דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

מדינות אגן הים התיכון מתחרות על לב מפעילות הגז

קפריסין, לבנון, מצרים וישראל יוצאות במקביל לסבב חדש של חלוקת רישיונות לחיפוש גז ■ מהם האינטרסים של כל מדינה, והאם ישראל תצליח להיות יעד אטרקטיבי?

אסדת קידוח / צילום: רויטרס
אסדת קידוח / צילום: רויטרס

מאגרי הגז הגדולים שהתגלו בשנים האחרונות לחופי הים התיכון הפכו את האזור למוקד התעניינות בינלאומי, והחודשים האחרונים רוחשי פעילות במיוחד: לבנון, מצרים, קפריסין וישראל עסוקות במקביל בחלוקת רישיונות חיפוש חדשים.

רק כדי לסבר את האוזן, המכון הגיאולוגי האמריקאי העריך ב-2010 שבאגן הים התיכון, הכולל את המים הטריטוריאליים של ישראל, עזה, לבנון, סוריה וקפריסין, יש כ-3,450 BCM של גז טבעי ו-1.7 מיליארד חביות נפט. המשמעות הכלכלית והסביבתית של זה עשויה להיות גדולה. מדינות שהיו תלויות בעבר ביבוא של מקורות אנרגיה קיבלו עם גילוי המאגרים בשטחיהן הזדמנות לפתח שדות גז, להפוך עצמאיות מבחינה אנרגטית וגם להרוויח מיצוא הגז למדינות אחרות.

אבל פוטנציאל הגז הזה גם מציב אתגרים כמו תחרות על שווקים חדשים ומרוחקים, משיכת מפעילות בינלאומיות חזקות, קשיים טכניים בהקמת תשתיות ליצוא הגז ושאלות מסחריות וגיאופוליטיות.

לדברי גורמים במשק הגז, התחרות אינה בהכרח בין החברות המפעילות לבין עצמן אלא בין המדינות המעוניינות לרכוש את לבן של אותן חברות: איזה הסכם מציעה המדינה, מהם תנאי ההשתתפות שלה, מה גודל השוק שלה והאם היא מבטיחה יציבות שלטונית ורגולטורית. לאור החיפושים המחודשים, ננסה לשרטט את מפת האינטרסים האזורית.

מצרים: א-סיסי מקפיץ מחירים

נקודת הפתיחה של מדינות האזור שונה וכך גם מצב הפיתוח של המאגרים בהן. נתחיל דווקא בלבנון, שנמצאת מאחור מבחינת תגליות וקידוחים בשטחה. במארס 2013 יצאה המדינה בהליך מיון מוקדם לחברות גז ונפט המעוניינות לפעול במדינה, ואכן 12 מפעילות בינלאומיות עברו את השלב הזה ו-34 חברות נוספות שאינן מפעילות עברו גם הן את ההליך הנדרש להתקבל כשותפות.

לבנון התכוונה לחלק עשרה רישיונות ימיים, אך חוסר יציבות רגולטורית ופוליטית במדינה הוביל לדחיית החלוקה. כעת, לאור מכירת המאגרים כריש ותנין לחברת אנרג'יאן, הלבנונים מודאגים מכך שישאבו גז מהבלוקים שבחזקתם, הקרובים במיוחד לגבול מאגר כריש, וייתכן שדווקא האירוע הזה יזרז את פרסום מכרז הרישיונות שם.

פעילות ענפה הרבה יותר רואים היום במצרים, קפריסין וישראל, אבל גם ביניהן יש שונות מבחינת הפיתוח, הצרכים והאינטרסים. בעוד שמאגרי הגז שהתגלו בשטחיהן של ישראל וקפריסין יספיקו לצורכיהן המקומיים ב-30 השנים הקרובות, ועם עודף ליצוא, מצרים נאלצת לייבא גז. זאת למרות היקף רזרבות הגז המוכחות של המדינה, העומד על 3,000 BCM, פי שלושה מרזרבות הגז המוכחות של ישראל.

רק ביוני השנה הודיעו ענקיות האנרגיה האירופיות BP ו-ENI על גילוי שדה גז מול חופי מצרים. על פי הערכת ENI, התגלית החדשה מעלה את היקף הגז באזור Nooros ל-70 BCM. התגלית הזאת מצטרפת לתגלית "זוהר", שעליה דיווחה ENI באוגוסט אשתקד, ולפי הערכות מכילה 850 BCM.

כיום מצרים מפיקה כ-40 BCM בשנה וזקוקה ל-10-20 BCM נוספים כדי לענות על הצרכים. לפיכך היא מייבאת כ-13 BCM של גז טבעי נוזלי (LNG) בשנה. מצרים נאלצת לייבא גז בגלל רצף החלטות ממשל שהובילו למחירי גז נמוכים מדי, שגרמו לחברות האנרגיה להפסיק את פעילות ובעקבות זאת לירידה ניכרת בהפקת גז. לפי הערכות מצרים, רק ב-2020-2021 הפקת הגז תדביק את הצריכה המקומית.

"אחת הסיבות לקריסה הכלכלית של ממשל מובארק הייתה סובסידיות האנרגיה, בהיקף של 40% מתקציב המדינה", אומר ד"ר עמית מור, מנכ"ל אקו אנרג'י - ייעוץ כלכלי ואסטרטגי, ועמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. "בניסיון לייצב את הכלכלה המצרית, נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי הקפיץ את מחירי הגז הטבעי וקבע מפתח מחירים לפי סוג הקידוח (3.5 דולרים ל-mmbtu בקידוח יבשתי, 4.2 בקידוח ימי ו-5.9 בקידוח במים עמוקים)".

כעת נראה שהמאמץ המצרי למשוך חברות בינלאומיות להשקעה בפרויקטים של גז טבעי נושא פרי. בימים האחרונים הודיע שר האנרגיה המצרי טארק אל-מולה על כוונתו להנפיק 10 רישיונות נוספים לחיפוש והפקה של גז טבעי עד סוף השנה הנוכחית, בהמשך להודעתו לפני שלושה חודשים על חלוקת 28 בלוקים חדשים. בשנתיים וחצי האחרונות חתמה מצרים סך הכול על 66 הסכמים חדשים במסגרת חלוקת הרישיונות.

המדינה גם נמצאת היום במגעים עם קרן המטבע הבינלאומית כדי לקבל הלוואה של 12 מיליארד דולר, שחלקה ישמש לפירעון חובותיה לחברות נפט וגז עבור היבוא של גז טבעי נוזלי, אך ספק אם ההלוואה תחלץ את המדינה מהמחסור החמור במטבע זר, שיוצר קושי לחברות אנרגיה בינלאומיות הפ ועלות בשטחה.

במשך תקופה עמדה על הפרק האפשרות שישראל תייצא גז למצרים, אך מזכרי הכוונות שנחתמו בין שתי המדינות לא הבשילו לחוזה סופי. כעת, נראה שקפריסין היא יעד ריאלי יותר ליבוא (ראו בהמשך), ובכל זאת, התגליות החדשות במצרים עשויות עדיין להיות בסיס לשיתוף פעולה עם ישראל - בהקמת תשתיות יצוא גז לאירופה ולאסיה.

לדברי ד"ר מור, שיתוף פעולה עתידי בין המדינות תלוי בין השאר ביישוב הסכסוך בין מצרים לחברת EMG, לאחר שמצרים הפסיקה לחברה את הקידוח, שסיפק לחברת החשמל הישראלית את הגז. בוררות בינלאומית פסקה שמצרים חייבת לשלם פיצוי של 1.8 מיליארד דולר לחברת חשמל ומצרים ערערה על כך.

קפריסין: עם הפנים מצריימה

להבדיל ממצרים, פוטנציאל הצריכה בקפריסין הוא קטן יחסית, 0.7 BCM בשנה, ולפיכך האתגר שלה הוא למצוא שווקים מרוחקים. בתחרות עם מאגרי לוויתן ותמר, יש לה יתרון מסוים - מאחר שכמות הגז הנדרשת לצריכה מקומית מעטה, אין בקפריסין לחץ ציבורי לשמור את הגז במדינה כפי שיש בישראל ויש לה גמישות רבה יותר בקביעת מחירי הגז.

לפני ארבעה חודשים קפריסין יצאה לסבב שלישי של חלוקת רישיונות גז. בסבב הראשון ב-2007, נזכיר, גילו החברות דלק ונובל אנרג'י את מאגר אפרודיטה המוערך ב-125 BCM בבלוק 12 - המאגר היחיד שהתגלה במדינה עד כה ונמצא 170 ק"מ מדרום לקפריסין (כיום של היא שותפה עם דלק ונובל בשדה הזה). בסבב השני ב-2012 התחרו 33 חברות על תשעה בלוקים. בין השאר זכו אז חברת האנרגיה הצרפתית טוטאל בשני בלוקים ו-ENI וקוגאס בשלושה בלוקים. בסבב הנוכחי שיווקה קפריסין 3 בלוקים מתוך 13 והיא אמורה להכריע באשר לזהות המפעילות עד תחילת 2017. חברות האנרגיה הגדולות ביותר - סטאטאויל, של, ENI, טוטאל ואקסון - ממתינות לעדכון.

באופן מעט אירוני, הסכם שלום בקפריסין, שאמור לסיים סכסוך של 40 שנה בין הצד הצפוני שנכבש על ידי הטורקים לצד הדרומי שבשליטת היוונים (ויש הטוענים שסביר שייחתם כבר בשנה הקרובה) עלול להפר את היציבות הגיאופוליטית היחסית במדינה מנקודת ראותן של המפעילות, וזאת בעקבות שינויים שהסדר השלום יגרור בהיבט הרגולטורי, נוסף על פוטנציאל המחלוקת לאור הכרעה הנדרשת בהסדרת בעלות על מאגרי הגז בין הצדדים.

ד"ר אלון ליאל, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, מטיל ספק בכך שהסכם השלום ייחתם. "כבר 40 שנה יש שיחות שלום, אין לדעת מתי זה אכן יקרה", הוא אומר, אבל מבהיר שישראל תצא מורווחת ממנו. "ישראל תוכל ליהנות מגישה ישירה ליוון ולטורקיה - דבר שכרגע נותר בגדר בעיה".

בינתיים, הגז של קפריסין פונה למצרים. בתחילת השבוע דיווח אתר החדשות in-cyprus כי שר האנרגיה המצרי טארק אל-מולה יגיע השבוע לקפריסין לפגישה עם מקבילו יגורס לקטוריפיס כדי לחתום על הסכם מכירת גז מקפריסין למצרים. הסכם זה, לצד שני הסכמים בילטראליים נוספים שאמורים להיחתם בקרוב, מתמקדים בהסדרת שינוע הגז מקפריסין למצרים. התפתחות זו, טוען האתר הקפריסאי, "סוללת את הדרך לטובת הקמת צינור גז ימי שיחבר בין קפריסין למצרים ולא לטורקיה, כפי שגורמים מצד שלישי, כולל ישראל, מנסים לקדם".

לדברי ד"ר מור, עלות הקמת הצינור הזה מטילה בספק את הכדאיות הכלכלית של ההסכם וייתכן שמדובר במהלכים שמטרתם העיקרית היא ניסיון לשיפור עמדות פוליטיות ותו לא.

ישראל: צריכה לשקם את התדמית

ישראל, כמו קפריסין, מחפשת שווקים ליצוא גז, וכיום על הפרק עומדים כמה הסכמים עם ירדן: הסכם אחד כבר נחתם ולפיו ב-2017 תייצא ישראל ממאגר תמר גז למפעלי ים המלח הירדניים, והסכם נוסף שככל הידוע מוכן וממתין לחתימה הוא ליצוא גז מלוויתן לחברת החשמל הירדנית. ההסכם האחרון הוא בתמיכת ממשלת ארה"ב ולפיו OPIC תספק ערבות פיננסית לחברת החשמל הירדנית לרכישת גז מלוויתן בכמות של כ-3 BCM בשנה לתקופה של 15 שנה.

עוד על הפרק יצוא גז לרשות הפלסטינית, אבל הסיפור הגדול, אומר ד"ר מור, הוא אפשרות היצוא לטורקיה בשלב ב' של פיתוח לוויתן, בהיקף של כ-10 BCM בשנה. "ההסכם אמור להיות הכלכלי ביותר, אבל כמובן נדרשת עבודה רבה בהיבט הגיאופוליטי והמדיני, כולל קבלת אישור ממשלת קפריסין היוונית להנחת צינור במימיה. במישור המסחרי, ישראל ובעלי לוויתן יצטרכו לקדם מו"מ מול חברות אירופיות וטורקיות, ולהתחרות כלכלית בספקי הגז בטורקיה, ובראשן גזפרום הרוסית, שכיום מספקת כ-27 BCM בשנה - 57% מצריכת הגז בטורקיה, כמו גם בגז שמגיע מאיראן ואזרביג'ן ובקרוב גם מכורדיסטן.

האתגר האמיתי העומד לפתחו של המשק הישראל ושל משרדי הממשלה הרלוונטיים הוא בהסבת המשק הישראלי לגז וגידול משמעותי בשיעור הביקוש. לפי משרד האנרגיה, בעתיד צפוי להתפתח ביקוש לגז טבעי בסקטור התחבורה ובענף הפטרוכימיה, ומגמת הצמיחה בביקוש לגז טבעי בישראל צפויה לעלות בהדרגה בשנים הקרובות, מכ-5 BCM בשנים 2010-2011 לכ-12 BCM ב-2020 וכ-18 BCM ב-2030. תחזית הביקוש לשנים 2013-2040 נאמדת בכ-436 BCM סה"כ.

מבחינת הפיתוח של המאגרים, השנה הקרובה עשויה להיות משמעותית לישראל. רק בשבוע שעבר דיווחו קבוצות דלק ואבנר שחברת אנרג'יאן היוונית חתמה על הסכם לרכישת כריש תנין תמורת 148 מיליון דולר ותמלוגים עתידיים. מועצת הנפט במשרד האנרגיה אמורה לאשר את ההסכם בתוך 45 ימים מיום חתימת ההסכם ויציאתו לדרך תהיה מעין אבן בוחן למשיכת משקיעים חדשים במאגרי הגז ועיצוב תדמיתה של ישראל כיעד אטרקטיבי.

אבל ההתפתחות המשמעותית ביותר אולי היא הודעת מועצת הנפט על חלוקת רישיונות חיפוש גז ונפט בהליך מכרזי ב-24 בלוקים במים הכלכליים של ישראל. ההחלטה לצאת למהלך כזה התבססה על מחקר בלתי תלוי שבוצע לאחרונה עבור משרד האנרגיה וקבע שקיימים באגן הימי של ישראל משאבים שטרם התגלו, בהיקף כולל של 6.6 מיליארד חביות נפט וכ-2,137 מ"ק של גז טבעי. בנובמבר הקרוב אמורות הממשלה והרשות להגבלים עסקיים לפרסם את תנאי הסף שבהם יידרשו לעמוד המתמודדים (המפעילים) הפוטנציאליים במכרזים.

"מדובר במהלך חשוב מאוד, הצפוי לעודד חברות אנרגיה בינלאומיות להשקיע במשק הגז הטבעי בישראל", הצהיר שר האנרגיה יובל שטייניץ, ואכן מדובר באחד המהלכים החשובים ביותר שכן חוסנן הפיננסי, גודלן והניסיון המצטבר של החברות שיתמודדו במכרז במידה רבה יעצבו את העתיד של משק הגז.

"ככל הנראה לא נראה את המייג'ורס (חברות הגז הגדולות - נ"ש) נכנסים בשלבים הראשונים, אבל כן נראה שחקנים בינ"ל מהשכבות הנמוכות יותר בדירוג העולמי. התדמית שיצאה לישראל בעולם נוכח הזגזוגים שהיו פה בשנים האחרונות, והמדיניות שהשתנתה וגם הוחלה רטרואקטיבית, עדיין מהווה עקב אכילס. ייקח עוד זמן עד שיחזור האמון הבינ"ל בישראל וברגולציה כאן", אומרת עו"ד ענת קליין, ראש מחלקת האנרגיה במשרד GKH בשיחה עם "גלובס".

"היו כמה חברות ענק שהיו על סף כניסה לפעילות משמעותית בישראל", מוסיפה קליין, "ולפחות על פי מה שפורסם, הן בחרו שלא להיכנס לפעילות בתחום הגז בישראל נוכח התנהלות הממשלה. קושי נוסף שרואה לנגד עיניו שחקן בינ"ל הוא העובדה שישראל אינה מצטרפת כחברה לאמנת האנרגיה, שיכולה הייתה להעניק מסגרת מוכרת לשחקנים גדולים וכללי משחק בינ"ל שמעניקים מעין שכבת הגנה".

אייל שניידר, מהנדס ימי, דירקטור גז ונפט ויועץ אנרגיה בקבוצת תמוז, דווקא רואה את יתרונותיה של ישראל על שכנותיה. "הסביבה הרגולטורית ברורה יותר מבעבר, ויש בה יציבות מדינית. במצרים היו מהפכות שגבו מחיר ענק מחברות אנרגיה והן עדיין בתהליך משפטי כנגד הממשל". מבחינתו, גם גודלה הקטן של ישראל הוא יתרון, "בכך שיהיה ניתן לפתח מאגרים עתידים, במיוחד תגליות קטנות יותר יחדיו עקב קרבתם הגיאוגרפית וכך לחסוך בהוצאות הפיתוח שבטבען גדולות מאוד". עם זאת, הוא אומר, "המפעילים הבינלאומיים מודעים לפוטנציאל בישראל אך חוששים להיכנס אליה. נראה שאחת הסיבות המרכזיות היא הרושם הרע מפיצוץ עסקת לוויתן-וודסייד והמשמעויות המתלוות לכך".

שניידר סבור כי לקראת פרסום תנאי הסף בנובמבר על המדינה לתת גישה דיגיטלית רחבה נוחה לסקרים גיאולוגיים, ומידע גיאופיזי קיים, כנהוג במדינות אחרות בעולם. "חייבים לדאוג שכל הפרטים ודרישות המשרד יהיו ברורים מאוד, מרוכזים בחבילת מידע אחת רשמית ובשפה האנגלית", הוא אומר.

עו"ד קליין מוסיפה שלקראת פרסום תנאי הסף, חשוב להסדיר את הגבולות הימיים כדי שיזמים פוטנציאלים לא יחששו שרישיון כזה או אחר שיינתנו לו יהפוך אותו לבן ערובה במאבק פוליטי בין ישראל לשכנותיה.

"שחקנים חדשים יגיעו לישראל רק אם להערכתם קיימת כדאיות כלכלית לפרויקטים", אומרים באיגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל, "ולכן הגברת התחרות במשק הגז מחייבת את ממשלת ישראל לאמץ מדיניות אנרגטית והגנות ינוקא לעידוד פיתוח של מאגרים קטנים ובינוניים ברישיונות הקיימים וברישיונות החדשים".

מפת הבלוקים ושדות הגז
 מפת הבלוקים ושדות הגז

הרישיונות, התנאים והמחירים
 הרישיונות, התנאים והמחירים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של היום
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות