הצנזורית הראשית: "אנחנו מדינה דמוקרטית, לא איזה משטר אפל"

אל"מ אריאלה בן אברהם, הצנזורית הצבאית הראשית, בראיון בלעדי: "מה אני, משטרת המחשבות? במשטרים אפלים מפילים דפי פייסבוק, מורידים רשתות. אנחנו לא שם"

אריאלה בן אברהם / צילום: איל יצהר
אריאלה בן אברהם / צילום: איל יצהר

"היום הם הולכים לפרסם על המנהרה", סיפר לי בראשית השבוע הכתב הצבאי הבכיר, כאילו זה כבר מובן מאליו באיזו "מנהרה" מדובר. זה כבר כמה ימים שהוא וכל כתב רלוונטי בישראל מחזיקים במידע על המנהרה התת-קרקעית שחפר החמאס מרצועת עזה לאזור המועצה האזורית אשכול, אבל הצנזורה בולמת את הפרסום. המועד שבו הותר בסופו של דבר לספר לציבור על הגילוי נקבע ליום שני האחרון, בשעה 10:30.

קיראו עוד ב"גלובס"


דקות ספורות אחרי 10:00 כבר יצאו ידיעות ראשונות מאתרי האינטרנט המובילים, שהבטיחו שבעוד חצי שעה "תותר לפרסום פרשייה ביטחונית". הם לא יכולים להתאפק שם בתקשורת, ואם כבר איסור פרסום, למה לא להיעזר בו כקדימון עסיסי. רבע שעה אחר-כך, אל"מ אריאלה בן אברהם, הצנזורית הראשית, מובילה אותי לחמ"ל הצנזורה שנערך לגל הפרסומים המתואם. בין שורה של סמארטפונים שנחים על הדלפק בכניסה למתחם, גם אני נאלץ להפסיק להקליט ולנטוש מאחור את המכשיר הסלולרי שלי.

בן אברהם התמירה צופה מקצה המסדרון בחדר השוקק והרוחש, ונותנת לו להתנהל מעצמו. בעוד זמן מה כל המדינה תדבר על המנהרה הזו, ואנשי הצנזורה - גברים ללא מדים שכבר ראו דבר או שניים בחייהם - עדיין עוברים בדקדקנות על דפי הפקס שהגיעו ממערכות התקשורת ועליהם האייטמים שנשלחו לאישור סופי. מתייעצים האחד עם השני נמרצות, מותחים פסים בעט שחור תחת מילים מסוכנות. אל החדר הזה בלב תל אביב מתנקזים כל סודות המולדת הרגישים ביותר.

"זה השלב שבו יש תחרות בין כלי התקשורת על כל פרט מידע שלא הותר לכולם. לכן עד הדקה האחרונה ממשיכים לעבור על הידיעות", מסבירה בן אברהם לפני שהיא חוזרת ללשכתה.

...

חצי שנה חלפה מאז התמנתה לתפקיד, אחרי שנים ארוכות ביחידת דובר צה"ל. בתפקידה האחרון שימשה כסגנית הדובר, ונחשבה לאישה החזקה של דובר צה"ל. היא יודעת לעבוד מול תקשורת, מכירה היטב כל כתב בתחום ואף מילה לא נפלטת ממנה בשוגג. היא אסופה ומחושבת, שיערה מהודק לאחור וחיוכה קבוע, ורק התמקדות בעיניה מגלה את הגלגלים המתרוצצים בראשה ומעבדים אלף מחשבות בו-זמנית. שאף אחד לא ימעד, שלא ידלוף מה שאסור.

שתי דקות לפני מועד הפרסום שעליו הוחלט, מופיע באייפון שלה פוש מאתר ynet. "הותר לפרסום, בסדר", היא מרגיעה.

- עכשיו 10:28.

"הכול בסדר".

- את לא כועסת על זה? את רוצה שתי דקות לעבור על הפרסומים?

בן אברהם מנידה ראשה לשלילה.

- היה מי שרמז לי שלא סתם הידיעה הזו יצאה דווקא עכשיו. שצה"ל צריך פרסום תדמיתי חיובי על הישגיו.

"שטויות, אני דוחה את זה מכל וכול. קשקוש. השיקול היחיד שיש פה הוא שיקול מבצעי פרופר - האם זה פוגע בביטחון המדינה או לא. אם זה היה קשור לשיקולי תדמית לא הייתי מוציאה את זה לעולם. אין דבר וחצי דבר בין זה לבין תדמית".

- במה תלוי פרסום של סיפור כזה?

"בשני דברים - שיקול מודיעיני ופעילות כוחותינו. הרצון הוא תמיד להוציא את זה כמה שיותר מהר החוצה".

- ואיך את יודעת שאפשר לשחרר את הסיפור?

"אני נמצאת בשיח עם כל הגורמים המבצעים והמודיעיניים. בודקת כל הזמן מה קורה, איך, מה הצפי לסיום האירוע, מה ההיערכויות - ובהתאם לזה אני מקבלת החלטה".

- במשך כמה ימים כל הכתבים הצבאיים במדינה כבר ידעו על זה, ואני מניח שכמותם גם הרבה אחרים. למה בעצם להחזיק את זה?

"רק בגלל פעילות כוחותינו. חד-משמעית".

- אם כתבים צבאיים יודעים את זה, אז החמאס לא יודע?

"השאלה היא מה בדיוק הם יודעים ומה הם מעריכים שהולך להיות. אנחנו לא צריכים לספק להם את המידע הזה".

- כלומר, את לא יודעת בוודאות איזה מידע יש בידיהם.

"אני יודעת מספיק כדי לקבל החלטה. אני לא מסתירה מידע מהציבור הישראלי, אני באה לשמור על ביטחון כוחותינו ועל ביטחון המדינה באמצעות זה שאני מונעת פרסומים שלא ייצאו ומונעת מהצד השני לאסוף מודיעין".

- ההחלטה לא לפרסם שלך או שיש גורם שמקבל את ההחלטה בשבילך?

"שיקול-הדעת של הצנזור הוא שיקול-דעת עצמאי. אני יכולה להתייעץ עם גורמי השטח, במקרה הזה עם הגורמים המבצעיים, עם כל מי שיודע מה המשך התכנון המבצעי".

- למפקדים בכירים יכולים להיות שיקולים שהם לא בהכרח רק מקצועיים.

"השיקולים הבלעדיים של הצנזורה הם שיקולים מבצעיים. אני בתפקיד כבר כחצי שנה, ואני מגלה בשלות אדירה של המערכת ובאמת פתיחות והבנה של מהו חופש הביטוי ומהי זכות הציבור לדעת במדינה דמוקרטית, ואת האיזון הנדרש עם הביטחון".

- אחרי כל-כך הרבה שנים בדובר צה"ל, עוברת לך המחשבה של "איך צה"ל ייראה"?

"לפעמים אני נדרשת לאשר דברים שבדובר צה"ל הייתי משתוללת אם הם היו יוצאים. אבל אם אין עניין ביטחוני שנוגע ל'ליבת הסוד', אני לא נוגעת בזה. מרד התצפיתניות, למשל, זה לא דבר שאני עוסקת בו בכלל. בדובר צה"ל כנראה הייתי מתעסקת בו רבות".

"ברירת המחדל היא לאשר, לא לפסול"

הספיקו לבן אברהם יומיים בתפקיד כדי להבין שזו לא קנזס יותר, ושהיא חייבת לשנות את התפיסה. היה זה באוקטובר 2015, כשהגיע לידיה ראיון שערך אחד מכלי התקשורת עם מרגל האטום מרדכי ואנונו. אריאלה בן אברהם מדובר צה"ל ודאי התפלצה, אבל הצנזורית אריאלה בן אברהם הייתה חייבת להתייחס בקור רוח לתמלילים ולחפש בהם מוקשים. "כקצינה בצבא, כאזרחית המדינה, זה יכול לכאוב לי", היא אומרת, "אבל אני צנזורית ראשית ומתעסקת רק בנושאי ביטחון. הרעיון של צנזורה במדינה דמוקרטית ב-2016 הוא לראות שאנחנו מצמצמים עד כמה שאפשר את הנושאים שצריך להגיש לנו לביקורת. כל היתר משוחרר".

- מה זאת אומרת מצמצמת?

"המרחב הדיגיטלי מציב בפנינו אתגרים. הרשתות החברתיות מחייבות אותנו לשינוי דפוסי הפעולה שלנו ולהבנה שונה. בשונה מהתקשורת המסורתית, אתה מצמצם יותר ויותר את הדברים שאתה באמת נלחם עליהם".

- כלומר, בעידן הנוכחי יותר דברים יצאו החוצה לעומת העבר.

"כן. זו מגמה של השנים האחרונות. ייעוד הצנזורה השתנה ממודל של מניעה מוחלטת, למזעור וצמצום הנזק. בתקופה של הצפת המידע אתה לא יכול, וזה גם בעיקר לא נכון, לשלוט ולנסות ולמצוא כל בדל מידע שיוצא. לכן אתה צריך לצמצם את מה שהוא באמת בליבה הביטחונית, באמת בליבת הסוד. למצוא את מה שפוגע, ולהניח ליתר. צנזורה היא ניהול סיכונים".

- וכל היתר? כל מה שהוא ליד "ליבת הסוד"?

"שייצא. האויב עוקב אחרי מה שמתפרסם, אבל בבליל המידע הזה, בהצפת המידע, יש גם דברים לא נכונים שמתפרסמים".

- כלומר, את עוסקת גם במידע לא נכון - יכול להיות משהו שקרי לחלוטין, אבל פוגע בביטחון ואת תפסלי אותו?

"חד-משמעית".

סביב "ליבת הסוד" מתרכזת עיקר העבודה של הצנזורה בישראל. זה המונח שמתמצת את כל מה שיש לשמור עליו מכל משמר מפני פרסום. אלא שגם "הפרסום" השתנה, והיום כל אדם הוא גוף מדיה מהלך בפוטנציה. "ליבת הסוד יכולה להשתנות", מבהירה בן אברהם.

- חל שינוי בקטגוריות של ליבת הסוד בחודשים האחרונים?

"חלו בהן התאמות כאלו ואחרות. ליבת הסוד זה מונח אמורפי. אנחנו בוחנים כל הזמן אם יש משהו שכבר פורסם בעולם, ואם כולם כבר יודעים אותו, הוא כבר לא ליבת הסוד.

"אנשים מתקשרים אליי ואומרים, 'זה סודי! איך אישרת את זה לפרסום?'. אני לא גורם ביטחון מידע שמתעסקת במה סודי ומה לא. אני מתעסקת באיום על ביטחון המדינה. אני לא מסתירה סודות מהציבור הישראלי. חופש העיתונות הוא ערך עליון. מוזר קצת שאני כלובשת מדים אומרת את זה, אבל זה ממש נכון".

- באחרונה התחלתם לבקש ממנהלי עמודי פייסבוק ומבלוגרים להעביר דרככם את פרסומיהם.

"לא כל מה שעולה אני מבקשת להעביר דרכי. גילינו במרחב הדיגיטלי עשרות אלפי עמודים שמגדירים את עצמם עמודים חדשותיים ציבוריים ויש להם כמות עוקבים מאוד רחבה. מתוך עשרות האלפים האלה פניתי לספורים שראיתי שמתנהל בהם גם שיח ביטחוני, לרבות שיח רגיש, והעברתי אליהם את רשימת הנושאים שהם מחויבים בהגשה לנו אם הם מפרסמים עליהם. לא מעניינים אותי פרסומים על אופנה או אוכל".

- אבל איך עוצרים את הטפטוף? הרי בכל רגע יקום לך מישהו שירצה לזרוק פיסת מידע שהגיעה רק אליו.

"לכן אני מפעילה הרבה שיקול-דעת כדי להבין אם הוא באמת פגע בביטחון המדינה. לא אתקשר באופן אוטומטי ואורה לו להסיר את זה. אני אבדוק מיהו, מה כמות העוקבים שיש לו, עד כמה המידע באמת מהווה איום על ביטחוננו. לפעמים הפנייה שלי יכולה לעשות יותר נזק כי בעצם הפנייה אני יכולה לחשוף את ליבת הסוד. יכול להיות שאני אשתה מים, אנשום אוויר, ואחליט בסוף לוותר".

- ומה באשר לעמודי פייסבוק של אנשים? גם שם אפשר לפרסם משהו שיפגע בביטחון. איפה זה נגמר?

"אני לא מתעסקת בעמודים פרטיים. לא נכנסת אליהם, לא מנטרת אותם. שליטה בעמודי פייסבוק פרטיים זו עבודה למשטרים אחרים. ברירת המחדל של הצנזורה היא לאשר, לא לפסול. כל צנזור מתחיל רשאי לאשר, כדי לפסול צריך לעלות בשרשרת ההיררכיה".

- האם בלוגר או מי שמנהל דף פייסבוק כפוף לאותו דין כמו גוף תקשורת שעובר על חוקי הצנזורה?

"בסוף יש חוק במדינה. מבחינה משפטית זה מאוד קל, תקנות ההגנה מגדירות בדיוק מהו פרסום, וזה עומד כפרסום מבחינה משפטית. אבל אני באה ממקום אחר - ממקום של אחריות חברתית. נקודת המוצא שלי היא שאף אחד לא רוצה לפגוע בביטחון. אני מציעה עזרה וייעוץ למי שלא רגילים לעבוד עם הצנזורה. בסוף אני רואה מה מתפרסם ברשת".

- ואז תתקשרי למפעיל עמוד הפייסבוק ותגידי לו להוריד את זה.

"אני יכולה להתקשר ולהגיד לו לשים לב, אולי לשנות מילה".

- בדיגיטל זה דווקא קל - את יכולה פשוט להוריד את העמוד. ליירט אותו.

"אני לא עושה את זה. יש לי סמכויות, אבל אני לא נכנסת לשם. אני אנהל דיאלוג, כמו שאנחנו מנהלים מול כל גוף תקשורת. אני לא קמה בבוקר ושואלת 'מה אני פוסלת היום?'. בדיוק הפוך".

- טוויטר?

"אותו הדבר כמו פייסבוק".

- סנאפצ'ט?

"שמעתי על זה מהילדים שלי".

- ומה בעניין וואטסאפ? הרי זו הרשת החברתית הדומיננטית היום - שם עוברים כל המסרים ללא שליטה.

"אנחנו לא נכנסים לשם, כהחלטה. אנחנו מדינה דמוקרטית ב-2016, לא משטר אפל. בסוף מי שכותב, שתהיה לו אחריות למה שהוא כותב. מה אני, משטרת המחשבות? במשטרים אפלים מפילים דפי פייסבוק, מורידים רשתות. אנחנו לא שם".

- אנחנו מדינה דמוקרטית שלוקחת אנשים לבית משפט על פרסום מידע. שכולאת מקור עיתונאי כמו ענת קם.

"לא הייתי פה אז, ואני לא בקיאה בפרשה הזאת".

- אני מתקשה להאמין בכך.

"באמת. זו פרשה שהסתיימה הרבה לפני שנכנסתי לתפקיד. אני באמת לא בקיאה במה היה שם".

"האויבים מסתכלים עלינו כל הזמן"

בן אברהם נולדה לפני 45 שנה בצרפת. היא עלתה לארץ בילדותה, וחיה כל חייה בהרצליה. את הקריירה הצבאית התחילה בחיל הים ("ויתרתי על המדים הלבנים, אבל הנשמה נשארה לבנה"), וכשהייתה בת 22 כבר שימשה קצינת התקשורת של החיל. משם המשיכה לתפקידי דוברות שונים, שימשה ראש ענף תקשורת בדובר צה"ל, ופיקדה על ההסברה בפיקוד העורף, עד שהפכה לסגנית דובר צה"ל.

- לא משטר אפל, דמוקרטיה, 2016, אז אולי לא צריך צנזורה כבר? אולי סיימתם את תפקידכם ההיסטורי?

"עדיין יש דברים שטוב שלא ייצאו. אני רואה כל חודש דברים שאני פוסלת שטוב שהם לא יצאו. יש לנו אויבים שמסתכלים עלינו כל הזמן. עובדה שאני מצליחה למנוע, זה עובד".

- מה לגבי התרגיל להעביר את זה למישהו בחו"ל. יש היום בלוגרים כמו ריצ'רד סילברסטיין שלא ממש עושים חשבון לצנזורה.

"אנחנו מכירים את הטריק הזה ומכירים את האנשים. מרבית התקשורת מאוד אחראית, ולא באמת מנסה לפגוע בביטחון המדינה, ואם אתה באמת מסביר למה זה יפגע ואיך, אנשים מקבלים את זה. לכל גוף תקשורת שלא מוצאת חן בעיניו ההחלטה שלנו יש זכות לפנות לבג"ץ".

- השתמשו בזכות הזו בחודשים האחרונים?

"לא רוצה להיכנס לזה".

- יש עיתונאים שקשה לך אתם במיוחד?

"ואם קשה לי, אז מה? זה לא אתי שאני אדבר על יחסיי עם עיתונאים".

- אני מניח שעם רבים מהם יש לך יחסים קרובים מימייך בדובר צה"ל. זה לא מקשה על העבודה שלך כעת?

"ממש לא. אופן הדיבור אתם הוא אחר, אבל הוא היה ונשאר אופן דיבור מקצועי וענייני. אני לא מתראיינת עכשיו על דובר צה"ל, נכון?".

- אבל באת משם.

"גאווה גדולה. אתה מצייר תמונה כאילו בדובר צה"ל הכול שונה, אבל גם דובר צה"ל היא יחידה צבאית עם יחסים מקצועיים וענייניים מול התקשורת. אלה אותם ערכים גם שם וגם פה".

- התאכזבת כשלא מונית להיות דוברת צה"ל?

"התאכזבתי?! תפקיד כזה מדהים?".

- בעיני רבים, את היית המועמדת הטבעית לתפקיד.

"יש דובר מכהן, שעושה עבודה מצוינת. מבחינתי זה קידום להגיע לפה. זה תפקיד מרתק שהוא רחב הרבה מעבר לצה"ל - הרי הצנזורה מספקת מעטפת הגנה לכל מערכת הביטחון, לכל גופי הקהילה. הפוך מאכזבה".

- את רואה את עצמך דוברת צה"ל בעתיד? גם מירי רגב עשתה את המסלול הזה מצנזורה לדוברת צה"ל.

"זה לא על הפרק".

- את שומרת בקנאות על ביטחון המדינה, ואז באים בכירים בצה"ל ובדרג הפוליטי ומפטפטים בשיחות רקע. יושב רמטכ"ל לשעבר, ומדבר על איראן ועל חיסול מבחוח, ודברים כאלה, הוא לא עובר עבירת צנזורה בעצם זה שהוא יושב עם עיתונאים ומדבר אתם על זה?

"הצנזורה היא השוער. זה שבכיר יושב עם עיתונאי לשיחת רקע, אז מה שהוא אומר שם זה בסדר, אבל זה עדיין לא אומר שאותו פרסום בסוף לא צריך לעבור צנזורה. אני לא מתעסקת במי מסר את המידע ואיך הוא נודע. המבחן שלי הוא בפרסום. לא מעניין אותי מה נאמר בחדרי חדרים. אותי מעניין בסוף מה יוצא החוצה, לאוויר העולם".

- הבכירים הללו עוברים עבירות ביטחון מידע?

"יש מקרים. אבל בסך הכול יש בצה"ל אחריות רבה למה שנאמר".

- מה דעתך על כך שיושב ראש הממשלה בשטח כשכל המצלמות מכוונות אליו ואומר שישראל תקפה עשרות פעמים בסוריה?

"יש שיקולים ביטחוניים רחבים יותר".

- ודאי שיש לו שיקולים, אבל גם לך יש. לו היה בא אלייך כתב צבאי ואומר "אני מעוניין לכתוב שישראל תקפה עשרות פעמים בסוריה"?

"אני לא יודעת להגיד. זו שאלה של הקשר - אם זה קונקרטי או אמירה כללית".

- אתם אישרתם לשידור את האמירה הזו של ראש הממשלה?

"יש פה שיקולים רחבים ביטחוניים של מדינה, שאני לא רוצה להיכנס אליהם".

- הדברים לא נאמרו בשידור חי, האם הם עברו את אישור הצנזורה?

"התקשורת העבירה את הפרסומים לאישור, למיטב זיכרוני. אבל אתה יודע כמה ידיעות עוברות פה?".

- כמה?

"עשרות אלפים בחודש, וכמות המידע שלא מאושר לפרסום הוא אפסי. אני לא יודעת להגיד לך אם אישרנו ספציפית את האמירה הזאת. אני לא נכנסת לזה אם הוא עבר או לא עבר עבירת צנזורה. אני לא במקום הזה".

- את בדיוק במקום הזה.

"שוב, יש שיקולים רחבים שחובתה של מדינה לשקול, ואני לא נכנסת עכשיו לסיבה שבגללה הוא אמר את מה שאמר".

- גם למנהיגי המדינה יכול להתפלק.

"נכון".

- היו מקרים?

"יש מקרים של התפלקויות, בוודאי. אם פוליטיקאי אמר משהו בשידור ישיר, אז הוא אמר ואני צריכה לראות איך אני ממזערת את הנזק. אני יכולה לדבר אתו, להבין מה נאמר שם ובאיזה הקשר, ולחשוב איך להתמודד עם זה".

- והשיח שלך הוא מול כלי התקשורת.

"כן".

- פוליטיקאים לא מתקשרים לפה?

"למה שיתקשרו לפה? חד-משמעית - הסוגיה התדמיתית והפוליטית לא קיימת פה. רק ביטחון המדינה".

"'שוברים שתיקה' שולחים עדויות לאישור"

לכל אורך השיחה, הסמארטפון שלה לא יודע מנוח. הודעות וואטסאפ בלתי פוסקות, עדכונים מאתרים. כולם מדברים על המנהרה. מדי פעם היא מרימה את המכשיר, קוראת וממשיכה את הראיון בפנים חתומות. פתאום היא מחייכת.

- מה כתבו לך?

"לא אגיד לך מי, אבל הוא עורך כלי תקשורת. הוא כתב 'הייתם הוגנים ומקצועיים'".

- למה הייתם הוגנים ומקצועיים מבחינתו?

"כי הם הבינו את שיקול-הדעת שלנו ולמה אנחנו פוסלים את מה שפסלנו. שיתפנו אותם בכול, וברגע שאפשר היה לפרסם את זה, אז אפשרנו. הם העבירו לנו את הכתבות, בחנו אותן, והמטרה היא תמיד לאשר ככל האפשר".

- מי מנע את אישור פרסום שמו של אלאור אזריה, החייל המואשם בהריגה של מחבל בחברון?

"זה לא קשור לצנזורה בכלל. אין פה משהו שפוגע בביטחון המדינה".

- פרט לביטחון המידע, אתם אמונים על ביטחונם של חיילי צה"ל. לא מנעתם את פרסום שמו מחשש לפגיעה בו?

"ביטחונם של חיילים זה חלק מביטחון המדינה במובן הרחב, אבל האירוע הזה הוא לא אירוע צנזורלי, אלא יצא איסור פרסום של בית משפט".

- כקצינה בצה"ל, מה חשבת על עצרת התמיכה בו?

"אני אומרת שייתנו לצה"ל לטפל במה שצריך לטפל. בוא נגיד שאותי לא היית רואה בעצרת כזו".

לדברי בן אברהם, "צווי איסור הפרסום לעתים נקשרים בצנזורה, אבל זה לא קשור אלינו בכלל".

- זו תופעה רחבה מאוד.

"נכון, תופעת צווי איסור הפרסום יותר מדי רחבה. והבעיה היא שאין אכיפה כשמישהו מפר אותם. זה מעקר את הצווים. עידן הרשת מציב אתגרים גם בפני צווי איסור פרסום והגיע הזמן להתאים את הנושא הזה לתקופה ולמרחב הדיגיטלי. יש כאן מסר כפול - בתי המשפט מוציאים צווים, אבל לא אוכפים אותם.

"הצנזורה מנועה מלטפל בפרטים שחוסים תחת צו איסור הפרסום בפרשה ביטחונית. פרשת המחבל נשאת מלחם שביצע את הפיגוע בדיזנגוף הייתה בעיניי דוגמה לכך שהוטל צו איסור פרסום ולמרות זאת היו הפרות גם ברשת וגם בתקשורת הממוסדת, ואף אחד לא אכף את זה. אז אם צו איסור הפרסום היה כה נחוץ, מדוע אין אכיפה? מי שהוציא את הצו צריך לשאול את עצמו שאלות".

- כשעלתה ביקורת נגד ארגון כמו "שוברים שתיקה" על כך שהוא דולה מחיילים מידע מסווג ולכאורה מפרסם אותו בעולם, התגובה שלהם הייתה שהכול עובר צנזורה. את יכולה לספר על העבודה שלהם מולך?

"כל החומרים שפורסמו בתקשורת הישראלית אושרו על-ידי הצנזורה. אגב, הבהרנו לארגון שאין באישור הצנזורה בכדי לאשר את אמיתות העדויות. אני לא עוסקת באמת או שקר".

- יש דברים שפסלת?

"ממליצה שתשאל אותם".

- האם יש בידי שוברים שתיקה חומרים שלא היית מאשרת לפרסום?

"אני לא יודעת מה יש בידיהם. אני יודעת לומר שמה שהוגש לי על-ידם טופל בצנזורה, ומה שפורסם לבסוף בתקשורת, כפי שפורסם, אושר".

- את לא תגידי את זה, אבל אני מבין מדברייך שהיו דברים שנפסלו. הפעילות שלהם מהווה סכנה לביטחון המדינה?

"השאלה היא איזה מידע הם אוספים ולצורך מה. אני לא יודעת מה הם אוספים ומה הם עושים עם מה שהם אוספים. אני יודעת להתייחס למידע שמגיע לטיפול הצנזורה. מה שעבר דרך הצנזורה לא מהווה פגיעה בביטחון המדינה. הם שולחים לי לאישור עדויות שהם מתכוונים לפרסם".

- בארץ או בעולם?

"לא יודעת. מבחינתי אלה פרסומים בארץ ואני לא יודעת להגיד אם הם מעבירים לי את כל החומר".

- הם פועלים באופן אחראי?

"במה שהועבר לצנזורה, כן. אני לא יודעת אילו פעולות נוספות הם עושים. לא איזה מידע הם אוספים וממי".

"הצנזורה תקבל פנים אחרות"

על-פי סטטיסטיקות הצנזורה, מבין עשרות אלפי הידיעות שמגיעות לאישור בחודש, כ-85% מאושרות באופן גורף. על 15% מנוהל דיאלוג מול הארגון שרוצה לפרסם, על מנת לשנות או לעדן. כמעט ואין פסילות. "לפעמים יש עיכובים, כמו היום, אבל זו לא פסילה", היא אומרת.

- כשאני רואה את היחידה, אני רואה אנשים שעובדים שנים ארוכות, פחות חיילים צעירים. הם חיים את הדיגיטל?

"בצנזורה יש עובדים מדהימים, מסורים, שמבינים את עולם התקשורת, את דרישות התקשורת, ואת הצורך במיידיות ובזמינות מלאה. מצד שני הם מכירים את מערכת הביטחון. יש יתרון לגיל. הם מאוד מנוסים ועושים את זה הרבה שנים. הם מתפתחים עם עולם התקשורת ומתאימים את עצמם".

הצנזורית משתמשת הרבה במילה "דיאלוג". "יש פה תקנת הגנה, אבל גם הסכם הבנות של הצנזורה עם התקשורת. יש פה דו-שיח כל הזמן. צנזורה נשמע מוסד ארכאי ואפל, כאילו קמים בבוקר ומחליטים לפסול לפי המצב רוח. ממש לא. ראית את החמ"ל - שיחות, טלפונים, איך אפשר לשנות משהו. ברוב המקרים זה מתקבל בהבנה".

- לפי השינויים הטכנולוגיים, והעובדה שאתם מוותרים מראש על הרבה בתוך הצפת המידע - את רואה סיטואציה שבעתיד לא תתקיים צנזורה?

"אני רואה סיטואציה שהצנזורה מקבלת פנים אחרות, אבל לא שאין צנזורה. אני רואה אפשרות למודלים אחרים. אני בהחלט התאמה של הצנזורה לטכנולוגיה".

- על-פי התוכנית של קודמתך בתפקיד, תא"ל (במיל') סימה ואקנין גיל, הצנזורה לא צריכה להמשיך להיות גוף צבאי.

"בשלהי תקופתה סימה גיבשה מודל שונה של צנזורה, שלפיו הגוף צריך להיות במודל מייעץ, ולכן צריך לאזרח או להוציא את הצנזורה מהצבא. כי בסוף היא מספקת הגנה לכלל מערכת הביטחון לא רק לצבא. אבל הדבר לא אושר".

- למה?

"מכל מיני מניעים. אחד היתרונות בזה שהצנזורה היא יחידה צבאית זה ברמת האמון עם התקשורת. התקשורת מקנה רמת אמון מאוד גבוהה לשיקול-הדעת הענייניות, והמקצועיות של הצנזורה. בסוף הצנזורה היא ישות סטטוטורית ממלכתית ויש יתרונות בלהשאיר אותה במתכונתה".

- ישראל היא מדינה חופשית בעינייך?

"ישראל היא מדינה פתוחה ודוגלת בחופש הביטוי. ביום-יום השיקול שלי הוא חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, אז אם פה זה ככה, אז אין בכלל שאלה על מקומות אחרים".

- אנחנו יודעים שהציבור מאוד רגיש לביטחון המידע, וגם עם העיתונאים יש לך דיאלוג חיובי. אולי כולם פה כל-כך מגויסים, שלא באמת מנסים להוציא מידע חשוב ברגע שאת אוסרת עליו?

"זה לא שלא מנסים למתוח את הגבולות. אני מבינה את זה, כל אחד עושה את תפקידו - העיתונאי הוא עיתונאי, והצנזור הוא צנזור. העיתונאים מנסים לבדוק את הגבולות, לפעמים זה מצליח, ולפעמים לא".

אל"מ אריאלה בן אברהם

תפקיד: הצנזורית הראשית. 

אישי: בת 45, בזוגיות, אם לשלושה, תושבת הרצליה. 

השכלה: תואר שני מהמכללה לביטחון לאומי. באחרונה סיימה השתלמות ניהול בכירים במגזר הציבורי בהרווארד באמצעות קרן וקסלר. 

רזומה: שירתה כראש מדור יחסי ציבור ותקשורת בחיל הים, לאחר מכן הייתה ראש ענף תקשורת בחטיבת דובר צה"ל, ראש ענף הסברה בפיקוד העורף, ראש מחלקת תקשורת בחטיבת דובר צה"ל וסגנית דובר צה"ל. 

עוד משהו: רקדה פלמנקו במשך שנים.