דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

יהלומנים ישראלים מחזיקים
בהון שחור במיליארדי שקלים

השווי העלום של היהלומים, היקפי הפעילות הלא ברורים של החברות ופרשת הבנק המחתרתי - כל אלה תרמו למשבר אמון בין רשות המסים ליהלומנים ■ סוד היהלום - כתבה שלישית בסדרה

בורסת היהלומים ברמת גן / צילום: איל יצהר
בורסת היהלומים ברמת גן / צילום: איל יצהר

 

סוד היהלום - לעמוד הפרויקט

שתי סוגיות מתחום המס מעסיקות מאוד את ציבור היהלומנים בימים אלה: האחת - הליכי גילוי מרצון והשנייה - הסדר המס הענפי שהושג בין רשות המסים לבין קברינטי הבורסה ליהלומים ברמת-גן לאחרונה. בנוגע לשתי הסוגיות, גילתה הרשות קשיחות רבה, לטענת היהלומנים רבה מדי בהתחשב במצבו הרעוע ממילא של ענף היהלומים.

ואולם מנקודת הראות של הרשות, העמדות הקשוחות באות על רקע תפיסת העוסקים במלאכה ברשות שענף היהלומים הוא ענף קשה לפיקוח, עם שיעור גביית מס נמוך ורחוק מ"מס אמת", שנצברה בו לכאורה כמות עצומה של הון שחור. פערי המידע בין הרשות לבין היהלומנים לגבי היקף פעילותם ושווי נכסיהם של האחרונים אפשרו בעבר חגיגה של ממש עבור היהלומנים. כך לפחות סבורים ברשות וגם יהלומנים רבים אינם חולקים על כך. אך דווקא בשנים שהרשות החליטה לשדר ש"נגמרה החגיגה", רבים מהיהלומנים מצויים במצוקה תזרימית וזקוקים להתחשבות מצדה של הרשות.

החותם של פרשת הבנק המחתרתי

ארבע שנים נמשך המו"מ בין רשות המסים להנהלת הבורסה ליהלומים עד שסיכמו הצדדים על שיעור המס שיחול על היהלומנים לשנים 2012-2015. אם תשאלו בבורסה, רבים יגידו שהרשות כופפה את ידם של היהלומנים. בעוד מדינות כמו בלגיה ודובאי מנהיגות משטר מס מקל בענף, בין היתר כדי למשוך פעילות מישראל לבלגיה, הרשות החריפה לכאורה את המצב עם קביעת הסדר מס ענפי של מינימום 1.3% ממחזור המכירות של העסק. בעבר, היה הסדר מורכב שהיה בנוי לפי דרגות של היקפי מסחר, ובממוצע עמד המס על כ-1.15% מהמחזור.

מה המשמעות של מס החל על 1.3% מן המחזור? בניגוד לחברות רגילות, המגישות דוחות כספיים מפורטים שבהם מוצב הרווח מול ההפסד - והרווחים הנקיים ממוסים ב-25% - בענף היהלומים קיים כלל שלפיו המס שמשלם כל עסק מתחיל ב-1.3% ממחזור המכירות - ולא משנה אם החברה דיווחה על רווח או הפסד. גם כאשר החברה מדווחת על מחזור פעילות בשיעור 0, הכלל לפי השיטה הוא שישולם מס המגלם פי שניים בקירוב מהמשכורת הממוצעת במשק - כלומר משכורת של כ-20 אלף שקל בחודש.

בנוסף, היהלומנים אינם חייבים בדיווח כספי מהסוג שנוקטות "חברות רגילות" והדוחות שהם מגישים פשוטים יותר ומינימליים יותר. אף כי מעטים מהם מבקשים לעשות זאת, יש לציין כי עומדת בפני היהלומנים האפשרות לדווח כ"חברה רגילה" ואף לבקש באופן חריג לשלם מס על בסיס שיטת מס החברות, גם אם המס נופל מ-1.3%, אך ניסיון העבר מראה שמי שמנסה את מזלו בדיווח "רגיל" זוכה ל"ביקורת יסודית ביותר" על הדוחות מצד רשות המסים, עד שלטענת יהלומנים רבים מובטח שייצא שכרו בהפסדו.

"מאחורי השיטה שהרשות נוקטת יש הנחה שיהלומן לעולם מרוויח", אומר נשיא בורסת היהלומים יורם דבש, "אבל לצערנו, זה לא היה המצב בשנים האחרונות". בצמרת הבורסה מתחננים בשנים האחרונות לאפשר ליהלומנים לדווח על הפסדים ולקבל החזרי מס בהתאם - אך ברשות סירבו לאפשר את המעבר למשטר הדיווח הרגיל.

ברשות המסים זוכרים היטב את פרשת "הבנק המחתרתי" - פרשה שנחשפה ב-2011 וכבר הניבה שתי הרשעות חמורות ועוד כתבי אישום נגד כמה מבכירי ענף היהלומים, באישומים של זיוף מסמכים, עבירות מס והלבנת הון. בפרשה נחשף עסק למסחר בחשבוניות פיקטיביות בגין עסקאות שלא היו מעולם, שהיקף החשבוניות הכוזבות שהועברו במסגרתו עמד על מאות מיליוני שקלים לפחות בכל שנה. העסק הזה, שכונה "הבנק המחתרתי", פעל ביודעין בבורסה ליהלומים. קלסרי החשבוניות שהוחרמו ממשרד רואי החשבון של המורשע המרכזי בפרשה - מנחם מגן - חשפו שאין כמעט יהלומן בכיר שלא עשה שימוש ב"שירותי" הבנק הזה. ואולם אחדים בלבד הועמדו לדין בתיק, וזאת ככל הנראה על רקע חוסר משאבים להעמיק ולחקור.

הפרשה היא מצד אחד הישג גדול של הרשות, שחדרה ללב לבה של תעשיית הלבנת ההון שפשתה בלב הבורסה. מצד אחר, יש בה כדי להצביע על אזלת היד של הרשויות עד לפיצוץ הפרשה, שכן תעשיית זיוף של מיליארדים רבים (לאורך השנים) פעלה מתחת לאפן של הרשויות במשך עשורים באין מפריע ותוך שהיא גורמת נזק במיליארדי שקלים לקופת המדינה.

כך או כך, חשיפת הפרשה ב-2011 היא נקודת שבר ביחסים שבין רשות המסים ליהלומנים. הרשות אפוא מקשיחה עמדות על רקע תחושתה שרב הנסתר על הגלוי בענף הזה.

בבורסת היהלומים, אין ספק, עוברים משבר זהות מסוים בשנים האחרונות. תחושת בכירים בענף היא שפרשת הבנק המחתרתי עשתה את היהלומנים, פעם גאווה לאומית - חוד החנית של היצוא הישראלי, יזמים חרוצים וישרים בעיני עצמם - לעבריינים, לאויבי העם.

שווי פלואידי

אספקט אחר שמוסיף לאווירת החשד בין הרשות לבין היהלומנים הוא פער המידע העצום ביחס להיקפי הפעילות ושווי המלאים של היהלומנים. אם יש מי שאומר שהערכת שווי של חברה, באמצעים חשבונאיים, נקבע באופן שרירותי, כמו קביעת כיוון הרוח באמצעות הנפת אצבע רטובה - חישבו עד כמה קשה לאמוד את ערכו של פריט קטקנטן, שמשקלו אפילו לא מורגש על כף היד.

עובדי פקיד שומה גוש דן אינם יודעים להביט על יהלום ולאמוד את טיבו. אפשר לספר להם שיהלום מסוים שווה עשרת אלפים דולר, אפשר לספר להם שאותו יהלום שווה מיליון דולר. כל עוד יש תעודה ממעבדה גמולוגית התומכת בטענה - הרשות נאלצת לסמוך על היהלומנים לחלוטין.

באשר לתעודות הללו, קשה שלא לחשוש שישנם מכונים גמולוגיים בישראל או מחוצה לה שמגלים "גמישות" בהערכות שווי של סחורה המובאת לבחינתם בהתאם לצרכים המשתנים של בעל הסחורה (וגם בענף היהלומים רבים מודים שקיימים מכונים כאלה).

אך יש הטוענים שהבעיה חמורה יותר. מתברר שאפילו המכובדים שבמכונים הגמולוגיים בעולם עשויים לסטות בהערכות שווי בעשרות אחוזים, ואפילו ביחס להערכות קודמות של עצמם. בתביעת ענק שהוגשה לאחרונה בארצות הברית, ע"י משפחת יליזרוב, בין היתר נגד חברת GIA, שנחשבת למפעילת המעבדות הטובות והאמינות בעולם בתחום הזה, ביקשו התובעים לבדוק את השוני בין מעבדה אחת למשנהה. התובעים טוענים ששלחו אותו יהלום למעבדת GIA בערים שונות בארצות הברית, והתוצאה - פערי שווי של עשרות אחוזים. מכאן, הקושי העצום בביקורת על ענף היהלומים - ביקורת על שווי הסחורות, מתברר, אינה פרקטית והלכה למעשה אינה מתבצעת.

גם מספר העובדים במשרד פקיד שומה גוש דן העוסקים בתחום היהלומים מעיד על היעדר הכוונה לצלול למעמקים בפיקוח על הענף. כוח האדם המוקדש לענף היהלומים כולו ברשות המסים עומד על חמישה עובדים בלבד, וזה עוד אחרי הוספת בין שניים לשלושה תקנים בשנים האחרונות.

למרות דעיכת הענף, היקף המסחר ביהלומים בישראל עודנו עצום בכל קנה מידה. מחזור המכירות של הענף מוערך בשנים הרלוונטיות להסדר (2012-2015) בכ-80 מיליארד שקל בשנה. לפי הערכות, כל יהלום עובר כמה ידיים בתוך ישראל לפני מכירתו לחו"ל כיהלום מלוטש, כך שהמחזור בענף עולה כדי יותר מפי שלושה ביחס למחזור היצוא של יהלומים מלוטשים, שנע בין 5 ל-7 מיליארד דולר (20-28 מיליארד שקל) בשנים הללו. בהתאם, שיעור המס התקין נאמד בכמיליארד שקל בשנה. הפעילות הזאת מתבצעת באמצעות מספר קטן של חברות ועוסקים - כ-3,000 תיקים פעילים של יהלומנים קיימים לערך במשרדי פקיד שומה גוש-דן. זאת בעוד עיקר המסחר מיוחס למספר קטן עוד יותר של חברות - משהו כמו 300 חברות בולטות.

האם ל-5 עובדים יש יכולת לפקח על דיווחיהם של 3,000 עסקים? ככל הנראה לא. האם יש להם יכולת לפקח על 300 החברות הבולטות בענף המייצרות את עיקר המסחר? זה כבר יותר הגיוני, אך הבדיקה נעשית ללא בחינה אם שווי היהלומים שמדווחת חברה פלונית אכן הולם את המציאות. אז מה נותר לרשות לעשות כדי להגביר את הגבייה בענף? להקשיח עמדות. להתעקש על מס ענפי גבוה יחסית. בבלגיה נהוג מס הנמוך ביותר מחצי מזה הנהוג בארץ (0.55% מן המחזור), והיהלומנים מזהירים שהסדר המס הלא-אטרקטיבי הזה (לגישתם) יבריח אותם לביסוס עיקר הפעילות בבלגיה, בדובאי או בהונג קונג. האם זה באמת יקרה? נחיה ונראה.

הכרזה באולם הכנסים

אם שיעור הכלכלה השחורה מסך הכלכלה הישראלית נע עד 20% במונחים של תמ"ג (נתון שקצת קשה להפנים את משמעויותיו לעתים), אז הערכתה של רשות המסים היא שהשיעור הזה גבוה יותר כשמדובר בענף היהלומים. ברשות לא ימסרו נתונים או הערכות רשמיות, אבל נדמה שמספיק באמור לעיל כדי לבסס את נקודת המוצא, שהרשות ככל הנראה פועלת על-פיה, ולפיה יהלומנים ישראלים מחזיקים בהון שחור בהיקף של מיליארדי שקלים לפחות.

הליך הגילוי מרצון שמנהיגה רשות המסים זה כבר שנה וחצי מאפשר לאזרחים ישראלים לדווח על הון שחור בלתי מדווח שהם מחזיקים ולשלם את המס בגין ההון הזה, בתוך הימנעות מהעמדה לדין פלילי. עד כה כ-5,000 ישראלים דיווחו על החשבונות שלהם בשווייץ, על הנדל"ן שלהם בחו"ל ואפילו, במקרים שעורכי הדין בתחום המסים אוהבים לספר עליהם, על חבילות שטרות שהוחזקו במגירות הגרביים, בפסנתר או "מתחת לבלטה".

כשברקע מהלך בינלאומי להגברת השקיפות הבנקאית והגברת שיתוף הפעולה בין רשויות המס בעולם, הליכי הגילוי מרצון נחלו הצלחה גדולה עד כה. גם בין היהלומנים יש הששים "לגלות מרצון", בין היתר על רקע הרושם העז שהותירה פרשת הבנק המחתרתי (אחד הנאשמים, היהלומן מאיר אוחנה, נדון לעונש הקשה של עשר שנות מאסר בפועל). ואולם, רבים במסדרונות הבניין המאובטח ברמת-גן קיוו שהרשות תיצור הסדרים מיוחדים לענף. הנהלת הבורסה אכן ניסתה לקדם מהלך כזה אל מול הרשות.

לפני כמה חודשים כינס נשיא הבורסה החדש יורם דבש, את מנהלי החברות בבורסה. בקריאה של 45 דקות התייצבו באולם הכנסים של הבורסה יותר מאלף יהלומנים כדי לשמוע את הבשורה מפי דבש, והבשורה הייתה - "אין בשורה". לכו להגיש הליכי גילוי מרצון כאחד האדם, המליץ דבש ליהלומנים, והסביר שהרשות לא תיצור מסלול מקל ליהלומנים. הגישו בקשות אנונימיות וככל שהרשות תקבל את הבקשות, הסדירו את תשלום המס על נכסיכם הבלתי מדווחים כפי שתסכמו עם הרשות וזהו.

ואולם ברשות נערכים לטיפול בבקשות כאלה מצד יהלומנים אך טרם ניתן האור הירוק לטפל, שכן יש עוד כמה מכשלות. אחת היא, כמו בקשר לביקורת על פעילות שוטפת, הקושי לאמוד שווי של יהלומים. לדוגמה, אם יהלומן רוצה לגלות שברשותו יהלום מסוים ולדווח שערכו מיליון שקל, שעה שערכו 2 מיליון - לרשות אין כלים לבדוק את הדברים. אך בעיה אחרת ומאתגרת לא פחות מבחינת הרשות היא הרקע להתגלגלות היהלום לידי אותו מגלה מרצון. לכאורה, עסקאות חוקיות ביהלומים נעשות באופן מתועד, אך בעבר חלק ניכר מהעסקים נעשו באופן לא מתועד. ואם יבוא יהלומן ויספר שהיהלום הגיע אליו במסגרת עסקת מתנה מאביו, כיצד תתמודד הרשות?

כך או כך, ברשות אין הערכה לגבי מספר המגלים מרצון בענף, וזה ככל הנראה מעיד שלפי שעה אין הרבה מהם.

"בימים אלה אנו שוקדים על התאמת הליך הגילוי מרצון לענף, בשים לב לקושי הנובע מכך שחלק ניכר מההון הלא מדווח מצוי ביהלומים ואין לגביו תיעוד לגבי מועד היווצרותו ושוויו", מסרה הרשות בתמצות בתגובתה לפניית "גלובס".

בזמן שהרשות שוקלת כיצד לגשת למשימה המאתגרת, נרשמת דריכות במסדרונות בורסת היהלומים ברמת-גן. "יש לכולנו עננה מעל לראש", אומר יהלומן מוכר. "היו שנים שכולנו התנהלנו לא כמו שצריך. רבים מאיתנו מפחדים לגמור כמו מאיר אוחנה. היום כולנו רוצים פשוט לסגור את הפרק הזה ולהתחיל מחדש".

השנים הרעות של ענף היהלומים

ענף היהלומים בעולם כולו סובל ממשבר חריף בשנים האחרונות - זה בוודאי לא סוד, ועל האתגרים של הענף עוד נרחיב באחת הכתבות הבאות בסדרה. מדי כמה חודשים שומעים בבורסה ליהלומים על קריסתו הכלכלית של יהלומן גדול, המותיר אחריו חובות בעשרות מיליונים. קבלת אשראי הפכה לדבר מסובך ביחס לעבר, והאווירה באופן כללי אינה טובה.

המשבר החל בעקבות ירידה בביקושים ליהלומים כתגובה למשבר הכלכלי של 2008, אך נוצר אפקט שרשרת, שכולל ירידה בזמינות האשראים ליהלומנים וקריסה של חברות שונות שנקלעו לקשיי תזרים שהובילה להקשחה נוספת במדיניות האשראי של בנקים כלפי יהלומנים. מרכיב נוסף הוא השיפור המפליא באיכותם של יהלומים סינתטיים שבמקרים מסוימים קשה עד כדי בלתי אפשרי לזהות את ההבדל בינם לבין יהלומים אמיתיים, בעין בלתי מזוינת, ולעתים גם לא באמצעות מכשור.בישראל ספציפית ישנם עוד כמה מרכיבים שמשפיעים על הענף לשלילה. ישראל הייתה עד לפני כמה עשורים מעצמה בתחום ליטוש היהלומים, וכאשר החל תחום הליטוש "לנדוד" למחוזות שבהם שכר העבודה של הפועלים נמוך יותר - הודו לדוגמה - נותרו חלק מן הישראלים "על הגל" כבעלי מפעלים במדינות הללו. ואולם, עם הזמן, יזמים מקומיים, במיוחד בהודו, רכשו ניסיון בתחום הליטוש והקימו עסקים משלהם בתחום, עד שבמקרים רבים תפסו את מקומם של הישראלים ודחקו את רגליהם החוצה.

אם תגיעו לאולם המסחר בבורסה ליהלומים ברמת-גן בשעת אחר צהריים טיפוסית בבורסה ליהלומים, תראו שהאולם די ריק וגם חלק מהיושבים בו בוהים במכשירי הטלפון הנייד שלהם באדישות ובשעמום. המסדרונות מלאים יהלומנים ותיקים שבאים ל"עבודה", אך לא בהכרח באים "לעבוד". במידה רבה, הפך הבניין לביתם, ורבים מאותם ותיקים מוצאים בו עניין חברתי, בעוד העניין העסקי דעך.

תופעה נוספת היא נדידתם של היהלומנים לעסקים אחרים. רבים מגיעים למשרד בבורסה ליהלומים מכוח ההרגל, אך מנהלים מתוך המשרד עסק שכבר איבד את הפוקוס על תחום היהלומים, והוא כולל השקעות שונות, לעתים קרובות בתחום הנדל"ן.

"הרבה אנשים באים כדי לשחק, קונים קצת, מוכרים קצת, בשביל להרגיש שהם עושים משהו", מספר אדם מוכר במסדרונות הבורסה ליהלומים. "יש אנשים שכסף כדי לחיות לא חסר להם, אבל הם יודעים שגם קשה מאוד להרוויח היום. אז הם מזיזים סחורה מימין לשמאל, בשביל ההרגשה הטובה". ומה לגבי אלה שדווקא כן צריכים לייצר הכנסה לצורכי היומיום? "אין מה להגיד. המצב שלהם קשה".

סוד היהלום - לעמוד הפרויקט

 

יהלומים
 יהלומים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות