האם מרואיינת כלשהי של 'ליידי גלובס', אי פעם בהיסטוריה של המגזין הזה, לא הייתה במצב שבו הגיעה לרופא על סף קריסת מערכות מרוב עבודה והצלחה?

מנקודת מבט חברתית, כסף ומעמד הם מדדי ההצלחה בחברה המערבית. הצלחתנו נמדדת על פי היכולת שלנו לזכות בתגמולים הללו. ניחשב למצליחנים בעיני עצמנו ובעיני החברה במידה שמצבנו הכלכלי והמקצועי יהיה יציב. כסף הוא תגמול חשוב, מכיוון שביכולתו לספק צרכים ולהפחית מצבי חסך, ובכך לאפשר סיפוק שמשמעו הצלחה.

אך הצלחה עלולה להיות גם הטרגדיה הגדולה ביותר של העולם המודרני. מה שמתחיל במרדף ללא מעצורים אחר פרמטר משתנה, דינמי, סובייקטיבי וכזה שאין לו הגדרה, יכול להסתיים במפח נפש גדול.

השאלה הראשונה שיש לשאול היא כיצד בכלל מגדירים הצלחה. הפסיכולוג החברתי- התפתחותי פרופ' אריאל כנפו, מהאוניברסיטה העברית, מציע לחלק את המונח הצלחה לשניים - כזו שנמדדת לפי סטנדרטים אובייקטיביים, וכזו שנמדדת לפי סטנדרטים סובייקטיביים. "מבחינה אובייקטיבית, אפשר לקחת אדם ולהעביר אותו מבחן איי.קיו מאוד מוצלח. אנו נכנה אותו מיד מצליחן, והאדם יסתובב בתחושת הצלחה. מנגד, אם נזרוק אותו במדבר, ייתכן והוא לא ידע לנווט היטב כמו ילד, בן לאוכלוסייה נוודית, שיהיה היחיד שיצליח להוציא אותו משם. אין לאיש ספק, כי גם ניווט מוצלח במדבר זו הצלחה".

הקונטקסט חשוב להגדרת הצלחה גם במונחי זמן - מה שנתפס כהצלחה לפני 300 שנה או שלושה עשורים, לאו דווקא נתפס כזה היום. "כשהיינו חברת נוודים ולקטים, הצלחה נמדדה על פי היכולת של אדם להוביל את הקבוצה כולה להישרדות", מסביר פרופ' כנפו, "אך אותי מעניין הרבה יותר מה מהווה בעיני אנשים הצלחה. והנה הגענו אל הפן הסובייקטיבי של ההצלחה - כשצייר מצייר ציור, יביטו בו אנשים וישאלו האם הציור מוצלח. אין לזה תשובה חד משמעית. פעמים רבות ההגדרה של ציור מוצלח תהיה בעקבות המחיר המוטבע עליו, או לחילופין, האם הוא תלוי במוזיאון או רק בסלון ביתו של הצייר. אך אם הבת שלי מציירת ציור ובעיניה הוא מקסים, אזי מבחינתי היא הצליחה".

התבלבלתם? נסו לעצור לרגע את שטף המחשבות האוטומטיות, ולחשוב מי הצליח יותר בעיניכם: האם זה שעמד בסטנדרטים החברתיים והחיצוניים של ההצלחה, או זה שפשטה בליבו הידיעה שעמד באיזשהו אתגר, על פי הפרמטרים שהציב לעצמו ובהתאם לציפיותיו האישיות. "תחושת ההצלחה אינה פחות חשובה מההצלחה עצמה, ובמידה רבה היא זו שמגדירה מהי הצלחה. אם ניקח שני אנשים עם הישגים דומים בעבודה, כשכל אחד מהם מביט על הישגיו מנקודת מבט אחרת, נראה כי אחד ישאל את עצמו: 'האם הצלחתי לעמוד במשימות והאם אני מרוצה'?, בעוד שאחר יאמר 'איפה נכשלתי, במה לא עמדתי'".

חפשו את הכישלון

אחת השאלות המהותיות היא האם קיים קשר בין הצלחה לבין אושר, והחוקרים חלוקים בדעותיהם. הפילוסופית ד"ר עילית פרבר מאוניברסיטת תל אביב, משוכנעת כי אין חיבור מהותי בין שני הדברים. "הצלחה לא הופכת אותנו בהכרח למאושרים יותר, לעתים אפילו להפך. אושר יכול לנבוע מכל מיני מקורות בחיינו, והצלחה היא משהו אחר לחלוטין. היא מתפתחת באופן אחר. ייתכן שכאשר ארגיש שמצאתי את מקומי, ארגיש גם אושר. אבל לפעמים אני עלולה לחוש גם אכזבה (זה הכול?), או חרדה (מה עכשיו?)".

פרבר מציעה לחשוב על הצלחה במונחים של מימוש. "זה יכול להופיע ברמות שונות, כמו מימוש של כישרון שלי, או של פוטנציאל שאני חשה שיש בי, ולא כזה שאנשים אחרים חושבים שקיים בי. ייתכן גם מימוש של שאיפה שיש לי, שלא קשורה לעצמי, אלא לשינוי של משהו בעולם".

עד כמה מאמץ הוא פרמטר חיוני בהגדרת הצלחה?

"עבודה קשה ומאמץ הכרחיים להצלחה. לא נרצה לחשוב על הצלחה כמשהו שבא לנו בקלות. כל אדם זקוק לעבור איזושהי דרך כדי לחוש את ההצלחה, להעריך אותה. לא בכדי נאמר המשפט הנפוץ 'מה שבא בקלות, הולך בקלות'. חשוב לזכור כי הצלחה גדולה צריכה לכלול בתוכה הצלחות קטנות בדרך, וכן, גם כישלונות".

אז הקלישאה "מה שחשוב זו הדרך" בעצם אינה קלישאתית כלל?

"היא אפילו עובדתית. הדרך מאוד חשובה, חשובה גם ההתמודדות עם הדרך, וכאן טמון חלק בלתי מבוטל מההצלחה. אפשר לחשוב על הדרך במונחים של זמן או של השקעה, ואפשר לחשוב עליה כעל רצף של הישגים קטנים. אבל המחשבה על הדרך להצלחה חייבת לכלול את הבורות והרגעים שבהם הדרך הייתה עקלקלה ובלתי צפויה, התחילה עם כיוון אחד ברור, אבל אז התפצלה, אכזבה או הפתיעה לטובה. ההליכה לעבר ההצלחה היא חלק בלתי נפרד ממנה עצמה.

"במובן הזה, יהיה בעייתי לחשוב על הדרך להצלחה כעל תהליך שמוביל אותנו לנקודה מסוימת, להישג מסוים. הדרך איננה רק אמצעי. היא צריכה להיות מקופלת פנימה לתוך ההצלחה עצמה. לכן הצלחה בנויה לא רק מפוטנציאל, כישרון או עבודה קשה, אלא תמיד גם מקושי או כישלון. כשאגיע לנקודה שבה אוכל לומר שהצלחתי, אני צריכה להיות מסוגלת להביט לאחור, להביט על הישגיי, על המימוש העצמי שלי, ולראות את הדרך שעברתי".

לפצות או להפריד

האדם המודרני ממלא תפקידים רבים בו זמנית, ונדרש להצליח בכולם - עבודה, לימודים, זוגיות, הורות, חברות. כל תפקיד כזה מהווה זהות מסוימת, והשאלה עד כמה ישפיעו כישלון או הצלחה חלקית בזהות אחת על הזהויות האחרות ועל מדד ההצלחה בחיים. "ריבוי הזהויות שלנו הוא מה שעומד בינינו לבין ההצלחה בעידן הנוכחי", מסבירה הסוציולוגית פרופ' ליאת קוליק מאוניברסיטת בר אילן. "רבים רוצים להצליח בכל הזהויות הללו, ומכיוון שמלאי האנרגיות הפיזיות והנפשיות העומד לרשותנו מצומצם, ההצלחה בכל הזהויות קשה עבור האדם המודרני.

"יתרה מכך, בשל העובדה שמשאבינו מוגבלים, ייתכן שהצלחה בתחום אחד תביא להצלחה פחותה בתחום אחר. על מנת לחוות בכל זאת תחושת הצלחה בתוך ריבוי הזהויות, אנשים בעידן המודרני מפתחים אסטרטגיות התמודדות כמו, למשל, אסטרטגיית הפיצוי, שלפיה הצלחה בתחום אחד מפצה על כישלון בתחום אחר. לדוגמה, אם שחשה כי היא נכשלה בתפקיד ההורי, תפצה את עצמה במאמץ גדול יותר בקריירה. פיצוי נוסף הוא אסטרטגיית ההפרדה, הבריאה יותר - להפריד בין התחומים, כך שתחושת כישלון בזהות אחת לא תפגע בתחושת ההצלחה בזהות אחרת".

מתי אין הלימה בין הצלחה לאושר?

"כשההצלחה היא לפי ההגדרה החברתית, אך לא לפי ההגדרה האישית. אדם מצליח מכיוון שלפי קנה מידה חברתי הוא מפורסם, מרוויח טוב ובעל סטטוס חברתי גבוה, אך זה לא מה שהוא רוצה. ההגדרה שלו להצלחה היא מיצוי הפוטנציאל הטמון בו, והוא רוצה להגשים את עצמו אחרת ממה שהחברה מגדירה כהצלחה.

"סיבה שנייה לחוסר הלימה בין הצלחה לאושר היא המחיר שההצלחה תובעת. לפי תיאוריה מסוימת במדעי החברה שנקראת 'גישת שימור המשאבים', במהלך חיינו אנו רוצים לשמר את המשאבים שברשותנו. ההצלחה והמאמץ הכרוך בה נוגסים במשאבים האלה, אנחנו עושים ויתורים, ולעתים ההתרוקנות הזו פוגעת בתחזוקת האושר שבהצלחה. אחת הזהויות שיש להצלחה היא הזנחה של האחר, וההזנחה הזו הופכת אותנו ללא מאושרים. למשל, אדם שבנה קריירה מוצלחת אך הזניח את הוריו המבוגרים, עלול להיות מצליח ומיוסר, כי ויתר על ערכים שחשובים לו".

אברהם מאסלו, מהתיאורטיקנים המרכזיים של הפסיכולוגיה ההומניסטית, פיתח את התיאוריה שלפיה אדם יצליח כאשר יספק את צרכיו. קוליק מסבירה כי צורך מעיד על חסר או חסך, ומכאן שהצלחה היא ביטול החסך או המזעור שלו. "ניתן להגדיר הצלחה בחיים משתי זוויות, האחת אישית והשנייה חברתית. מבחינת הזווית האישית, כשאדם שרעב ללחם מצליח לספק את הצורך, מדובר בפירוש בהצלחה. אותו דבר לגבי אדם ששואף לביטחון, ומצליח לספק את הצורך הזה.

"אלא שהמצב הזה היה, בעיניי, רלוונטי יותר לעבר. העידן הנוכחי שינה את ההתייחסות להצלחה מקצה אל קצה. אנו נמצאים כיום בעידן של שפע, ובמדינות המערביות אנו מופעלים על פי מדרג צרכים אנושי גבוה ביותר. אחד מהם הוא הצורך בהגשמה עצמית או במיצוי, שמשמעותו ביטוי וטיפוח הפוטנציאל החבוי בנו. בניגוד לצרכים אחרים, שכאשר אנו מספקים אותם טבעם להיעלם, הצורך בהגשמה עצמית, שמפעיל רבים מאתנו בעידן הנוכחי, פועל על פי דינמיקה אחרת. הוא מתפתח כל הזמן, והמשמעות היא שהשאיפה להצלחה היא אינסופית".

קוליק מדברת על כך שגם שינוי סדרי עדיפויות בחיים עשוי להשפיע על הגדרת ההצלחה. "כשמדובר על הצלחה בריצה למרחקים ארוכים, דהיינו קריירה, ייתכן שסדר העדיפויות שלנו ישתנה במשך הזמן, מה שעלול להפריד שוב בין תחושת הצלחה לאושר. קחי לדוגמה הורות - בארה"ב, למשל, נשים רבות דוחות את הבאת הילדים לעולם לגיל 45, בארץ זה פחות נפוץ. מה שקורה הוא שאישה שהקדישה את כל מרצה לקריירה, ושחיה על פי סדר עדיפויות מסוים בגיל 30, עשויה לפתע להצטער על כך, או לחוש שהמרוץ לא היה שווה את התוצאה. אם בגיל 30 הן חשו מצליחות, ייתכן ובגיל 45, כשסדר העדיפויות שלהן בחיים ישתנה, הן לא יחושו כך יותר".

לתזמן את ההצלחה

באחד ממחקריה האחרונים מצאה פרופ' קוליק כי נשים שיוצאות לעבוד לא רק חשות הצלחה מכיוון שהעבודה מפרנסת, אלא גם בשל התפיסה שבאמצעות העבודה הן מגשימות את עצמן. "כאשר שאלתי את הנשים איך הן רואות הצלחה, רובן הצביעו על עבודה מעניינת ומספקת. אין ספק כי מיצוי וסיפוק עצמי משליכים על תחושת ההצלחה של החברה המודרנית כולה, נשים וגברים כאחד. הגשמה היא הצלחה".

קוליק מזכירה שהצלחה שלא מגיעה בזמן עלולה להיות מלווה בתחושת החמצה ולפגוע בתחושת ההצלחה שלנו. "בעידן שבו התחרות גדולה, ואנשים נלחמים כל חייהם כדי להתקדם, אם הם יקבלו את הקידום רק שנתיים לפני הפנסיה, ייתכן כי לתחושת הסיפוק של ההגשמה תתלווה גם תחושת החמצה. הצלחה שהגיעה אוף טיים מספקת, אך לא נותנת לברוח מהתחושה של 'כמה החמצתי בדרך'.

"זה נכון גם לגבי הצלחה שמגיעה מהר מדי. במונחים המקצועיים ניתן לדבר על הצלחה נורמטיבית, כזו המגיעה על פי לוח זמנים חברתי מקובל. להצלחה צריך להגיע עם בשלות, כוחות נפש וניסיון. אם ניקח, למשל, אדם שקיבל תפקיד כמנהל מחלקה מוקדם מדי, עוד בטרם הגיע לבשלות וניסיון, הוא עלול למצוא את עצמו מבזבז משאבים וכוחות נפש רבים, ונלחם כדי לשמר את ההצלחה. כל אלה יפגעו בתחושת הסיפוק וההצלחה שלו, וכמובן באושר".

בשורה התחתונה, חוויית ההצלחה צריכה לעמוד בהלימה עם הערכים ועם היכולות שלנו. כשהצלחה תובעת מאתנו לפעול על פי מערכת ערכית מנוגדת לזו שלנו, הדיסוננס יפגום בתחושת ההצלחה. ד"ר טליה בר-יוסף, לוין, פסיכולוגית קלינית ומומחית בליווי מנהלים, מזכירה כי הגדרה של הצלחה צריכה להיות "קודם כל אישית - מה היא הצלחה עבורי, ואחר כך כיצד היא נתפסת ביחס לסביבה, כיצד להצלחה שלי יהיה הד אצל האחר. ברוב המכריע, אם כי לא המוחלט, להצלחה יש מדד חיצוני.

"במקרים של הצלחה שהושגה 'בכל מחיר', התוצאה עלולה להיות קשה. יש אנשים ש'נהרגים' בשביל להצליח. הם לא נחים, לא בודקים מה קורה להם בגוף, מה המחירים, לא עוצרים, לא נושמים ולא מטפלים בהרבה מאוד ממדים שמחייבים התנהלות אחרת. יש פה ניהול לא נכון של התהליך, שמשמעו שגם הסיום יהיה לא נכון, כלומר תיתכן נפילה".

זהבית כהן,

יו"ר אייפקס ישראל

כהן הובילה כמה מהעסקאות הגדולות במשק, ובהן בזק, תנובה ופסגות. "אני בנסיעות מטורפות ועבודה מבוקר עד לילה, הראש עסוק כל הזמן במשימות. כל כולך בעשייה. בשבתות, כשיותר שקט, הרגשתי שיש מחסור בחיים שלי, שחסר לי החלק של לקום ולהרגיש עם בעל וילדים. תזכרי שאני עירקית - בעל וילדים אלה הדברים החשובים באמת".

בגיל 44 הפכה לאם לראשונה. "ישנן תקופות שאני עובדת ימים ולילות, ואז אין שום דבר חוץ מעבודה, כמו בתקופות של הדיו דיליג'נס על פסגות. לא הייתה מאושרת ממני אז, זה פאן מטורף. לא אכלתי, לא ישנתי לא ראיתי את הילד שלי חצי שנה. אחר כך היה לי משבר איתו. הוא לא רצה לראות אותי".

(ליידי גלובס, ספטמבר 2010)

ד"ר עופרה אשל

פסיכואנליטיקאית

"כשאתה מצליח בקריירה תובענית, העצמי שלך מדוכא, ותהיה לכך צורה של נפילה - גופנית או נפשית".

איך את מזהה אנשים עם עצמי כוזב? "אלה אנשים שמילדות מרצים. מבחינת חוקי המציאות, הם נחשבים מצליחנים.החיים של הנרציסט מוקדשים להוכיח עד כמה הוא מוצלח.

"אנשים שמצליחים במקומות תובעניים של מנכ"לות, תקשורת ופוליטיקה, אלה אנשים שפתרו את המצוקות שלהם בפתרונות נרציסטיים או בפתרון של עצמי כוזב. בחברה משיגנית, העצמי הכוזב משגשג ומצליח. הוא לא משאיר מקום לעצמי האמיתי' שנמחץ ונחנק. אתה מתחיל להרגיש לחוץ מדי, מדוכא, חרד, עצוב".

(ליידי גלובס, דצמבר 2012)