הכנסייה, הק.ג.ב, גוגל ופייסבוק: הביג דאטה הפך לדת החדשה

גורואים של היי-טק ונביאים מעמק הסיליקון יוצרים נרטיב אוניברסלי חדש שמעניק לגיטימיות לסמכות האלגוריתמים וה"ביג דאטה" ■ ההיסטוריון יובל נוח הררי, מיוחד ל"פייננשל טיימס"

אנג’לינה ג’ולי / צילום: רויטרס
אנג’לינה ג’ולי / צילום: רויטרס

אלפי שנים בני אדם האמינו שהסמכות באה מהאלים. אחר כך, בעידן המודרני, האנושיות העבירה בהדרגה את הסמכות מאלוהות לבני אדם. ז'אן-ז'אק רוסו סיכם את המהפכה הזו ב"אמיל", הקונטרס שלו על חינוך. כאשר חיפש כללי התנהלות בחיים, רוסו מצא אותם "במעמקי לבי, חקוקים על ידי הטבע באותיות ששום דבר לא יכול למחוק. כל שאני צריך הוא להתייעץ עם עצמי בנוגע למה שאני רוצה לעשות. מה שאני מרגיש שהוא טוב הוא טוב, ומה שאני מרגיש שהוא רע הוא רע". הוגים הומניסטים כמו רוסו שכנעו אותנו שרגשותינו ושאיפותינו שלנו הם המקור האולטימטיבי של משמעות, ושהרצון החופשי שלנו הוא, לכן, הסמכות העליונה מכולן.

כיום מתרחש מפנה חדש. ממש כפי שסמכות אלוהית קיבלה לגיטימיות במיתולוגיות דתיות, וסמכות אנושית קיבלה לגיטימיות מאידאולוגיות הומניסטיות, גורואים של היי-טק ונביאים מעמק הסיליקון יוצרים נרטיב אוניברסלי חדש שמעניק לגיטימיות לסמכות האלגוריתמים וה"ביג דאטה". אפשר אולי לכנות את הזן החדש הזה של חשיבה "דאטאיזם".

בצורתה הקיצונית, שוחרי השקפת העולם הדאטאיסטית תופסים את היקום כולו כזרימה של נתונים, והאורגניזמים אינם הרבה יותר מאשר אלגוריתמים ביולוגיים, כאשר המשימה הקוסמית היא ליצור מערכת עיבוד נתונים חובקת כל - ולהתמזג לתוכה.

אנחנו כבר הופכים לשבבים זעירים במערכת ענקית שאיש אינו מבין באמת. בכל יום אני קולט אינספור ביטים של נתונים באמצעות מיילים, שיחות טלפון וכתבות. אני מעבד את הנתונים, ומשדר חזרה ביטים חדשים באמצעות מיילים, טלפונים ומאמרים. אני לא באמת יודע מה מקומי בתוכנית הגדולה של הדברים, ואיך הביטים שלי מתחברים לאלו שיוצרו על ידי מיליארדי בני אדם ומחשבים אחרים. אין לי זמן לגלות איך, כי אני עסוק מדי במענה לדוא"ל. זרם הנתונים האינסופי הזה מייצר עוד המצאות והפרעות שאיש אינו מתכנן, שולט בהן או מבין.

אבל איש אינו צריך להבין. כל שעליך לעשות הוא להגיב למיילים שלך מהר יותר. כפי שהקפיטליזם של השוק החופשי מאמין ביד הנעלמה של השוק, הדאטאיסטים מאמינים ביד הנעלמה של זרם הנתונים. כאשר מערכת עיבוד הנתונים העולמית הופכת ליודעת-כל ולבעלת עוצמה עליונה, ההתחברות למערכת הזו הופכת למקור כל המשמעות. המוטו החדש הוא "אם אתה מתנסה במשהו - תעד אותו. אם אתה מתעד משהו - העלה אותו למערכת. אם אתה מעלה משהו - הפץ אותו לאחרים".

הדאטאיסטים מאמינים גם שעם מספיק נתונים ביומטריים וכוח מחשוב, המערכת חובקת-הכול הזו תוכל להבין את בני האנוש טוב יותר מכפי שאנחנו מבינים את עצמנו. כאשר זה יקרה, בני האדם יאבדו את הסמכות שלהם, ונוהגים כמו בחירות דמוקרטיות יהפכו למיותרים ממש כמו ריקודים להורדת גשם וסכינים מאבני צור.

הכנסייה, הק.ג.ב, גוגל ופייסבוק

כאשר מייקל גוב הכריז על מועמדותו קצרת-הימים לראשות ממשלת בריטניה בעקבות הצבעת הברקזיט בסוף חודש יוני, הוא הסביר: "בכל שלב בחיי הפוליטיים שאלתי את עצמי שאלה אחת, 'מהו הדבר הנכון לעשות? מה הלב אומר לך לעשות'". לפי גוב, זו היתה הסיבה שהוא נאבק כל כך למען הברקזיט (נטישת בריטניה את האיחוד האירופי), ולכן הוא הרגיש מחויב לדקור בגב את בעל בריתו הקודם בוריס ג'ונסון ולהתמודד על מעמד כלב זכר האלפא בעצמו - הלב שלו אמר לו לעשות זאת.

גוב אינו לבדו בהאזנה ללבו ברגעים קריטיים. במאות השנים הספורות האחרונות ההומניזם ראה את הלב האנושי כמקור העליון של סמכות, לא רק בפוליטיקה אלא גם בכל תחום פעילות אחר. מינקות אנחנו מופצצים במטר של סיסמאות הומניות שמייעצות לנו "להקשיב לעצמנו, להיות ישרים עם עצמנו, להאמין בעצמנו, ללכת בעקבות הלב, לעשות את מה שמרגיש טוב".

בפוליטיקה, אנחנו מאמינים שהסמכות תלויה בבחירה החופשית של בוחרים רגילים. בכלכלת שוק, אנחנו מניחים שהלקוח תמיד צודק. האמנות ההומניסטית חושבת שהיופי הוא בעיני המתבונן. החינוך ההומניסטי מלמד אותנו לחשוב בעצמנו. האתיקה ההומניסטית מייעצת לנו שאם זה נותן הרגשה טובה, אנחנו צריכים לעשות את זה.

כמובן, האתיקה ההומניסטית נתקלת בקשיים כאשר משהו שגורם לי להרגיש טוב גורם לך להרגיש רע. לדוגמה, מדי שנה בעשור האחרון, הקהילה הלהט"בית בישראל מקיימת מצעד גאווה ברחובות ירושלים. זהו יום ייחודי של הרמוניה בעיר שסועת-העימותים, מפני שזהו האירוע היחיד שבו ליהודים, למוסלמים ולנוצרים דתיים יש לפתע מטרה משותפת - לרתוח יחד על מצעד הגאווה.

מה שבאמת מעניין, עם זאת, הוא הטיעון של הפנאטים הדתיים. הם אינם אומרים "אל תערכו מצעד גאווה כי אלוהים אוסר הומוסקסואליות". במקום זאת הם מסבירים לכל מיקרופון ומצלמה זמינים ש"מצעד גאווה ברחובות עיר הקודש ירושלים פוגע ברגשותינו. ממש כפי שהגאים רוצים שנכבד את רגשותיהם, הם צריכים לכבד את שלנו". זה לא משנה מה השקפתכם האישית במקרה המסוים הזה. הרבה יותר חשוב להבין שבחברה הומניסטית, הוויכוחים האתיים והפוליטיים מתקיימים בשם רגשות אנושיים מנוגדים, ולא בשם דברות אלוהיות.

אבל ההומניזם ניצב כעת בפני אתגר קיומי, והרעיון של "רצון חופשי" מאוים. תובנות מדעיות של האופן שבו מוחנו וגופנו פועלים מראות שרגשותינו אינם סוג מיוחד של איכות רוחנית. הם פשוט מנגנונים ביוכימיים שכל היונקים והעופות משתמשים בהם כדי לקבל החלטות על ידי חישוב מהיר של הסתברויות להישרדות ולריבוי טבעי.

בניגוד לדעה הרווחת, הרגשות אינם ההיפך מהיגיון. הם היגיון אבולוציוני שקרם עור וגידים. כאשר בבון, ג'ירף או בן אדם רואים אריה, הפחד עולה מפני שאלגוריתם ביוכימי מחשב את הנתון הרלבנטי ומגיע למסקנה שסבירות המוות גבוהה. באופן דומה, תחושת משיכה מינית עולה כאשר אלגוריתם אחר מחשב את הסבירות לכך שאדם סמוך מציע הסתברות גבוהה להזדווגות מוצלחת. האלגוריתמים הביוכימיים הללו התפתחו והשתכללו לאורך מיליוני שנים של אבולוציה. אם הרגשות של אב קדמון כלשהו שלנו טעו, הגנים שהיו אחראים להם לא עברו לדור הבא.

למרות שההומניסטים טעו במחשבה שהרגשות שלנו משקפים "רצון חופשי" מסתורי כלשהו, עד כה ההומניזם היה הגיוני ומעשי מאוד. למרות שהיה משהו מיסטי ברגשות שלנו, הם היו בכל זאת השיטה הטובה ביותר ביקום לקבלת החלטות - ואין מערכת חיצונית שיכולה לקוות להבין את רגשותיי יותר ממני. אפילו אם הכנסייה הקתולית והק.ג.ב. הסובייטי היו מרגלים אחרי בכל דקה, לא היו להם הידע הביולוגי וכוח המחשוב הנחוץ לחשב את התהליכים הביוכימיים שמעצבים את שאיפותיי ובחירותיי.

לכן, ההומניזם צדק באומרו לאנשים ללכת בעקבות הלב שלהם. אם היה עלינו לבחור בין הקשבה לתנ"ך להקשבה לרגשותינו, היה עדיף בהרבה להקשיב לרגשותינו. התנ"ך משקף דעות ונטיות של כמה כוהנים בירושלים הקדומה. רגשותינו, לעומת זאת, משקפים חוכמה נצברת של מיליוני שנות אבולוציה, שעברה את מבחני בקרת האיכות הקשים ביותר של הברירה הטבעית.

ואולם כאשר הכנסייה והק.ג.ב מפנים את מקומם לגוגל ולפייסבוק, ההומניזם מאבד את יתרונו הפרקטי. כיום אנחנו תחת ההשפעה המשותפת של שני גלי גאות מדעיים. מצד אחד, הביולוגים מפענחים את מסתרי הגוף האנושי, ובייחוד את המוח והרגשות האנושיים. בד בבד, מדעני מחשבים נותנים לנו יכולת עיבוד נתונים חסרת-תקדים. כאשר מחברים את שתי המגמות הללו, מקבלים מערכת חיצונית שיכולה לנטר ולהבין את רגשותיי הרבה יותר טוב ממני. כאשר מערכות הביג דאטה יכירו אותי טוב יותר מכפי שאני מכיר את עצמי, הסמכות תעבור מבני האנוש לאלגוריתמים. הביג דאטה יוכל להעניק סמכות לאח הגדול.

זה כבר קורה בתחום הרפואי. ההחלטות הרפואיות החשובות ביותר בחייכם הן אלה שמתבססות יותר-ויותר לא על תחושותיכם של להרגיש רע או טוב, או אפילו על התחזיות המושכלות של הרופא שלכם - אלא על חישובים של מחשבים שמכירים אתכם טוב יותר מכפי שאתם מכירים את עצמכם. דוגמה עדכנית לתהליך הזה הוא המקרה של השחקנית אנג'לינה ג'ולי. בשנת 2013 היא עברה מבחן גנטי שהוכיח שהיא נושאת מוטציה מסוכנת של הגן BRCA1.

לפי מסדי נתונים סטטיסטיים, לנשים שנושאות את המוטציה הזו יש סיכוי של 87% לסרטן שד. למרות שבאתה עת ג'ולי לא הייתה חולה בסרטן, היא החליטה למנוע את המחלה על ידי כריתה כפולה של שדיה. היא לא חשה חולה, אבל החליטה בחוכמה להקשיב לאלגוריתמים הממוחשבים. "את אולי לא מרגישה שום דבר", אמרו לה האלגוריתמים, "אבל יש פצצת זמן שמתקתקת בדי.אן.איי. שלך. תעשי משהו עם זה - עכשיו!"

מה שקורה ברפואה צפוי לקרות ביותר-ויותר תחומים. זה מתחיל בדברים פשוטים, כמו איזה ספר לקנות ולקרוא. איך בוחרים הומניסטים ספר? הם הולכים לחנות ספרים, עוברים בין הדוכנים, מעלעלים בספר וקוראים את הפתיחה של ספר אחר, עד שתחושת בטן מסוימת קושרת אותם לכותר מסוים. הדאטאיסטים משתמשים באמזון. כאשר אני נכנס לחנות הווירטואלית של אמזון, קופץ מול עיני מסר שאומר "אנחנו יודעים איזה ספרים אהבת בעבר. אנשים עם טעם דומה נוטים לאהוב גם את הספרים החדשים שלפניך".

זו רק ההתחלה. מכשירים כמו קינדל (קורא הספרים) של אמזון יכולים לאסוף ללא הפוגה נתונים על המשתמשים שלהם, כאשר הם קוראים את הספרים האלקטרוניים. קינדל שלך יכול לנטר אלו חלקים בספר אתה קורא במהירות, ואלו באיטיות, באיזה עמוד לקחת הפסקה, ובגלל אלו משפטים ויתרת לגמרי על המשך קריאת הספר. אם קינדל ישודרג עם תוכנת זיהוי פנים וחיישנים ביומטריים, הוא ידע איך כל משפט השפיע על קצב הלב ולחץ הדם שלך.

הוא ידע מה גרם לך לצחוק, להיות עצוב, לכעוס. בקרוב הספרים יקראו אתכם כאשר אתם תקראו אותם. ובעוד שאתם תשכחו במהירות את רוב מה שקראתם, תוכניות מחשב לעולם לא שוכחות. נתונים כאלו יאפשרו לבסוף לאמזון לבחור בעבורכם ספרים בדייקנות בלתי מצויה. אמזון תדע בדיוק מי אתם, ואיך ללחוץ על הכפתורים הרגשיים שלכם.

בסופו של דבר אנשים יתנו אולי לאלגוריתמים את הסמכות לקבל את ההחלטות החשובות ביותר בחייהם, כמו עם מי להתחתן. באירופה בימי הביניים, לכמרים ולהורים הייתה הסמכות לבחור בעבורכם את בת/בן הזוג. בחברות ההומניסטיות אנו מעניקים את הסמכות הזו לרגשותינו. בחברה דאטאיסטית אנו נבקש מגוגל לבחור בעבורנו. "גם ג'ון וגם פול מחזרים אחרי, אני מחבבת את שניהם, אבל בצורה שונה. קשה לי מאוד להחליט. עם מה שאתה יודע, גוגל, מה היית מייעץ לי לעשות?"

גוגל ישיב: "ובכן, אני מכיר אותך מיום היוולדך. קראתי את כל המיילים שלך, תיעדתי את כל שיחות הטלפון שלך ואני יודע מהם הסרטים האהובים עלייך, מכיר את הדי.אן.איי שלך ואת כל ההיסטוריה הביומטרית של לבך. יש לי נתונים מדויקים על כך אחד מהדייטים שלך, ואני יכול להראות לך גרפים של שנייה אחרי שנייה של פעימות הלב, לחץ הדם ורמות הסוכר שלך בדייטים עם ג'ון ועם פול.

וכמובן, אני מכיר אותם כפי שאני מכיר אותך. על סמך כל המידע הזה, ועל פי האלגוריתמים הפנטסטיים שלי, וסטטיסטיקה של עשרות שנים על מיליוני יחסים - אני ממליץ לך ללכת על ג'ון, עם סבירות של 87% שתהיי מרוצה יותר איתו בטווח הארוך. למעשה, אני מכיר אותך עד כדי כך שאני יודע שאת לא אוהבת את התשובה שלי. פול נאה יותר מג'ון, ומפני שאתה מייחסת להופעה חיצונית משקל רב מדי, רצית שאצביע על פול.

"המראה חשוב, כמובן, אבל לא כפי שאת חושבת. האלגוריתמים הביוכימיים שלך - שהתפתחו לפני עשרות אלפי שנים בסוואנה האפריקאית - נותנים ליופי חיצוני 35% מהדירוג הכללי של בן זוג פוטנציאלי. האלגוריתמים שלי - שמבוססים על המחקרים והסטטיסטיקות העדכניים ביותר - אומרים שלמראה חיצוני יש רק 14% השפעה על הצלחה ארוכת טווח של קשר רומנטי. לכן, למרות שלקחתי בחשבון שפול נאה יותר, אני עדיין חושב שמוטב לך לבחור בג'ון".

גוגל לא יצטרך להיות מושלם. הוא לא יצטרך להיות צודק כל הזמן. הוא יצטרך רק להיות טוב יותר מאיתנו בממוצע, וזה לא ממש קשה, מפני שרוב האנשים לא מכירים את עצמם כה טוב, ורוב בני האדם שוגים בגדול בהחלטות החשובות ביותר של חייהם.

השקפת העולם הדאטאיסטית אטרקטיבית מאוד לפוליטיקאים, אנשי עסקים וצרכנים רגילים, מפני שהיא מציעה טכנולוגיות פורצות דרך וכוחות חדשים אדירים. למרות כל החשש של לאבד את הפרטיות שלנו ואת חופש הבחירה, כאשר צרכנים צריכים לבחור בין שמירה על פרטיותם לגישה לשירותי בריאות משופרים בהרבה - רובם יבחר בבריאות.

למלומדים ולאינטלקטואלים, הדאטאיזם מבטיח את הגביע הקדוש שחמק מהם מאות שנים: תיאוריה כוללת יחידה שמאחדת את כל המקצועות המדעיים - ממוזיקולוגיה עד כלכלה, וכמובן ביולוגיה. לפי הדאטאיזם, הסימפוניה החמישית של בטהובן, בועה בשוק המניות ונגיף השפעת הם רק שלושה דפוסים של זרימת נתונים שאפשר לנתח באותם תפיסות וכלים בסיסיים. הרעיון הזה אטרקטיבי להפליא. הוא מעניק לכל המדענים שפה משותפת, בונה גשרים מעל פערים אקדמיים ומייצא בקלות תובנות מעבר לגבולות הדיסציפלינות השונות.

כמובן, כמו דוגמות חובקות-כל בעבר, גם הדאטאיזם מתבסס אולי על אי-הבנה של החיים. בייחוד אין לו תשובה לבעייה הקשה של המודעות או ההכרה. כעת אנחנו רחוקים שנות אור מהסברת המודעות במונחים של עיבוד נתונים. מדוע כאשר מיליארדי תאי עצב במדורה המוחית שלנו משגרים איתותים מסוימים זה לזה, מופיעה אצלנו הרגשה סובייקטיבית של פחד או כעס? אין לנו מושג.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988