דעה: כחלון מידרדר לשנאת עשירים - נתניהו חייב לשים לו גבול

"אנשים אטומים, מדושני עונג, שנוזל להם שומן מהשפתיים", כך, במילים אלו ותוך שימוש בתנועות ידיים שמבטאות שאט-נפש, בחר שר האוצר, משה כחלון, להשתלח באשת-העסקים רעיה שטראוס, שהיא גם יזמת חברתית ובעבר כיהנה בהנהלת חברת שטראוס, ובמגזר העסקי כולו.

ההתבטאות החריגה של כחלון אולי לא מפתיעה לאור הרטוריקה האלימה שכחלון נוקט בה לעיתים מאז שנכנס לתפקידו, אבל היא מסמנת שפל חדש במערכת היחסים בין המגזר העסקי לממשלה ועוד נקודת שפל בשיח הכלכלי-ציבורי.

ניתן אולי לייחס את האמירה הבוטה של כחלון להתרסקות המתמשכת של מפלגת כולנו בסקרים, וללחץ שבו מצוי שר האוצר לאור הקשיים שלו להציג לציבור הישגים בתחומי הליבה של המשק - יוקר המחיה והורדת מחירי הנדל"ן, שממשיכים להאמיר במהלך כהונתו.

כחלון כבר הוכיח בעבר שהוא אינו בוחל באמצעים, ושפופוליזם זול אינו זר לו, אם המטרה היא רווח פוליטי מהיר. עדות לכך היא החקיקה החפוזה בנושא שכר הבכירים בסקטור הפיננסי, שנועדה להסתיר את דלות ההישגים של משרד האוצר בשנת הכהונה הראשונה שלו.

מה שמדאיג באמת הוא שמעבר למשחק הפוליטי הזול והאהוב של "הכה את הטייקון", התבטאות השר חושפת טפח מעולמו הפנימי של כחלון, שלפיה המגזר העסקי, "ששומן נוזל משפתיו" הוא האויב של משרד האוצר והכלכלה הישראלית. זוהי תפיסה פופוליסטית ומסוכנת, שמקטבת את החברה ופוגעת אנושות ביכולת של המשק להמשיך לצמוח, תוך הרחבה של הפעילות העסקית והכלכלית.

הניתוח הפוליטי של כחלון ויועציו אולי נכון. מבחינה אלקטורלית, ההשתלחות באנשי-עסקים - אם זה בסקטורים של הבנקאות, הביטוח, חברות המזון וסקטור הגז - משתלמת פוליטית. שהרי יש מעט מאוד אנשי-עסקים ויזמים ביחס למאות-אלפי, אולי מיליוני האנשים בישראל, שנוטים להזדהות עם מנטרות של שנאת העשירים, שכחלון מספק על בסיס קבוע. עם זאת, להתנהלות המיליטנטית של האוצר נגד הסקטור העסקי יש גם השלכות כלכליות דרמטיות.

כבר היום נתוני המאקרו של המדינה מצביעים על האטה. למרות הריבית הנמוכה, הצמיחה מדשדשת, ההשקעות הישירות בירידה עקבית, וקטר ההיי-טק כבר לא מצליח למשוך את המשק קדימה. את ההידרדרות האיטית במצב העסקי ניתן לראות גם דרך בבואת הבורסה, שמשקפת צעד קודם את ההתרחשות הכלכלית הריאלית.

בשנים האחרונות נמחקו מאות חברות ציבוריות מהסחר, וחברות חדשות מסרבות להצטרף ל'אחוזת-בית' בשל מחול-השדים הרגולטורי בהנהגת משרדי האוצר, המשפטים ורשות ניירות ערך. די לחזות במחיקה הכואבת של קבוצת אסם מהמסחר בבורסה הישראלית, ולשמוע את אזהרותיו-אמירותיו של היזם המצליח גיל שויד, לגבי האפשרות שצ'ק-פוינט תעזוב את ישראל, כדי להבין את עוצמת הנזק הכלכלי שהמשק סופג.

עם הרוח הגבית של רוב התקשורת, שממשיכה ללטף את כחלון משל היה "רובין הוד מודרני", שר האוצר יודע שכל מהלך כמעט נגד בעלי ההון ייתפס בתקשורת כחיובי, אך אף שנראה שהקרב אבוד, אסור להשלים לרגע עם מה שמסתמן כמסע הסתה מתוכנן שמנהל כחלון נגד המגזר העסקי, ויש לעצור אותו באיבו.

לראש הממשלה בנימין נתניהו יש אחריות כוללת לתפקוד של הכלכלה הישראלית, ואסור לו לתת למשרד האוצר, שאמון על הצלחת הכלכלה, להפוך לגורם שפוגע בצמיחה, מבריח משקיעים, ומוביל את ישראל למקומות חשוכים של שנאת עשירים ויזמים. בשביל זה יש את חברת הכנסת שלי יחימוביץ', שעושה את זה מצוין.

■ הכותב הוא מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות.