הסיגריות של עיר העתיד

בעיירה קטנה באחת ממדינות מזרח ארה"ב, נתקלתי בעמודי תאורת רחוב שחוברו אליהם מיכלים בלתי שגרתיים. מדובר במאפרה, שהוצמד לה שלט מאיר עיניים המכריז כי בדלי הסיגריות שיתרכזו בה יועברו למיחזור. כאילו הבעיה הכי דחופה בתופעת העישון היא לכלוך המדרכות בבדלים, וסוגיית השימוש החוזר בפסולת. כן, כן, הניחו לבריאות, להתמכרות, לזמינות לבני נוער ולריח, קחו ניקוטין מלוא הריאות, העיקר שתמחזרו את הבדלים.

נזכרתי במחווה הירוקה לסיגריות כשהתוודאתי בשבוע שעבר להעדפה מפליגה שנותנת העיר הקנדית מונטריאול למכוניות חשמליות. הנוהגים בהן זכאים לחניה בחינם בלב העיר, הם גם יכולים לטעון את הסוללות על חשבון הקופה הציבורית, וכמו כן רשאים לנוע בנתיבי תנועה שנועדו לכלי רכב המסיעים הרבה אנשים בבת אחת כמו אוטובוסים, גם כשיושב במכונית החשמלית רק נהג. מכונית חשמלית תרעיש פחות ותזהם פחות את האוויר, ולכן מעודדים אותה, אלא שכמו במקרה המאפרות "הירוקות", הזיהום והרעש רחוקים מלהיות הבעיות היחידות להן גורמות המכוניות הפרטיות, והן גם אינן הבעיות העיקריות.

הבעיה העיקרית הנובעת ממכוניות פרטיות היא המקום שהן תופסות. המקום בדרך, ובגללו יש פקקים, והמקום בהמתנה, שבגללו גינות, מדרכות וכיכרות עירוניות, מתבזבזות כמגרשי חניה. בהיבט הזה אין לחשמליות כל יתרון: פקק של עשרת אלפים מכוניות פרטיות, מעכב את הנסיעה ומבזבז זמן בין אם המכוניות חשמליות או מונעות בדלק פחמני. החשמליות גם לא נזקקות לפחות חניה. להיפך. מכונית רגילה תופסת רק את השטח שבו היא ניצבת, לעומת החשמלית שצריכה גם מתקני טעינה: עמודים וכבלים, שניצבים על המדרכה ותופסים נתח במרחב העירוני.

הבעיה הגדולה השנייה היא עלות התשתית. גם לכך המכונית החשמלית אינה מביאה מזור, היא זקוקה לכבישים, למחלפים ולגשרים בדיוק כמו מכוניות רגילות. כך לגבי עלויות חניה הצמודה ליחידות דיור, המייקרת את הנדל"ן למגורים, בין אם המכונית חשמלית אם לאו. הציפייה שעלות ייצור החשמלית תרד, ולכן בעוד כמה שנים הן תהיינה זולות יותר לצרכן הקצה, תחריף את המצב, כי המחיר הנמוך יעלה את כמות המכוניות בעולם, ועמה תוספת לחץ על התשתיות.

בעיה שלישית וקריטית היא תאונות דרכים. גם בתחום הזה החשמליות אינן נושאות בשורה, הן מסוכנות בדיוק כמו כל מכונית. בעיה נוספת היא תרבות תלוית רכב פרטי המובילה לאורח חיים יושבני שגורר מחסור בפעילות גופנית ומחלות הכרוכות בכך. גם בהיבט הזה אין לחשמלית יתרון.

מונטריאול אינה יחידה. גם פריז, ניו יורק ועוד ערים מתייחסות לחשמלית כאל רכב העתיד ומעניקות לה תמריצים כמו חניה בחינם, זכות קדימה בכביש וסבסוד תחזוקה באמצעות אספקת אנרגיה על חשבון משלם המסים העירוניים (ונזכיר כי ייצור החשמל הזה מזהם סביבה אחרת). הענקת הטבות כה נדיבות לחשמליות היא המשך עידוד השימוש במכוניות פרטיות. דבר זה מועיל ליצרני הרכב שמקבלים דחיפה לעסקיהם החדשים, אבל אין בו כל בשורה לחיי העיר, אולי להיפך.