הנקראות ביותר

"אף חרדי לא רוצה שילדיו יגדלו בסביבה חילונית"

מני גירא שוורץ מנסה לנפץ מיתוסים ומסביר מדוע לא סיקר את פרשת התאבדותה של אסתי וינשטיין: "אני אתר חרדי ואני לא רוצה להביא לקורא שלי עיסוקים ביציאה בשאלה"

מני גירא שוורץ / צילום: איל יצהר
מני גירא שוורץ / צילום: איל יצהר

מותה הטראגי בהתאבדות של אסתי וינשטיין עורר לא מעט תהודה בציבור הישראלי. יוצאת בשאלה, שעזבה את קהילת חסידות גור החרדית, ושעל-פי הדיווחים סבלה התמוטטות נפשית, עוררה רגשות עזים והפנתה את הזרקור הציבורי אל חייהם של היוצאים בשאלה, ובפרט של הנשים מביניהם. אתר החדשות "בחדרי חרדים", הפופולרי ביותר במגזר, דמם. רק כעבור ימים אחדים, כשהנושא סירב לרדת מסדר היום, העלה עורך האתר, מני גירא שוורץ, מאמר מערכת שבו הסביר מדוע בחר להתעלם.

"מדובר בסיפור אישי שמלבד מציצנות מהסוג הרדוד והדוחה ביותר, אין לו נגיעה ציבורית", כתב. "מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בסיפור אישי ומשפחתי, בסיפור נפשי ובסיפור עם נטיות אובדניות ויציאה בשאלה - כל אחת מהסיבות האלה היא סיבה למה לא לפרסם את זה בחדרי חרדים. אנחנו לא מקדמים יציאה בשאלה, לא מקדמים נטיות אובדניות ולא נכנסים לעניינים אישיים. התקשורת הכללית פמפמה את זה, וזה תפס עוצמה כהסתה נגד המגזר החרדי".

בשיחה שקיים עם G השבוע אמר שוורץ כי הוא עומד מאחורי הדברים שנכתבו: "מתי בפעם האחרונה בישראל מדינה שלמה חיטטה בצוואה של אדם באופן הזה? לאן הידרדרנו? אם מלכתחילה זה היה מתחיל ונגמר בנשים שנקלעות למצב נפשי קשה, לא אומר שלא הייתי נוגע בזה. על-פי ההלכה, אסור לי לרכב על סיפור אישי לגמרי ועל חייו הפרטיים והאינטימיים של האדם ולהיכנס לסיפור הזה. לנו יש גבולות והם בדיוק במקום הזה".

אתה לא מאמין שנושא כמו יציאה בשאלה הוא חשוב ונוגע לציבור החרדי?

"אני אתר חרדי ואני לא רוצה להביא לקורא שלי עיסוקים ביציאה בשאלה. אם כל הדיון היה דיון חברתי עקרוני, אולי הייתי חלק ממנו. כיוון שזה מציצני, אין לי חלק בו".

למה אתה חושב שנשים כמו וינשטיין בוחרות לעזוב את הקהילה החרדית ואת הדת, עד כדי כך שהן משאירות אחריהן ילדים?

"זה עניין פרטני. אני לא יודע למה אנשים עושים דברים, בין אם זה לעזוב את הדת או לקעקע את כל הגוף. יש נוסחה מאוד ברורה - אם האדם יודע לכבד את השקפת עולמם של ילדיו, אז הוא יישאר בקשר. יש לי במשפחה סיפור דומה, של אימא שאחרי שנולדו לה מספר ילדים עזבה את הדת, אבל אותה גברת שומרת על קשר עם נכדיה כי היא יודעת לכבד את השקפת עולמם".

זו לא הפעם הראשונה (וככל הנראה, גם לא האחרונה) ש"בחדרי חרדים" מסקר אירועים באופן שונה מהתקשורת החילונית הממוסדת. סיקור הטבח באורלנדו, למשל, זכה באתר - יממה שלמה לאחר שאירע - לכותרת "נס".

"נס", משום שהרוצח שקטל קרוב ל-50 איש, ביצע את הפיגוע במועדון "הפולס" ולא בבית הכנסת בעיר. בראיון מיוחד שהשיג האתר, סיפר רבה של אורלנדו, הרב יוסף קוניקוב, כיצד במהלך תיקון ליל שבועות נשמעו באוויר יריות וסירנות של כוחות החירום, ושרק בצאת החג הבינו יהודיה הדתיים של העיר את ממדי האסון. בדיווח הזה, שכל-כולו אנחת רווחה, כמו גם בדיווחים אחרים אודות פיגוע הטרור באתר, לא צוין אופיו של "הפולס" - מועדון שמרביתה המוחלטת של אוכלוסייתו שייכת לקהילת הלהט"ב.

"זה היה ציטוט של מה שאמר אותו רב", מסביר מני גירא שוורץ, עורך האתר, ומוסיף שזהו אופן העבודה של "בחדרי חרדים". "הבאנו דיווח ראשון על עצם הידיעה, ואז אנחנו מחפשים את הזווית היהודית בסיפור".

אין טעם לפגם בדיווח על נס, כשבפועל נרצחו עשרות בני אדם?

"זה לא אני שקורא לזה נס, אלא הרב שאני מביא ציטוט מפיו".

ומדוע לא ציינתם את אופיו של המועדון?

"כי אנחנו מתרחקים מדברים שהצניעות יפה להם בכל מישור שהוא. דברים שקשורים בהיבטיו האישיים של אדם - אנחנו לא משוחחים עליהם. גם כשאנחנו מדברים על ראש ישיבה שהטריד ופגע, אנחנו לא מפרטים דברים שהצניעות יפה להם".

אבל במקרה זה, אתה לא מוצא פה פגיעה בדיווח החדשותי? הרי יש משמעות לכך שהטבח בוצע במועדון של הקהילה הגאה.

"כשאצלנו יצא החג, כלי התקשורת המרכזיים בעולם כבר יצאו עם זה שזה קשור בדאעש, אז לא ראינו מקום לספק. אחרי הכול, זה לא באמת סיפור ישראלי שחייבים לדווח כל פרט ופרט עליו".

לא תאזכרו אף פעם את הקהילה הלהט"בית?

"לא באופן ישיר. יש ביטויים - למשל, במקום 'מצעד הגאווה', 'מצעד התועבה'. זו ההתייחסות שאנחנו נותנים כמי שמייצגים את עמדת התורה".

השתמשתם בכינוי הזה גם בדיווחים על הרצח במצעד בירושלים. מישהו מהגולשים שלכם עוד עשוי לחשוב שזה עונשם של הנפגעים.

"אנחנו לא במקום הזה. אנחנו מדווחים חדשות ולא באים לחנך אף אחד. הטוקבקים זה סיפור אחר".

"בחדרי חרדים" נחשב לקולו המעודכן של הרחוב החרדי. גם היום, עם כמיליון גולשים ייחודיים ("יוניקים") בחודש, יש משהו כמעט חתרני בהווייתו; מעין משחק שמדלג על הקו העדין שבין האסור למותר, בין מה שמותר לכרוז בסנסציוניות, למה שלא ייאמר אף פעם. על שוורץ ניכר, בחתך דיבורו ובמילים שבהן הוא בוחר להשתמש, שהוא דובר "חילונית" שוטפת. בטח שחילונית-עיתונאית: כבר בפתח השיחה הוא מבהיר כי אם לא יועברו אליו הציטוטים לאישור לפני פרסום, הוא "ידפוק חשבון" במהלך הראיון, כלומר יתקשה לדבר בטבעיות. ובכל זאת, נראה ששוורץ לא עמד באיומיו-שלו. ככל שהתקדמה השיחה, ניתקו ממנו כל מעצורי הזהירות.

המיתוס הראשון שנשבר: החרדים רוצים להשתלב. "בסופו של דבר, אף חרדי לא רוצה שילדיו יגדלו בסביבה חילונית, ולא רוצה שלילדיו הלומדים בחיידר יהיו חברים חילונים. אין שום רצון להיות בקונצנזוס", הוא מסביר. "אני אגיד לך מה מעניין אותנו, וברוך השם הצלחנו בזה בשנים האחרונות: לעצור את השיח החד-צדדי התקשורתי בישראל, שהיה רובו ככולו אנטי-חרדי".

איך זה קרה?

"זה שפתאום רואים את החרדים בטוויטר ובכלי התקשורת. היום החילונים יודעים מה החרדי חושב כי הוא מתבטא בפייסבוק ובטוויטר. אדם כותב משהו ומגיב לו מישהו חילוני, והוא מגיב לו בחזרה. פתאום יש יותר היכרות ויש יותר התעניינות. תחשוב על סיוון רהב מאיר, לצורך העניין, שגדלה כחילונית גמורה. היא כתבת הגונה שהביאה סיקור חרדי כמו שצריך. אני לא יודע כמעט איך היא הצליחה להיות בערוץ 2 וכמעט לא להביא סיפורים אנטי-חרדיים, כשברור לי שזה מה שחיפשו ממנה".

זה לדעתך מה שהעורכים מבקשים?

"ליוויתי המון כתבים לענייני חרדים. אני יודע מה העורכים ביקשו מהם ואיזה סיפור מעניין את הקורא החילוני. תמיד הסיפור הוא צהוב ומציג את החרדים כמתעללים בילדים, או כל דבר שהוא רע ומלוכלך".

כתב האישום של שוורץ חורג מהיחס התקשורתי: "הגיע הזמן", הוא אומר, "שהעילית התקשורתית, האקדמית והביטחונית, שמטיפה כל הזמן לליברליות, ושמפריע לה העדר הביטוי לרפורמים, וזה שלא כל אחד יכול להתחתן כמו שהוא רוצה - הגיע הזמן שהיא תאפשר גם לחרדים לחיות כרצונם וכהבנתם בישראל".

זה לא קורה? מישהו מפריע לחרדים לחיות את חייהם בארץ?

"לא מפריע ברמת הפרט, אבל כן ממשיך לצייר אותם כאזרחים משונים, מוזרים, לא בסדר. מציירים את החרדים כסחטנים, כבטלנים, כמטרידים מינית שמשתיקים את הסיפורים. ברגע אחד מדביקים לכולנו תוויות".

ואיך הסטריאוטיפ שאותו אתה מתאר פוגע בחרדי ביומיום? שמעת פעם על אדם חרדי שירקו עליו ברחוב, או שהגבילו את תנועתו או זרקו עליו אבנים, בגלל היותו חרדי?

"בוודאי".

איפה זה קורה?

"כל חיי עברתי את זה".

מה עברת?

"למשל, בהפגנות בבר-אילן שבהן השתתפתי".

אתה היית בצד שהפגין.

"נכון, ואכן, מתוך אלף המפגינים היו אולי 50 משוגעים שקראו לשוטרים 'נאצים', אבל כל השאר הם לא כאלה. הם באים להפגין כי השבת היא ערך מקודש עבורם שחשוב להם לשמור עליו באזור מגוריהם. ואז עוברים חילוניים שצועקים לנו 'כולכם, כל הדוסים, זבל'".

"הזהות שלנו היא ימנית"

"בחדרי חרדים" נוסד על-ידי העיתונאי החרדי דוד רוטנברג כפורום חדשותי בשנת 2002 בתוך אתר הפורומים "הייד פארק". שלוש שנים אחר כך, לאור ההצלחה, הוחלט להפוך אותו לאתר חדשות של ממש. בשנים האחרונות התנהלה מלחמה גלויה בציבור החרדי נגד אתרי האינטרנט החרדיים, ונגד האינטרנט ככלל. בעוד שאתרים אחרים נסגרו מכל עבר, "בחדרי חרדים" ניצל, אולי משום שמאז שנת 2007 הוחזק בידיים חילוניות - של איש העסקים גיא כהן. במשך תקופה ארוכה סירבו עיתונאים חרדים לעבוד תחתיו, עד שרבנים מסוימים חזרו בהם והתירו את קיומו, לאחר שמצאו בו את הרע במיעוטו, ואולי אף ראו את היתרונות.

אותו כהן הוביל בסופו של דבר את האתר אל מדורי הפלילים, לאחר שהואשם שעשה שימוש בפלטפורמת האתר על מנת לסחוט מיליוני שקלים מרבנים ומאישים חרדים. הם שילמו, והוא - על-פי כתב האישום נגדו - מנע פרסומים שליליים נגדם ולחילופין אף עודד תוכן חיובי אודותיהם. ההליך המשפטי נגדו יוכרע בימים הקרובים.

ב-2013 עבר האתר לידיים חרדיות, כאשר איש הפרסום החרדי מאיר גל רכש מכהן 51% מ"בחדרי חרדים" תמורת כמה מיליוני שקלים. המציאות התקשורתית והפוליטית שאליה נכנס גל הייתה שונה לחלוטין מזו שרוטנברג חי בתוכה עשור קודם, עת שינה את סדר היום החרדי והכניס ממד דיגיטלי למכתיביו המודפסים.

בינואר 2014, תוכנית התחקירים "המקור" של ערוץ 10 פרסמה הקלטות שלפיהן גל מבקש לכאורה להפוך את "בחדרי חרדים" לכלי פוליטי שישרת את אלי ישי, בעיקר מסיבות כלכליות: "עיתונות עשיתם עשר שנים, עכשיו הגיע הזמן לעשות כסף קיבינימט", נשמע גל אומר באחת ההקלטות, ובהקלטה אחרת: "אם לישראל היום מותר להיות פרו ביבי, לי מותר להיות פרו אלי ישי". הסיבה, כך נראה, נבעה מניסיון לתפוס צד מובהק ביחסי הכוחות שהתהוו בין תחנות הרדיו החרדיות "קול ברמה" ו"קול חי", ואתר האינטרנט החדש "כיכר השבת" (שבו שותפה קבוצת ידיעות אחרונות) - כל אחד עם ההטיה הפוליטית הברורה שלו.

שוורץ אמור לסמן רוח חדשה באתר. הוא מוריד מיד מהשולחן כל רמיזה לימים ההם ומרחיק את עצמו כמי שלא שמע על כך מעולם. לפני שהגיע לאתר, היה עיתונאי ומגיש בתחנת הרדיו האזורית "קול חי" ולפני כן היה ממקימי תופעת "קווי הנייעס" המהפכניים, שאליהם מחייגים חרדים כדי לקבל דיווח חדשותי טלפוני. לקו שלו קראו "הקול החרדי", והוא חדל מאז להתקיים.

"לא יודע מה היה פה לפני שנתיים, לא מכיר", הוא פוסק בפנים חתומות.

בטח שאתה יודע.

"לא מכיר, לא יודע, לא קשור אליי. אני פה תשעה חודשים. אני אחראי למעשיי ולתקופתי, אני לא יכול לומר או להתייחס למשהו שהיה לפניי".

אני לא מבקש ממך לקחת אחריות, אני שואל אם אתה חושב שהמהלכים שנעשו פה לפני תקופתך פגעו במותג "בחדרי חרדים".

"לחלוטין לא".

ומה באשר לקו פוליטי? איך התייחסתם, למשל, לפרשת החייל היורה?

"הזהות שלנו היא ימנית יותר, ולכן קראנו בעיקר להפסיק את העליהום עליו, בלי לשפוט מה היה שם בפועל".

מדוע אתם ימניים יותר?

"זה עניין ערכי. הרוב החרדי סבור שוויתור על שטחים גורם לסכנת חיי אדם יהודי, שזה ערך עליון אצל חרדי. בראייה ישראלית זו תפיסה ימנית. אני אישית לא ימני. אילולא הייתי חרדי, הבחירה הטבעית שלי לא הייתה הבית היהודי או הליכוד".

אז מה היית מצביע?

"לא יודע. אני גם אגב באמת לא מאמין בישראל בשום מפלגה. גם לא תמיד הצבעתי".

מדוע?

"היו תקופות שבהן העמדה הסאטמרית השפיעה על הלך הרוח שלי. בצעירותי עבדתי במשך חודשיים במאפיית מצות בוויליאמסבורג שבברוקלין. שמעתי את העמדות, ניהלתי שם ויכוחים וזה השפיע לי על המחשבות ובמשך כמה שנים חייתי עם השאלות, ולכן העדפתי לא להצביע. היום אני קרוב יותר לברסלב, שזה גם סוג של אנרכיזם חרדי".

ומה היחסים שלך היום עם המדינה הציונית?

"המדינה היא עובדה קיימת. היא מדינה שמחזיקה תורה, וזה מה שמחזיק את זכות קיומה וסוד הצלחתה. מעבר למדינת ישראל, מה שמעניין אותי הוא שזאת מדינת היהודים. הר הרצל לא מרגש אותי בכלל, אבל הכותל מרגש אותי עד דמעות. אני רואה את מסגד אל-אקצא על הכותל, וזה לא מפריע לי פוליטית - אין לי שום בעיה שירדן גם ישלטו אפילו על חצי מירושלים, אם זה יביא לנו שלום ולפלסטינים זה יהיה טוב - אבל יש לי כאב עצום על זה שבמקום הכי קדוש ליהודים מחללים את שם השם. זה הכאב האישי שלי".

ביום העצמאות, הוא אומר, ישב במשרדו ועבד: "כל בנייני המשרדים פה מסביב היו שוממים, רק אנחנו עבדנו כרגיל. חשבתי לעצמי אם כך מרגיש עובד זר כשהוא עובד בשבת ובחגים".

מעניינת ההקבלה שאתה עושה בין חרדים לעובדים זרים. החרדי מרגיש זרות?

"הזרות נובעת בעיקר בגלל תחושת האיבה שהייתה לפחות עד לפני שנתיים-שלוש כשהחרדים הרגישו שהחילונים שונאים אותנו".

והיום?

"הרבה פחות, אבל בעבר כל חרדי שעבר במקומות שאינם חרדים בחייו יצא לו להיתקל בעוינות. אפילו בתור בבנק יש מי שמפנה את המבט של 'החרדים האלה'. ברוך השם, היום אני מכיר את הציבור החילוני ברמה הפרטית ואני מבין שזה לא באמת משקף. ואם מישהו בכל זאת חושב ככה, זה בגלל סטריאוטיפים שמוחדרים לאורך עשרות שנים כאן בישראל, ולכן אין לי טענה. ברמה הפרטית אני יכול להבין, ולהתחשב ולחייך, ויכול להיות נחמד, ועם החיוך והנחמדות אני אפרק כמה תזות לאותו חילוני זועף שכועס עליי בגלל שאני חרדי. היום, בעשור השלישי של חיי, אני כבר יודע לעשות את זה. הילדים החרדים, והצעירים החרדים שגדלים פה, גדלים לתוך תחושה של עוינות".

"קודם כול חרדי"

אחד הסיפורים המשמעותיים של "בחדרי חרדים" בזמן האחרון פורסם ב-17 במאי: שניים מבכירי חסידות סאטמר טבעו מול חופה של מיאמי, פלורידה. הדיווחים לבשו מאפיינים תנ"כיים כמעט: הרב יצחק רוזנברג והרב חיים פרנס שחו על קו החוף ו"גאות פתאומית" באה ולקחה אותם אל גורלם הטרגי בלב ים.

בעוד שבתקשורת הישראלית לא היה כמעט אזכור לאירוע, "בחדרי חרדים" עברו לנוהל חדשות מתגלגלות: הכתב משה ויסברג, שהיה הראשון להביא את הסיפור, עדכן אותו תכופות ובהמשך הביא דיווח על תרומה של 50 אלף שקל שהרב רוזנברג העמיד, זמן קצר לפני מותו. ידיעות על המגעים להרכבת הקואליציה נדחקו באותו יום לשולי החדשות של האתר. "דיווחנו על כך ראשונים עוד לפני אתרי החדשות החרדים בניו יורק", מתגאה שוורץ.

למה אייטם על שני חסידי סאטמר אמריקאים הוא כל-כך חשוב שהוא זוכה לכותרת ראשית?

"אתן לך דוגמה. נניח מייקל ג'קסון מתאבד, ובמקביל בישראל יש דיבורים על הרכבת הממשלה. מה יעשו לדעתך באתרים כמו וואלה או מאקו?".

אתה רומז לכך שהם ילכו על מייקל ג'קסון.

"אם אני הייתי העורך, הייתי משחק בין זה לזה. אם אתה מסתכל על הציבור בישראל, אז נכון שפוליטיקה זה הדבר הכי חשוב, אבל הוא לא באמת הדבר שהכי מעניין את הציבור הישראלי".

אז שני חסידי סאטמר משולים למייקל ג'קסון?

"לחלוטין כן. זה סיפור אנושי, זו טרגדיה, זה מטלטל. מדובר על אנשים שמחזיקים קהילה אדירה של עשרות אלפי איש ושווים מאות מיליונים. יש בארצות הברית אנשים רבים שתורמים בהיקפים מטורפים לצדקה וחסד, אז כמובן שכוח ההשפעה והרלוונטיות שלהם נורא גדולים. וצריך להודות על האמת - כן, יש פה גם אלמנטים צהובים. אין מה לעשות, אתה צריך לייצר את הסקרנות ולגעת ברגשות האנשים".

כששאלתי אנשים בציבור החרדי על האתר, המילה "צהוב" חזרה לא פעם.

"זה לא נעים לי לשמוע. הייתי מאוד שמח להיות המקבילה החרדית של עיתון 'הארץ', על אף שגם 'הארץ' חוטא בצהבהבות. הם מוצאים את ההקשר האקדמי-אנתרופולוגי-אמנותי, אבל בסוף זה צהוב. יכולתי להעלות ידיעה יבשה של סוכנות ידיעות על שני הנגידים שטבעו, אבל כשאני כעורך רואה שהידיעה מביאה אליי טראפיק גבוה פי 3 מידיעה ממוצעת, אז אני מבין שזה מעניין את האנשים".

אתה יודע לאפיין את הגולשים שמגיעים פתאום בקצב מוגבר?

"חרדי בבני ברק, בירושלים, או בוויליאמסבורג, הוא קודם כול חרדי. יש שוני כמובן בין האמריקאי לבין הישראלי, אבל בתוך זה תמיד יהיו אותם תחומי עניין. לכן האתר נורא חזק בארצות הברית, בלונדון ובבלגיה".

הש"סניק מנתיבות מתעניין בנגיד מסאטמר?

"כן. חובב מוזיקה מזרחית בישראל יתעניין אם מייקל ג'קסון התאבד או לא? אפילו מצביע ש"ס ישמע מאיתנו שיצחק רוזנברג, ראש הקהל של סאטמר, הוא האיש הכי חזק בקהילה אחרי האדמו"ר, ששופך עשרות מיליונים בשנה ושאירעה טרגדיה מטורפת - הוא יתעניין".

עד כמה העובדה שמדובר בידיעה שעסקה בבעלי ממון הופכת את הסיפור לחשוב יותר?

"הרבה מאוד. בהיררכיה העיתונאית של הציבור החרדי ישנם שני סולמות. האחד הוא סולם התורה, שהוא הכי חשוב - ראש ישיבה גדול או משפיע רוחני גדול, בסופו של דבר, ההכרעות אצלם. אבל אחריהם בהיררכיה, אנשי הכסף הם אלה שמעניינים את הציבור. הרבה יותר מאשר העסקנים. צריך לומר, בסופו של דבר, שמה שמעניין את רוב האנשים, חוץ מאלה שעובדים על עצמם ועל מידותיהם, זה אם הם יסגרו את החודש ברוגע".

זה דומה לסיקור של אנשי העסקים בתקשורת הכלכלית הלא חרדית?

"כן, אבל הסיקור של אנשים כמו נוחי דנקנר או תשובה, הוא יותר סיקור של קנאה".

למה אתה מתכוון?

"מקנאים בהם, לא מפרגנים. בציבור החרדי יש פרגון עצום לכסף ולאדם שעשה כסף. לרוב, אותם עשירים חרדים לא ירצו אצלנו פרסום, ואם כן, אז הם רוצים שהוא יהיה עם הקשר תורני, כלומר אם הוא תרם לישיבה, להכנסת ספר תורה, עשה בר מצווה והגיעו אליו רבנים חשובים. זה מה שחשוב, לא איזו יאכטה הוא קנה או איזה פנטהאוז. בסיקור החילוני ישאלו תמיד 'איך עשית את הכסף שלך'. אני לא אשאל את זה. זו חזירות בעיניי".

"לא נוגע בלשון הרע"

אשתו של גירא שוורץ היא עורכת דין המנהלת משרד פרטי ולזוג ארבעה ילדים. "בשנים שבהן עבדתי ברדיו או בקווי הנייעס יכולתי להיות הרבה בבית", מספר שוורץ. "אלה השנים שבהן אשתי למדה לתארים ואני הייתי הרבה יותר עם הילדים. היום, כשאני יושב במערכת מהבוקר עד הלילה, אז היא עושה את עבודות החוץ עד ארבע אחר הצהריים, והחל מהשעה ארבע היא שמה יד על הילדים עד שהם הולכים לישון".

שוורץ למד בנערותו בישיבת חזון נחום בבני ברק, אבל מצא שלימודים זה לא בשבילו. "זה לא עניין של החלטה, אלא של אישיות", הוא אומר. "לא יכולתי לשבת על משהו אחד יותר מדי זמן. אני צריך את התזזיתיות, את השינוי. ברוך השם, הבנה וכישורים יש לי. אבל אולי אם הייתי מכיר את הריטלין בתור בחור ישיבה, זה באמת היה עוזר לי".

ואם כבר פנית לתקשורת, למה לא לתקשורת המיינסטרים?

"הציעו לי כמה פעמים בחיים לעבוד בכלי תקשורת חילוניים בישראל, מהגדולים ביותר, ולא היה לי ספק שאני דוחה את זה על הסף. הבנתי מוקדם מאוד מה התקשורת החילונית מחפשת לסקר בחברה החרדית".

אבל אולי היית מצליח לשנות את זה מבפנים?

"איך יכולתי לשנות? כשאתה נכנס בתור ילד בן 20, ויש לך עורך דסק, עורך משנה ועורך ראשי שמחליטים מה נכנס ומה לא נכנס? הם לא יכניסו אייטם שידגיש את היופי של החרדים".

גם היום אתה לא חושב שעשית טעות?

"ממש לא. אם הייתי נכנס לכלי תקשורת חילוני, הוא היה הרבה יותר משפיע עליי מאשר שאני יכול הייתי להשפיע עליו. זה ברור לי. היום אני נמצא בראש ההיררכיה של המערכת, אז אני יודע איך העסק מתנהל. גם אם הכתב הביא כתבה יפה, והמערכת רוצה כרגע להרים את זה לכותרת ראשית סטריאוטיפית על חרדים, ראיתי את זה בעשרות דוגמאות בחיים, אז אין על מה לדבר".

הבית שלכם, זה בית חרדי-חרדי?

"חרדי-חרדי. לחרדיות יש שני היבטים: הסטריאוטיפי של ההליכה בתלם, וההשקפתי, תפיסת העולם. לא תמיד זה הולך יחד עם זה. יש חרדים שבחוץ לא נראים סופר חרדים - לא בכל פעם הולכים ברחוב עם כובע וחליפה - אבל תפיסות העולם שלהם הן סופר-דופר חרדיות. לכן, כשתשאל חרדי מיינסטרים אם הוא חרדי, אז יכול להיות שהוא יגיד לך שלא מספיק. יגיד ש'הוא לא הולך כל היום בחליפה, ועובד באינטרנט'. אני מכיר את זה. ברור שהזרם המרכזי החרדי לא נמצא באינטרנט".

וזה משפיע עליך?

"לא. אני בטוח ושלם עם העקרונות, התפיסות וההבנות שלי, אני ליברלי כלפי רצונו של אדם. מצד אחד, אני שמרן בצורה קיצונית בכל הנוגע לעקרונות החברה החרדית, ואני מבין לחלוטין את הבדלנות ואת חומות הגטו. אבל מצד שני, הנה אני יושב באינטרנט, ועורך את האתר המשפיע ביותר לציבור החרדי. בכל אופן, אני מסכים עם המלחמה נגד זה שהטכנולוגיה תהיה פתוחה לכל אחד ואחד".

לילדים שלך יש גישה לאינטרנט?

"יש אינטרנט בבית והוא נמצא בחדר העבודה. אם אני או אשתי לא נמצאים שם, הילדים יכולים לבקש לשחק במשחק במחשב. המשחק הזה עבר את הסינון הכי גבוה שיש, אז שישחקו".

טלוויזיה אין בבית?

"בוודאי שלא".

אז איך אתה כעורך רואה חדשות?

"באינטרנט יש הכול. אם יש דיווח נקודתי ספציפי שאני צריך לראות, אני אגש ואצפה בו באינטרנט".

יש ל"בחדרי חרדים" ועדה רוחנית?

"לא, אבל יש לי באופן אישי רבנים שאני מתייעץ איתם ברמה ההלכתית. לדוגמה, אם יש סיפור שהוא נוגע בלשון הרע. לפעמים המשטרה מוציאה ידיעה על עבירה שמישהו ביצע, ולמרות שזה מותר לפרסום, אני אבדוק אם אין בפרסום לשון הרע. אם זה אסור על-פי התורה, אני לא אפרסם".

תוכן שיווקי יש לכם?

"אם לצורך העניין מגיעה אליי כתבה שיווקית, שיכולה לעניין, כמו אדם שמספר על פיתוח כלשהו, אז אתן לזה יותר חשיפה. המדד שלי הוא אך ורק מידת העניין שיש לציבור. אי אפשר להציב לי שום תנאים הנוגעים לעולם התוכן. שום דבר. זה תנאי בל יעבור".

על מנת שלא להיכנס לאתרים שיחטיאו אותו, אתר החדשות העיקרי שלו הוא גוגל ניוז, שם הוא מלקט את הכותרות העיקריות עם מינימום תמונות. אבל החדשות האמיתיות גם כך מגיעות אליו מהווטסאפ: "זה היום כלי התקשורת המרכזי, בטח שאצל החרדים", הוא אומר, "כך אני מסונכרן כל הזמן עם הכתבים, העורכים והחברים".

אתה מקבל פושים בסלולר?

"לא, רק את של 'בחדרי חרדים'".

מני גירא שוורץ

אישי: 34, נשוי 4, מתגורר בבני ברק

השכלה: למד בנערותו בישיבת חזון נחום בבני ברק

עוד משהו: "גירא" כלל אינו שמו האמיתי. "זה שם עט שמישהו בחר לי כשעבדתי בתחנות הרדיו הלא חוקיות, שם התחלתי את דרכי", הוא מסביר. "במשך הרבה מאוד שנים הכירו אותי כ'מני גירא', וכך רבים מכירים אותי עד היום"

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות