אין צמיחה בלי הגדלת גירעון

ישנם מקרים שניתן לשחרר קצת את הרסן, כל עוד הסיבות לכך ראויות

ממשלת ישראל אישרה בשבוע שעבר את עקרונות תקציב המדינה לשנים 2017-2018. מעיון ראשוני, אני סבור כי אין בתקציב מסר חיובי ומזור ממשי לבעיות המרכזיות של ישראל בתחום הכלכלי-חברתי בכלל ולעידוד הצמיחה בפרט. יש בתקציב הרבה סיסמאות וקלישאות ואתנן לכל השותפות הקואליציוניות.

התקציב בנוי, בין השאר, על פי השקפת העולם הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, השונה במהותה מזו של שר האוצר משה כחלון. בעוד הראשון דוגל מאז ומתמיד בעיקרון כי מסים גבוהים פוגעים בצמיחה וביוזמות, לפי האג'נדה הרובין-הודית של השר כחלון, יש להיטיב עם השכבות החלשות על חשבון העשירונים העליונים.

איני מלין חלילה על מדיניות מיטיבה זו. אכן יש לה מקום, וצריך להקטין פערים ולצמצם את האי השוויון החברתי, אולם מדיניות זו אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים ולפיהם חמשת העשירונים התחתונים בישראל כלל אינם משלמים מסים, כך שהפחתתם אינה רלוונטית לשכבות אלה ולא תועיל להן.

שיעורי מס גבוהים לא רק שאינם הדרך להגדיל את הכנסות המדינה אלא הם אמצעי הבולם את צמיחתו של המשק! אני סבור כי תכנון ובנייה מושכלת של תקציב המדינה בתקופה בה שוררת האטה כלכלית משמעותית לא ראוי שיהיה מושתת על מדיניות פיסקלית מצמצמת, אלא להיפך.

שיעורי הצמיחה בשנתיים האחרונות מדשדשים ועומדים על כ-2% מהתוצר ואף נמוך מכך, ושיעור כזה מהווה למעשה צמיחה שלילית של התוצר הלאומי, היות שהגידול באוכלוסייה לבדו מביא לצמיחה של כ-2% בתוצר.

ראוי לציין כי מאומדן ראשוני של הלמ"ס עולה שהמשק הישראלי צמח ברבעון השני של השנה ב-3.7%, בין השאר בשל התחזקות השקל, האבטלה הנמוכה והעלייה בצריכה הפרטית, שבה הוכללה לראשונה הצריכה הפרטית באינטרנט. אני מקווה כי נתונים אלה מצביעים על תחילתה של מגמה חדשה ואינם תופעה חד פעמית.

ניהול משק המסתמך גירעון גבוה ומתמשך אינו דבר נכון, אולם ישנם מקרים בהם ניתן לשחרר קצת את הרסן ולקבוע יעד גבוה יותר של גירעון, כל עוד הסיבות לכך ראויות. קרי, בשעה שהמשק מצוי בפתחו של מיתון, מן הראוי להעלות את רף הסיכון ולהגדיל את יעד הגירעון, תוך שמביאים בחשבון שהדבר נעשה על חשבון העתיד ובתנאי שהפעולות שיינקטו וההשקעות שיושקעו תהיינה מחוללות צמיחה. עלינו להיות ערים גם לעובדה שכיום אנו נמצאים בתקופה בה שיעורי הריבית בארץ ובעולם שואפים לאפס ולפיכך נטילת הלוואות לטווח קצר אינה כרוכה בנטל של תשלומי ריבית כבדים בעתיד.

זה מה שחסר לי בתקציב. איני מוצא בו את ההשקעות העתידיות הללו. אין בתקציב גם כל מסר ואופק למגזר העסקי, ויתר על כן - לחברות ויזמים מקרב ה-Middle Market. אותם יזמים, אשר מקימים חברות, מספקים מקומות תעסוקה ולוקחים סיכונים, הם הקטר שמוביל את הרכבת הכלכלית בישראל.

ברי לכל כי במשק הישראלי שוררת רמת ודאות נמוכה, הן מסיבות גיאופוליטיות והן מסיבות רגולטוריות. עודף הרגולציה במחוזותינו נובע מגחמות אישיות ומתחרות בין הרגולטורים מי ייזום יותר שינויים ומי יטביע יותר את חותמו ויירשם בהיסטוריה כאיש חזון.

היצוא כבר לא חזות הכול

לכאורה, שורת הצעדים שרוצה להחיל שר האוצר, כגון הפחתה מדורגת של מס החברות והפחתת נטל המס על יחידים מקרב שכבות הביניים, תואמת את הנסיבות הקיימות. מס החברות עומד כיום על 25%. על פי התוכנית, הוא עתיד לרדת באופן מדורג ל-24% בשנת 2017 ול-23% ב-2018. יש לברך על יוזמה זו, בתנאי שזוהי תחילתה של מגמה ליישור קו עם שיעורי מס החברות במדינות ה-OECD ולא גימיק חד פעמי.

מנגד, אני מצר על העובדה כי בחוק ההסדרים אמורה להינתן סמכות לרשות המסים לראות ברווחים של חברות שלא חולקו כאילו חולקו כדיבידנד ולמסות אותם בשיעור של 30%. תמוהה בעיני העובדה כי השארת רווחים בפירמה הפכה בימינו ל"אויב". האינטרס של המשק הוא שכל פירמה תשאיר בידיה רווחים בלתי מחולקים כדי להשקיע ולצמוח. זה צעד דרקוני ולא ראוי, שעלול לפגוע בחירות העסקית של אותן חברות. אין זה מתפקידה של רשות המסים להתערב בשיקוליה העסקיים של הפירמה.

צעדים כגון אלה פוגעים באמון הציבור ועלולים להוביל לחיפוש השקעות בניכר ולבריחת מוחות. כאחד מהצעדים מחוללי הצמיחה ראוי לחוקק הוראות שעה שתעניק תמריצים לקליטת עובדים חדשים ובייחוד במגזרים מסוימים, להתיר פחת מואץ על השקעות ומס מופחת לתאגידים שיקימו מפעלים באזורי הפריפריה ולא רק לאלה המייצאים לחו"ל.

יצוא הוא מרכיב חשוב בכלכלה של כל מדינה, אך הקונספציה ששררה בשנות השישים והשבעים אינה רלוונטית היום, היות שבידי בנק ישראל יש יתרות מט"ח של כ-100 מיליארד דולר. הנחת העבודה שהייתה בעבר, לפיה היצוא הוא חזות הכל, השתנתה. לסיכום, בהצעת התקציב ל-2017-2018 אין כל מסר של התחדשות. התוכנית מנסה לאזן בין האינטרסים הרבים ואינה מביאה בשורות חדשות למשק בכלל ולמגזר העסקי בפרט. לצערי כבר הורגלנו לכך כי מה שהיה הוא שיהיה.

הכותב הוא שותף-מנהל בפירמת RSM שיף הזנפרץ ושות' רו"ח, נשיא לשכת רו"ח לשעבר

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988