מיוחד למגזין G: הצצה לאורתם סהר, חברה בסחרור קטלני

במשמרת של מנכ"ל אורתם קרסו המרפסות בחדרה, נפתחה חקירה לאי-סדרים, התקבלה תביעה ב-100 מיליון שקל מגינדי, והתפוצצה מעילת ענק ■ מיוחד ל-G: הצצה לחברה בסחרור

אמיר נחום / צילום: איל יצהר
אמיר נחום / צילום: איל יצהר

בסביבתה של אורתם סהר  מסתובבות כמה וכמה גרסאות ביחס למעילה בהיקף של 9 מיליון שקל שמסעירה עתה את החברה. אחת מהן, שנשמעת בסביבתו של בעל השליטה והמנכ"ל אמיר נחום, גורסת שמה שפוצץ את הפרשה הייתה שיחת טלפון אנונימית שקיבלה אמו, אתי נחום, לפני כמעט שנה.

"תגידי לאמיר", אמרה הדוברת האנונימית בצד השני של הקו, "שאליק ואושרי גונבים ממנו". אליק הוא אליק גריידי, עוזרו ויד-ימינו של נחום באורתם סהר, ואושרי היא אושרת מוסינדי, מנהלת חשבונות בחברה, שעבדה עם נחום מאז ההקמה ב-1999.

נחום לא ייחס חשיבות לשיחה אך ביקש מאמו שאם הדוברת האנונימית תתקשר שוב, שתנסה לדלות פרטים. שיחת הטלפון הבאה לא איחרה להגיע, והפעם הדוברת נידבה עוד פרטים שאפשרו בדיקה.

בשלב הזה, לפי אותה גרסה, עירב נחום את מספרי 2 ו-3 שלו, סמנכ"ל הכספים מוטי פופוביץ' ומנהל הפיתוח העסקי, אביעד רוזנצוויג. נעשתה בדיקה והתגלתה הוצאת כספים באמצעות המחאות, בגובה אלפי שקלים כל אחת, המחאות שנרשמו בספרים תחת הכותרת "תשלומי עירייה". מאחר שתשלומי העיריות מועברים אלקטרונית, ההוצאות נראו תמוהות. השניים הוזמנו לבירור, נשאלו על ההמחאות וטענו כי עשו זאת בהוראה ישירה של נחום.

בשלב הזה של העלילה אפשר היה לצפות כי הנהלת החברה תמהר למשטרה עם הממצאים, אולם יו"ר החברה ואחד מבעליה, אורי דורי, החליט דווקא לשכור את שירותי משרד החקירות ויצמן-יער לבדוק את העניין. לפי תוצאות הבדיקה, שהוגשו השבוע לבית המשפט, באחד מכמה הליכים משפטיים המתנהלים במקביל בפרשה, למעט המחאות בגובה של 5,000 שקל, שגריידי היה מושך עבור נחום מדי חודש, משיכות הכספים האחרות לא היו בהוראתו של נחום. כמו כן, על-פי משרד החקירות, מוסינדי הודתה כי זייפה את חתימתו של נחום על חלק מהצ'קים. בדיקות פוליגרף שנעשו לשלושתם במסגרת אותה חקירה העלו שנחום דובר אמת, בעוד השניים האחרים אינם דוברי אמת.

הבדיקה התייחסה גם לאותם 5,000 שקל שנמשכו עבור נחום בכל חודש - והיו 25 משיכות שכאלה. עבור מה שימש הכסף? בסביבתו של נחום אומרים כי בעיקר למתנות לאירועים משפחתיים של עובדים, לקוחות וכו'. גם שם מסכימים שלא מדובר בנוהל מקובל או תקין - נחזור לכך בהמשך.

לגריידי ומוסינדי יש גרסה שונה בתכלית ובבסיסה הטענה כי המשיכות נעשו בהוראתו הישירה של נחום וכי הכספים הועברו אליו.

בתביעה שהגישו על רקע פיטוריהם לבית הדין לעבודה, באמצעות עו"ד שגיא אשכנזי, הם טוענים שנחום מעולם לא המציא קבלות או חשבוניות על כספים שקיבל במזומן, או על השימוש שעשה בכרטיס האשראי של החברה. כשנחשפה המעילה, טוען גריידי, נחום הפעיל עליו לחץ שלא יחשוף שהכספים הגיעו לכיסו, ואף איים עליו.

לתביעה מצורפת תכתובת מייל שבה מציין מנהל הפיתוח העסקי, רוזנצוויג, שחלק מהסכומים "שימשו להוצאות במזומן של החברה כמו כיבודים לפלסטינים, לקנסות ולעיריות". גריידי, אגב, גם טוען בתביעה שרוזנצוויג אמר לו שלא יחפה על נחום.

טענה אחרת שלהם נוגעת לחמישה רכבי יוקרה אשר נרכשו על-ידי החברה ושימשו את נחום. הרכבים נרשמו על שמו של גריידי - עובדה שסיבכה אותו לאחר מכן עם עבירות תעבורה.

בחברה מסבירים בתגובה כי מאחר שהרכבים הם ביבוא אישי, הרי שלא ניתן לרשום אותם על שם חברה אלא רק על שם גורם פרטי, ולכן נרשמו על שם מנהל התפעול גריידי שהיה אחראי על הנושא.

אמיר נחום / צילום: עינת לברון
 אמיר נחום / צילום: עינת לברון

התנהלות תאגידית ראויה?

מטבע הדברים, סכום המעילה הענקי - 9 מיליון שקל - הוא לב לבו של הסיפור, ואולם גם את הפרטים האחרים שנחשפו על-ידי הצדדים - המכוניות ורישומן, הקופה הקטנה של נחום ועוד, קשה להגדיר כהתנהלות תאגידית תקינה. גם כשהתבררה המעילה ההתנהלות הייתה, בלשון המעטה, יוצאת דופן.

גם לאחר דוח הבדיקה של ויצמן-יער לא פנתה אורתם למשטרה ולא דיווחה לבורסה. במקום זאת נפתחו מגעים בין עורכי הדין של החברה, נבות תל-צור וירון ליפשס, לבין גריידי ומוסינדי ועורך דינם, דן נתיב, שבסיומם סוכם כי השניים יסיימו את עבודתם ללא פיצויי פיטורים. כיום השניים טוענים כי מדובר היה בהסכם פיקטיבי ולכן פנו לבית הדין לעבודה.

הציבור למד על האירוע רק בפברואר השנה. "החברה מודיעה בזאת", נמסר בדיווח לבורסה, "כי עבודתם של שני עובדים בדרגים נמוכים בחברה... הופסקה תוך שלילת פיצויי הפיטורין, לאחר שמבדיקת החברה עולה כי היו מעורבים באי-סדרים במשיכת כספים מהחברה". את השתהותה במסירת הדיווח נימקה החברה ברצונה להשלים את הבדיקות "נוכח החשש שעם פרסום המידע לציבור ייפגעו או יסוכלו הליכי הבדיקה...".

מדוע לא פנתה החברה למשטרה אפילו בשלב זה? מהחברה נמסר כי לאחר קבלת הדוח מויצמן-יער ולאחר עדכון הרשויות בממצאים ופיטורי העובדים, ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה, "לא ראתה החברה טעם בהגשת תלונה".

אושרת מוסינדי ואליק גריידי  / צילום: יחצ
 אושרת מוסינדי ואליק גריידי / צילום: יחצ

צניחה חדה במניה 

הנהלת אורתם סהר אולי קיוותה לקצת שקט אחרי ההסכם, אולם זה מאן להגיע. עם או בלי קשר למעילה, בסוף מאי דפקו חוקרי רשות ניירות ערך על דלת ביתו של נחום ביפו וזימנו אותו למשרדי הרשות, שם חקרו אותו בחשד כי ערבב בין ההתנהלות בחברה הפרטית בבעלותו, אורתם הנדסה שמה, לבין ההתנהלות בחברה הציבורית אורתם סהר (יצוין כי הוא מחזיק בבעלות על החברה הציבורית באמצעות החברה הפרטית).

על-פי החשדות שפירטה רשות ניירות ערך, נחום ניהל במסגרת החברה הפרטית יחסים עסקיים עם ספקים שונים, יחסים שאותם הסתיר מהדירקטוריון בחברה הציבורית, שגם עמה עבדו הספקים. הקשרים עם הספקים הללו, לפי חשדה של הרשות, הכניסו לו כ-4 מיליון שקל.

נחום מצדו הכחיש את החשדות. לגרסתו, כפי שמציגים מקורביו, חלק מהספקים האמורים התחברו לאורתם סהר הציבורית בזכות מחירים נמוכים שנתנו על רקע היחסים עמו בחברה הפרטית. עם חלק מהם, לפי המקורבים, יש לו גם קשרים עסקיים נוספים. לאחר חקירתו, הרשות ביקשה לשחררו בערבות ובתנאים מגבילים. תוצאת לוואי של המעצר הייתה צניחה חדה במניה ובאג"חים של החברה.

בשבוע שעבר הביאה רשות ניירות ערך את גריידי ומוסינדי לבית המשפט בחשד לגניבת 9 מיליון שקל. מפירוט החשדות כלפיהם, נכון לשלב זה, עולה כי הרשות לא מקבלת את גרסתם שפעלו בהוראתו של נחום. כל זה, חשוב להדגיש, אינו משנה את העובדה כי החשדות נגד נחום עלולים להפוך גם הם לכתב אישום.

השבוע נרשם עוד פרק בסאגה כאשר אורתם הצטרפה לקלחת המשפטית והגישה נגד גריידי ומוסינדי תביעה כספית. החברה מגבילה את תביעתה ל-3 מיליון שקל, בנימוק כי היא מתייחסת רק לשנים 2014-2015. ואולם, אפילו רשות ניירות ערך ציינה בבקשה לבית המשפט כי השניים לקחו לכיסם בשנים הללו 5 מיליון שקל. מדוע אם כך רק 3 מיליון? מאורתם סהר נמסר: "החברה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על-מנת לגבות את כל הסכום שנגנב. בשלב זה בחרה החברה בכפוף לייעוץ משפטי לנקוט בצעד זה".

אושרת מוסינדי, אליק גריידי / צילומים: יחצ
 אושרת מוסינדי, אליק גריידי / צילומים: יחצ

"אמיר מבין שצריך לשנס מותניים ולהתמודד"

כל האירועים האלה מתרחשים בתקופה לא פשוטה עבור אורתם סהר. החברה מצויה בשנה האחרונה בתהליך של מעבר מחברה קבלנית לחברת ייזום, ולמהלך, טוענים גורמים בהנהלתה, יש מחיר כבד, בין היתר גם בהפסד של 16.1 מיליון שקל ב-2015. אם לא די בזאת, החברה מתמודדת גם עם תביעה של 100 מיליון שקל מצדה של גינדי השקעות בגין פרשת "המרפסות הקורסות" בחדרה, שם הייתה הקבלן המבצע, פרשה שלמרות הזמן שחלף ממאנת לרדת מסדר היום הציבורי.

מקורביו של נחום אומרים שהוא מתמודד עם המצב "כמו גבר". "אחרי הפרשה האחרונה", מספרים המקורבים, "נחום עשה סיבוב אצל המוסדיים והסביר להם מה קורה, ממש כמו שעשה כשקרסה המרפסת בחדרה. הוא לא יושב ומחכה שהשמיים ייפלו עליו".

אף שכיתות הרגליים הזה, נכון לעכשיו, כנראה עזר, הרי שעדיין דרך ארוכה לפניו. "אירוע כמו המעילה", אומר מקורב המכיר היטב את החברה, "יכול להיות מכת מוות לחברה שגם כך מתמודדת עם משימות לא פשוטות. אמיר מבין שאין מה לעשות, ושהוא צריך לשנס מותניים ולהתמודד".

מי אתה, אמיר נחום?

אמיר נחום, 52, נולד וגדל בחולון. לאחר שחרורו מהצבא בדרגת רב-סרן, ולאחר לידת בנו הבכור, עברה המשפחה לאנגליה, שם למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת קובנטרי. עם סיום הלימודים שבה המשפחה לארץ, ונחום החל לעבוד בחברות הנדסה. לאחר הצלחה לא מבוטלת כשכיר החליט ב-1999 להפוך לעצמאי. השלב הראשון היה במסגרת חברת גיבור הנדסה, שהייתה בבעלות רועי גיל ואיתן אלדר, שהסכימו לתת לו גב כלכלי. שלוש שנים לאחר מכן הוא קנה את חלקם בחברה תמורת 7 מיליון שקל ושינה את שמה לאורתם סהר, על שם שני בניו - אורי ויותם. סהר היה אמור להיות שמו של הבן השלישי שעמד להיוולד, אולם לאחר לידתו נבחר לבן שם אחר, וסהר נותר בשם החברה.

נחום כיוון לפרויקטים גדולים. הוא הצליח לקבל עבודות מהצבא האמריקאי, נכנס לתחום בתי החולים ובנה בין היתר בשיבא, בבילינסון, בקפלן ובהעמק, וכן בנייני דיור מוגן ופרויקטים נוספים. בהמשך בנתה החברה גם תחנות רכבת, גשרים ופרויקטים של תשתיות. במהלך השנים רכשה אורתם סהר את מליבו, מהלך שפתח לה פתח בתחום המגורים והפך אותה לחברת הביצוע של גינדי, נווה גד, חג'ג', אפי קפיטל ועוד.

ב-2005 נכנס לשותפות באורתם סהר בצלאל איגר, שהיה בעל השליטה בדוראה. השותפות פתחה לאורתם סהר גם פתח בקרב הבנקים, מה שאפשר לה, בין היתר, להשקיע במיזם אנרגיה גדול של אגירה שאובה בגלבוע. ב-2007 הנפיקו נחום ואיגר את אורתם סהר לפי שווי של 220 מיליון שקל. באותה שנה עמד מחזור החברה על 250 מיליון שקל. ב-2009 הוא כבר זינק למיליארד.

צרות בצרורות

תחילת העשור הנוכחי הייתה מלווה בלא מעט צרות עבור אורתם סהר. דוראה של איגר נקלעה לקשיים, וכתוצאה מכך הפכה פסגות לשותפה באורתם סהר מכוח חוב של דוראה, שותפות שבה, מטבע הדברים, לא היה לה עניין. אם לא די בכך, הייתה אורתם סהר מעורבת בפרויקט גדול שהסתבך - בניית בית חולים תת קרקעי עבור רמב"ם כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה - פרויקט שהסב לה נזק של עשרות מיליוני שקלים.

בניסיון להכניס שותף מתאים יותר מפסגות, איתר נחום את אורי דורי, שבדיוק מכר את דורי בנייה לקבוצת גזית גלוב והיה "פנוי להובלה". דורי, יחד עם קרן כלירמרק, רכש 22% מאורתם סהר תמורת 24 מיליון שקל. ניסיונו הרב לצד הגאות בתחום גרמו להתעוררות מחודשת.

ואז הגיע חורף הגשום והקר של 2013. ב-23 בדצמבר, ב-2 לפנות בוקר, קרסה מרפסת בבניין חדש שבנתה אורתם סהר עבור גינדי השקעות בחדרה. הנזק היה עצום. כספית ניתן לכמת אותו ב-26 מיליון שקל לתיקון הליקויים (והמספר עלול להיות גבוה הרבה יותר בכפוף לתוצאות המשפט מול גינדי); את הנזק התדמיתי כנראה אי אפשר לחשב.

בימים שלאחר הקריסה עשה נחום סבב בשוק ההון אצל כל המוסדיים. הטיעון שהציג התבסס על האמירה שגם בחיל האוויר הישראלי, "אחרי 10,000 גיחות יש טיסה שלא חוזרת", ובמילים אחרות, תקלות מתרחשות גם אצל הטובים ביותר. מלבד המוסדיים הוא נפגש גם עם רוכשי הדירות ואמר להם דברים דומים. "הוא לא היה מוכן", אומר מקורב לחברה, "שיהיה פה סיפור רמדיה 2, שתקלה חד פעמית תמחק את החברה. הוא הבין שאין לו ברירה. הוא כבר בתוך הסערה. כל מה שהוא יכול לעשות זה להתמודד עם המצב".

במקביל, הוא ביצע הנפקת זכויות, ויחד עם בעלי המניות הגדולים, למעט פסגות, הוזרמו לחברה כ-19 מיליון שקל כדי להביע אמון.

בד בבד הופיע נחום בוועדת הכלכלה של הכנסת, שקיימה דיון בעק בות האירוע. "מה שקרה בחדרה", הוא אמר שם, "זה כשל גם שלנו, זה כשל רב-מערכתי, שהוא באמת-באמת חריג". בסיום דבריו הוסיף: "צר לי על הלקוח שלי, על גינדי. גינדי לא אשמים (...) כ שיש כשל בביצוע, זה לא בגלל היזם. היזם בחר מתכננים, בחר קבלן, ויש לו עוד כל מיני יועצים (...) העליהום על גינדי כואב לי, כי אלה לקוחות שלנו (...). זה סתם עליהום. אני אומר גם לכם, הדיירים: גינדי לא אשמים. אם יש פה אשם, זה מי שעסק בביצוע, בתכנון של הביצוע ובבקרה על הביצוע - וזה לא היזם".

צוותים של אורתם עבדו בבניינים האמורים כדי לתקן את הליקויים שנמצאו. גורמים המכירים את הפרשה אומרים כי הצוותים הללו הפסיקו להגיע לאחר שגינדי הגישה תביעת ענק בגובה 100 מיליון שקל נגד האחראים לטעמה למחדל, ובהם אורתם סהר. עו"ד רם ז'אן, שמייצג את גינדי, שלח בעקבות זאת לדירקטורים של אורתם סהר את הציטוט ההוא של נחום.

ועכשיו המעילה

ואז הגיעה פרשת גריידי ומוסינדי. בבית המשפט טענו נציגי רשות ניירות ערך כי השניים נטלו מכספי החברה סכומים גבוהים מאוד באמצעות כרטסת פיקטיבית: 5 מיליון שקל ב-2014-2015 וכ-4 מיליון נוספים בשנים 2010-2013.

עו"ד דן נתיב, המייצג את השניים בתיק הפלילי, טוען כי הם אולצו לחתום על הסכמי פרישה, כשנחום מבטיח להם פיצוי של "200 אלף שקל במזוודה", ולכן גם הגישו תביעה לבית הדין לעבודה. נתיב הטיח בחוקרים שאין להם שמץ של ראיה לגבי המיליונים שכביכול נגנבו. "החשוד האמיתי", הוא טען, "מסתובב לו בחוץ, מטייל בחו"ל בגלל שהוא טייקון... אני באמת ובתמים מאמין שמרשיי הם קורבנות בכל הסיפור הזה, ואני סמוך ובטוח שהאמת תצא לאור בסופו של יום".

לתביעה בבית הדין לעבודה אף צורף תמליל שיחה בין גריידי לנחום העוסקת באותו הסכם פרישה:

גריידי: אמיר, מה אתה עושה עם ההסכם שלנו?

נחום: אתה חוקר אותי, נו, אני יודע שאני בחיים לא אחזור ממילה שלי, בחיים לא, בחיים לא.

גריידי: אבל אמיר, נשמה, אני מינואר לא חי.

נחום: בעיה שלך, תסתדר. כשייגמרו החקירות אעשה מה שאני הבטחתי.

גריידי: ואם אתה מתפטר מחר?

נחום: מה שהבטחתי יקוים עד השקל האחרון.

גריידי: אמיר, אני נשבע לך.

נחום: זה לא מעניין אותי אליק, אם היום אני אתן לכם זה כאילו אני קונה את העדות שלכם, קונה את מה שתגידו, ואני לא יכול להרשות לעצמי; אני לא נותן לכם כסף כי מגיע לכם, אני נותן לכם כסף.

גריידי: אבל אני אמרתי לך.

נחום: אליק, תקשיב עד הסוף, לא תשכנע אותי, אני אתן לכם כסף בשביל השיקום שלכם.

אצל נחום הדברים טעונים לא פחות. מקורביו מספרים שמדובר בעובדים שנחום טיפח. "גריידי היה מפיק לו את כל האירועים - גם כאלה שהוא עשה לעובדים בבית שלו. גריידי היה ממש בן בית במשפחה של אמיר. לפעמים בבוקר, כשהיה מגיע לקחת את אמיר, היה מכין כריכים לילדים לבית ספר; הוא היה מסיע את הילדים לסבא וסבתא, לחוגים. הוא היה היחיד שאמיר הסכים שיסיע את הילדים שלו. זה שבר גדול כשקורה דבר כזה. אמיר מרגיש ממש כמו באבל, כאילו הוא יושב שבעה".

אם כל המעילה הזאת היא עניין כל כך ברור, למה החברה לא התלוננה במשטרה?

"באמיר טבועה אמרה שאבא שלו תמיד ציטט, ש'יהודי לא מכניס יהודי לכלא'. הוא ריחם עליהם, וזה בסוף חזר אליו כבומרנג".

איך הוא מסביר את תמליל השיחה שהגיש גריידי בית המשפט?

"גריידי רצה להשאיר אצלו את הרכב במקום ימי מחלה. אמיר אמר לו שהוא לא מוכן, אבל הוא מוכן לתת לו כסף לשיקום שלו".

ולמה בכלל הוא צריך קופה של 5,000 שקל לחודש?

"אמיר הודה שההתנהלות שלו לא הייתה תקינה. אחרי שקרה מה שקרה הוא גם עשה סיבוב אצל הבנקים, אצל הספקים, ואמר: נכון שיש לי לפעמים התנהלות של מכולת - לא תמיד חותם על חוזים, לפעמים מסכם דברים בלחיצת יד, אבל אני לא גנב".

תגובתם של אליק גריידי ואושרת מוסינדי

עורכי דינם של גריידי ומוסינדי מסרו בשמם: "מדובר בניסיון מקומם של אורתם סהר, חברה ציבורית לטפול אשמות שווא על שני עובדים זוטרים, אשר שירתו נאמנה ובמסירות את החברה מיום הקמתה. העובדים הועלו קורבן על מזבח שימור שמה הטוב של החברה, אשר תרה אחר שעירים לעזאזל למען יצירת שקט תעשייתי. כל זאת בשל אי רצון החברה לחקור באופן אמיתי ויסודי חשש למעילה.

"לאורך תקופת החקירה, החברה עצמה את עיניה לנוכח האמת העובדתית אשר חשפו שני העובדים, עת נאלצו להיחקר. תחילה במשרד החקירות הפרטי ולאחר מכן במסגרת החקירה שביצעה הרשות לניירות ערך, לפיה כל הצ'קים הופקו והומרו למזומן בהתאם להוראותיו ולדרישותיו של אמיר נחום, מנכ"ל החברה, בעל השליטה בה ודירקטור בחברה, וכי תמורת הצ'קים הועברה במלואה ובמזומן על-ידי אליק למר נחום ובהתאם לדרישתו והוראותיו.

"בנוסף להאשמות שווא פוטרו העובדים באופן משפיל, תוך שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים להם ודמי הודעה מוקדמת. לאור זאת הגישו העובדים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. כפי שגולל בכתב התביעה, בבסיס נימוקי פיטורי העובדים, נימוקים בלתי מבוססים אשר בכירי החברה בעצמם לא האמינו באמיתותם, על אף חומרת הטענות, בגין חשדות אלה החברה לא הגישה כל תלונה למשטרת ישראל, אלא הסתפקה בפנייה למשרד חקירות פרטי. יש לזכור שהעובדים עדיין הועסקו באורתם סהר בעת שבוצעה החקירה הפרטית והיו עדיין תחת מרותו המוחלטת של נחום אשר אף איים על מר גריידי במהלכה, כי אם לא יודה בתזה ש"תפר" לו, בנותיו הפעוטות יילקחו ממנו וכי הוא ימות בכלא.

"יתרה מכך, החברה כפתה על העובדים לחתום למראית-עין בלבד על "מזכר הבנות" במסגרתו נכתב כי לעובדים לא ישולמו פיצויי פיטורים, מסמך פסול המבקש להפשיטם מזכויותיהם. חתימתם על מסמך זה, נדרשה למראית-עין בלבד ונועדה להרגיע את הסערה. נציגי החברה, אשר ידעו היטב כי האשמה לביצוע המעילה הנטענת אינה רובצת לפתחם של העובדים, הבטיחו לתובעים כי מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ישולמו להם. חרף הבטחה מפורשת זו, זכויות אלה לא שולמו לתובעים ועל כן אלה נאלצו להגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

"התביעה אשר הוגשה עתה כנגד העובדים בבית המשפט המחוזי, נועדה "לטרטר" אותם, להלך עליהם אימים ולהרתיע אותם מלמצות את זכויותיהם. המדובר בתביעת סרק מופרכת בעליל, הנשענת על אדנים רעועים במיוחד, בדמות כתבה מהאינטרנט ו"מסקנות" מסולפות מדוח חקירה פרטי, אשר מומן ע"י נחום, וכן העתקי מאות צ'קים שעליהם הוא חתום. אנו מצפים בקוצר רוח לשלב גילוי המסמכים. חבל כי החברה משקיעה משאבים בניסיונות לבצע לינץ' תקשורתי בעובדים הנאמנים במקום לעשות בחברה בדק בית וניקוי אורוות. "העובדים סמוכים ובטוחים כי ההליכים המשפטיים הנוגעים לפרשה זו יחשפו את האמת".

מניית אורתם
 מניית אורתם

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988