האם החוק למניעת אלימות כלכלית באמת מרתיע?

על שולחן הכנסת הונח לאחרונה תזכיר החוק למניעת אלימות במשפחה, שמטרתו לפעול בין השאר גם נגד אלימות כלכלית בין בני זוג. החוק מציע להגדיר אלימות כלכלית כ"התנהגות מתמשכת של אדם כלפי בן זוגו, תוך הטלת אימה או הפעלת כפייה", הבאה לביטוי בכמה דרכים:

■ התנהגות המונעת או מקשה על התנהלות כלכלית עצמאית של בן הזוג, לרבות על יציאה לעבודה ופתיחת חשבון בנק.

■ התנהגות המונעת או מקשה על שימוש בנכסים בהם יש זכות לבן הזוג, כמו מניעת כרטיס אשראי והסתרת קיומם של נכסים.

■ התנהלות כלכלית המונעת ניהול סביר ותקין של חייו של בן הזוג.

התזכיר מציע לקבוע כי נקיטת אלימות כלכלית תיחשב עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין יחולו עליה. כמו כן, מוצע להסמיך את בית המשפט להוציא צו למניעת אלימות כלכלית, אם הוכח כי אדם נקט באלימות כלכלית כלפי בן זוגו.

הרעיון העומד בבסיס ההצעה נכון וראוי. אלימות כלכלית היא תופעה רחבת היקף, הרווחת בכל שכבות האוכלוסייה ובכל המגזרים, ואינה בהכרח קשורה לאלימות פיזית. לאלימות כלכלית פנים רבות, ורוב קרבנותיה אינם מודעים כלל לעובדת היותם קורבנות. רוב הקורבנות משוכנעים שאורח חייהם תקין ולא מכירים מציאות אחרת. רובם אינם זקוקים דווקא לחוק כדי לשנות את המצב, אלא קודם כל להחלטה אקטיבית להוציא עצמם מעמדת הקורבן.

הצורך לקבל אישור לכל הוצאה, הצורך לקבל אישור להשתמש בכרטיס אשראי, ההסכמה להגבלת הגישה לחשבון הבנק - כל אלו הן התנהגויות המבטאות אלימות כלכלית ואף מוגדרות כך לפי החוק החדש. אשה עובדת, שמפקידה את כל משכורתה בחשבון המשותף אולם זקוקה לאישורו של בעלה כדי ללכת למספרה, יכולה פשוט להחליט להפסיק לבקש את אישורו, או לפתוח חשבון בנק אחר אליו תופקד משכורתה.

השלב הקשה הוא ההחלטה לצאת ממעגל האלימות הכלכלית. אלא שרוב הנשים הקורבנות רואות באלימות הכלכלית שמופעלת כלפיהן התנהגות אחראית של הבעל, "המבין בכספים" בניגוד להתנהגותה "חסרת האחריות". אחרות לא רואות עצמן זכאיות ליהנות מחופש כלכלי או שפשוט התרגלו למצבן, השלימו אתו עד שהפך לחלק בלתי נפרד מדרך חייהן.

החלטה להגיש בקשה לצו למניעת אלימות כלכלית קשה יותר מההחלטה לא לאפשר עוד אלימות כלכלית אלא שנראה שהמקרים בהם הצו יכול באמת למנוע או להפסיק אלימות כלכלית הם נדירים. לא אחת מובילה ההחלטה לצאת ממעגל האלימות הכלכלית לגירושין. קשה לתאר מצב בו תוגש בקשה למתן צו כזה שלא במסגרת הליכי גירושין, או אפילו כיריית הפתיחה שלהם. אלא שבמסגרת הליכי גירושין יכולה האישה לעמוד על זכויותיה, גם ללא צורך בצו מניעה, אלא באמצעות הגשת תביעת מזונות, בקשה למזונות זמניים או תביעה לחלוקת הרכוש המשותף.

עם כל הכוונות הטובות של המחוקק, צו למניעת אלימות כלכלית - ככל שיינתן במסגרת החוק - לא יפתור את הבעיה ולא יעקור אותה מן השורש. החוק מציע צו זמני, חלש. גם האפשרות להגיש תביעה נזיקית היא תאורטית ונראה כי המקרים בהם ניתן יהיה להוכיח את הנזק ולכמת אותו בכסף, הם נדירים. אמירה נחושה יותר במסגרת חוק יחסי ממון, לפיה אלימות כלכלית תשמש עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשפחתי, עשויה להוות גורם מרתיע יותר נגד האלימות ולתת פתרון טוב וצודק יותר לבעיה כאובה זו.

 עו"ד רות דיין וולפנר / צילום: שירן כרמל

■ הכותבת הינה בעלת משרד עורכי דין העוסק בדיני משפחה וירושה ובעלת האתר www.getup.co.il