רוצים תור לניתוח בבתי החולים? אל תשכחו את הארנק

"היום התור לשירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בהדסה ארוך יותר מהתור הציבורי", הצהיר בשבוע שעבר המנכ"ל החדש של המרכז הרפואי הדסה, פרופ' זאב רוטשטיין, בכנס הבריאות של פורטל הביטוח 'עדיף'. "זה קרה כי אסרנו על שר"פ בבוקר, ומי שרוצה פרטי יכל לעשות את זה רק אחר-הצהריים בלי לריב על התור. המוטו שלנו הוא 'תשאירו את הארנק בבית'", הוסיף רוטשטיין.

המנחה, עיתונאית ערוץ 10 הילה אלרואי, סיננה: "הוא מתכוון שאתם צריכים לשנן בעל-פה את מספר כרטיס האשראי". הקהל כמובן צחק, אבל אלרואי ידעה כנראה על מה היא מדברת. הבדיקה שערכנו השבוע מלמדת שהדסה ממשיכה להיות מכונה משומנת של כסף פרטי, באופן מובנה ושיטתי.

נתחיל מהשורה התחתונה: התור לשר"פ בהדסה לא באמת ארוך יותר, וזה בלשון המעטה. מדובר במקרה הטוב בניסיון קלוש של פרופ' רוטשטיין למתג מחדש את הדסה כמעט בכל מחיר, גם אם המשמעות היא שמאחורי המותג החדש מסתתר אותו מוצר ישן ובעייתי.

צלצלנו כדי לקבוע תור לניתוח קטרקט בעיניים. אמרנו שכבר יש לנו הפניה מרופא ואפילו טופס 17 (התחייבות כספית) מקופת החולים. אלא שבהדסה, מתברר, לא מספרים לכם מהו התור לניתוח בלי שתפגשו עוד רופא - רופא שלהם כמובן.

"רק הרופא יודע מתי יש תורים ורק הוא יכל להיכנס למערכת ניהול התורים 'חנית'", הסבירה הפקידה במוקד זימון התורים. אז מה עושים? קובעים תור לייעוץ במרפאת העיניים. בהדסה כמו בהדסה, יש שני מסלולים, כאמור: ציבורי ופרטי.

במוקד השר"פ, הפרטי, קיבלנו תור קצרצר של 9 ימים בלבד למומחה הגדול שלהם לניתוחי קטרקט, ד"ר מיכאל הלפרט. כמה זמן ניאלץ להמתין במסלול הציבורי של הדסה רק לפגישת ייעוץ? חודשיים וחצי. כן כן, וזה בלי שמישהו מבטיח שתפגשו את ד"ר הלפרט, אגב.

שאלנו את הפקידה במוקד הציבורי למה אנחנו צריכים לחכות חודשיים וחצי רק כדי לדעת כמה זמן נוסף נצטרך להמתין לניתוח עצמו, אבל היא חזרה על כך שרק הרופא יכול לקבוע תור לניתוח. ליתר ביטחון היא הפנתה אותנו לאחראית המחלקתית על ניתוחי העיניים, וגם זו הבהירה: "אין לי שום יכולת לדעת מה אורך התור. רק הרופא". חזרנו לפקידה במוקד זימון התורים של השר"פ ושאלנו שאלה דומה, אבל היא כבר הפגינה הרבה יותר אופטימיות: "זה לא ייקח חודשים לא... לא... אם יש לרופא מקום הוא מכניס ומאשר".

אז מה היה לנו פה? כדי לעבור ניתוח בהדסה חייבים קודם כול לקבוע תור לייעוץ אף שכבר קיבלתם הפניה מרופא, והייעוץ יינתן על ידי רופאים שמבצעים ניתוחים גם במסלול הפרטי וגם במסלול הציבורי.

אנחנו, הלקוחות, לא יכולים לדעת מראש מהו אורך התור בכל אחד מהמסלולים, אלא רק אותם רופאים שעושים כאמור גם וגם. עכשיו חידה: התור לייעוץ בשר"פ קצר פי שמונה מהתור לייעוץ במסלול הציבורי. באיזה מסלול תמצאו את עצמכם בסוף? נכון, במסלול שיחייב אתכם לקחת ארנק, גם במה שרוטשטיין מתעקש לכנות "הדסה החדשה".

אבל הבעיה היא לא רק בהדסה. היעדר שקיפות של מערכת התורים היא נחלתם של כל בתי החולים הציבוריים. משרד הבריאות מפרסם בשנתיים האחרונות את זמני ההמתנה לניתוחים בבתי החולים, אבל הוא עושה זאת רק בדיעבד, שנה לאחר שהתורים נקבעו.

בזמן אמת, לציבור אין מושג באיזה בית חולים הוא יכול למצוא תור קצר יותר. לא רק שלמשרד הבריאות אין מערכת מקוונת אחידה - גם מערכות התורים של בתי החולים עצמם לא מצויות באתרי האינטרנט שלהם. למה זה קורה? כי לבתי החולים אין מספיק תודעת שירות, כי לרופאים שעוסקים ברפואה פרטית במקביל לעבודתם הציבורית יש אינטרס להשאיר את המצב על כנו, וגם כי משרד הבריאות חוטא לתפקידו.

בבית החולים בילינסון, אגב, יצאו מגדרם כדי להבהיר לנו עד כמה הם לא מעוניינים לבצע ניתוח קטרקט. "התורים פה הם רק לעוד שנה", אמרה הפקידה. הדבר דומה לחברת ביטוח שלא מעוניינת לבטח אתכם, אבל במקום להגיד לכם 'לא', היא נוקבת בפרמיה גבוהה שלא תוכלו לעמוד בה. המקרה של בילינסון חוזר על עצמו בשורה של ניתוחים בכל בתי החולים הציבוריים. מדובר בניתוחים שהתעריף שקבע עבורם משרד הבריאות לא משתלם מבחינתם, לפחות לא ביחס לניתוחים משתלמים יותר או חשובים יותר מבחינה רפואית.

כך, אף שלא מדובר בשיטה של "שני מסלולים" כמו בהדסה ושערי צדק, התוצאה דומה: הציבור מבין את הרמז העבה וניגש אל הרפואה הפרטית. אם אתם מבוטחים של קופ"ח כללית, בעלת הבית של בילינסון, סביר שתמצאו את עצמכם בהרצליה מדיקל סנטר - בית חולים פרטי שבו הכללית מחזיקה ב-40%. אם אתם מבוטחים של מכבי, מישהו כבר יעודד אתכם ללכת לאסותא - בית חולים פרטי בשליטה מלאה של הקופה.

חשבתם שהתורים הארוכים הם רק תוצאה של מחסור במשאבים? גם, כמובן, אבל גם תוצאה של ניגודי אינטרסים מובנים ושורשיים.

"תשתית מידע ארצית, עדכנית, שקופה ונגישה היא רכיב חיוני וקריטי בכל תוכנית המבקשת לקצר את התורים במערכת, כמו גם לחזק את אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית", טוען עו"ד עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.

"נכון להיום, מערכת הבריאות הציבורית מייצרת במודע ובאופן מובנה את תחושת חוסר הוודאות אצל המטופלים. בטח ביחס לאלטרנטיבה ברפואה הפרטית. שם, בתמורה לכסף רב, קונה המטופל תור מקוצר והרבה יותר ודאות. אין ספק שיש לא מעט גורמים בעלי אינטרס שנהנים מחוסר השקיפות", הוא מוסיף.

לדברי ניב-יגודה, ששימש בעבר גם חבר בוועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית, "מחובתו של משרד הבריאות לקדם מערכת מידע זמינה ונגישה, כזו שתדע לשקף למטופל (וגם למטפלים) בזמן אמת את אורך התורים. מערכת שחשיבותה צומחת לא רק מעצם היכולת לנטר את אורכי התורים, אלא גם לקיים ניהול מרכזי ויעיל של תורים במערכת הציבורית. מערכת שתדע לזהות חריגה מזמני המתנה סבירים, ותציע למטופל שניצב בפני המתנה ארוכה את האפשרות לקבל את הטיפול אצל ספק אחר במערכת הציבורית".

גורמים במשרד הבריאות הודו כי דרושה מהפכה בסוגיית ניהול התורים וישנה כוונה בעתיד לפרסם את זמני ההמתנה "אונליין".

מהמרכז הרפואי הדסה נמסר בתגובה: "גם את רומא לא בנו ביום אחד! יש כבר היום בהדסה החדשה מרפאות ייעודיות לחולים המיועדים לניתוח בלו"ז מאוד קצר, ביה"ח ממשיך להרחיב תשתיות ולקצר תורים לניתוחים הציבוריים בשעות העבודה, וכמו שציפינו - התור לשר"פ, המוגבל רק לאחר-הצהריים - מתארך! כבר היום יש רופאים המלינים שהם מפסידים חולים בשל התורים הארוכים לשר"פ. יש עדיין מוקדים נקודתיים עם תורים משמעותיים בציבורי, וגם בהם נטפל!"

התנתקות המתמחים מהר"י: מורכב אבל אפשרי

המהלך השאפתני עליו הכריז השבוע ארגון מרש"ם, לפיו הוא יהפוך לארגון היציג והפורמלי של המתמחים לרפואה תוך ניתוקם מההסתדרות הרפואית, נראה כמו משימה הרבה יותר מורכבת מכפי שהוצגה.

ראשית, לא מספיק שהארגון יצרף לשורותיו מעל מחצית מ-6,000 הרופאים שרשומים כיום להתמחות, משום שכל מתמחה שיחתום על טופס הצטרפות למרש"ם חייב במקביל לחתום גם על טופס ביטול חברות בהסתדרות הרפואית (הר"י). את טפסי ההצטרפות והביטול יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, שהוא הסמכות השיפוטית להכריע במחלוקות הקיימות בין שני ארגוני עובדים.

אבל להוכיח "למי יש יותר" זה החלק הקל. ארגון מרש"ם, בראשות ד"ר אראל בוצ'ינסקי, יצטרך להסביר לבית הדין לעבודה מדוע תקופת התמחות של מספר שנים מצדיקה ייצוג נפרד, שלא באמצעות הארגון היציג של הרופאים. כדי לעשות זאת, מרש"ם יצטרכו להוכיח לפחות אחת מהטענות: ייצוג בלתי הולם מצד ההסתדרות הרפואית עד כה או נבדלות מובהקת של המתמחים כקבוצה ייחודית עם צרכים ייחודיים בתוך סקטור הרופאים.

לטעון לייצוג בלתי הולם מצד ההסתדרות הרפואית יהיה לא פשוט. למתמחים אמנם יש טענות רבות נגד הארגון הוותיק, אבל בהסתדרות הרפואית יוכלו לטעון - וגם להוכיח - כי פעלו רבות למען המתמחים. בין היתר, באמצעות תוספת תקנים להתמחות, הגבלת מספר התורנויות שמבצעים המתמחים בכל חודש ועוד. להוכיח שמדובר בקבוצה ייחודית שמצדיקה ייצוג בלעדי, יהיה פשוט יותר: המתמחים הם היחידים שמבצעים תורנויות של 26 שעות ברצף, הם לא נהנים מפרקטיקה פרטית ושגרת חייהם קשה ושונה מהותית מזו של רופא מומחה. מעבר לכל אלה, למתמחים עשויה לעמוד גישת השכל הישר: אם קבוצה ייחודית של עובדים כל כך נחושה להתנתק מארגון אחד ולעבור לארגון אחר - יהיה קשה מאוד להצדיק פסיקה שתמנע זאת מהם.

נחישות, אם כן, היא מילת המפתח, אבל לא בטוח שהיא קיימת במלוא העוצמה, כפי שהיא משתקפת בחלק מהפרסומים. המתמחים חלוקים בינם לבין עצמם בצורך להתנתק מההסתדרות הרפואית ורבים מהם חוששים כי ארגון מרש"ם לא יצליח לספק את מה שההסתדרות הרפואית מספקת כיום: ליווי תקופת ההתמחות על ידי המועצה המדעית, ליווי משפטי פרטני וארגוני ועוד. המבחן הראשון, כאמור, יהיה במספרים.

 זמני המתנה לניתוח קטרקט