ-7 דולרים ליחידה. עבור המכליות האחרונות היא שילמה, כאמור, מחיר של 4.9 דולרים ליחידת אנרגיה.

ומדוע המחיר יורד? מכמה סיבות, שהראשונה והמשמעותית בהן היא צלילת מחירי הנפט בשנה האחרונה. בעוד שמחיר הגז שמשלמת חברת החשמל לתמר צמוד למדד המחירים האמריקאי, בתוספת 1% כל שנה (מה שגורם לזחילת המחירים כלפי מעלה כל שנה בכ-2%), את מכליות ה-LNG רוכשת החברה בעסקאות ספוט. עסקאות אלה משקפות את רמת מחירי הנפט בעולם. ואכן, עסקאות ספוט היום בעולם נעות סביב מחיר של 4-5 דולרים ליחידת אנרגיה.

סיבה שנייה היא שחברות אנרגיה בינלאומיות, ביניהן BP, מצאו עצמן עם עודף היצע של גז טבעי נוזלי. זאת לאור חורף חם יחסית שהקטין את הביקוש לחשמל. ברגע שהגז כבר מונזל לא ניתן לשמור עליו כך לאורך זמן משום שבכל שבוע מתאדים כ-2% מהכמות, מה שיוצר אצל החברות לחץ למכור אותו גם במחירים נמוכים.

אם נרצה לסכם, חברת החשמל עשתה בשכל כשניצלה את מחירי האנרגיה הנמוכים היום בעולם ורכשה מכליות LNG במחיר מוזל, אך יחד עם זאת לא ניתן להשוות מחירים אלה למחירים בעסקאות ארוכות-טווח כמו זו שנחתמה מול תמר. מעבר לזה, יש לא מעט פעולות שהממשלה יכולה לעשות אם היא רוצה להגדיל את הביטחון האנרגטי של ישראל. אם ניקח את 700 מיליון הדולר שמשלמת חברת החשמל לאורך השנים עבור האונייה והמכליות, ונצא מנקודת הנחה כי התמורה לכך תהיה אספקה של לא יותר מ-1-2 BCM, ייתכן כי היה עדיף למדינה להקים צינור נוסף מתמר או לחלופין לפתח את "כריש" ו"תנין" על חשבונה. שם, אגב, יש כ-80 BCM.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988