עמוס ידלין: "הסכם הסיוע מארה"ב - החמצה אסטרטגית"

ראש אמ"ן לשעבר בכנס "גלובס" וקסם מדדים: "ההסכם עם איראן הוא לא שואה שנייה כפי שמשדרים בירושלים, והוא לא פרס נובל כפי שמשדרים בארה"ב"

האלוף עמוס ידלין / צילום:איל יצהר
האלוף עמוס ידלין / צילום:איל יצהר

"הסכם הסיוע עם האמריקאים הוא החמצה היסטורית. זו החמצה אסטרטגית שאינה קשורה למספרים. יש מניפולציה של שני הצדדים, שרוצים להציג עלייה, אבל אין עלייה במספרים ביחס להסכם קודם. אנו מגיעים לאותו סכום, במקרה הטוב. ההחמצה ההיסטורית היא קיץ 2015, שבו הנשיא אובמה עומד על מדרגות הבית הלבן ומזמין את ראש הממשלה לחזק את ביטחון ישראל לאור הסכם הגרעין עם איראן. ראש הממשלה לא נדרש אז לתמוך בהסכם והיה צריך להבין שהוא הלך לקרב אבוד ואסטרטגי, שבו הוא התערב בפוליטיקה האמריקאית. הדבר הנכון היה לדבר עם האמריקאים, לא רק לגבי הכסף".

כך אמר אתמול ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ולשעבר ראש אמ"ן, האלוף (בדימוס) עמוס ידלין, ששוחח עם עורך "גלובס", חגי גולן, במסגרת בכנס "הפודיום" של "גלובס" וקסם מדדים מקבוצת אקסלנס, שנערך במרכז הכנסים של הבורסה. את הדברים אמר קודם לנאום הנשיא האמריקאי במליאת האו"ם.

ידלין, שבבחירות האחרונות הצטרף למחנה הציוני והוכרז כמועמד המפלגה לתפקיד שר הביטחון, ציין ש"ההסכם עם איראן הוא לא שואה שנייה, כפי שמשדרים מירושלים, והוא לא פרס נובל כפי שמשדרים מארה"ב", ו"עלינו להיערך להתמודד עמו לטווח ארוך - וזה לא קורה". ידלין אמר ש"היה אז רצון טוב בארה"ב להסביר לישראל, שיש להסכם סיכוי מאוד חיובי לשנות את איראן לכיוון אחר", עם זאת, "האמריקאים לא נאיביים והם מבינים שיש בו סיכונים, ולכן הם קראו לשותפים שלהם במזרח התיכון לבוא ולדבר על הסיכונים. הערבים פעלו בחוכמה רבה יותר, בהרבה, וקיבלו 60 מיליארד דולר ומערכות נשק שלא קיבלו בעבר. הישראלים קלקלו ויצאו למאבק בידידה הכי גדולה".

איראן והחלום הגרעיני

- אם היינו מחכים לממשל חדש להסכם סיוע חדש זה היה טוב יותר?

"פה יש להעריך מי יהיה הממשל החדש ומה תהיה מדיניותו, וייתכן שמי שיזכה - היחס יהיה פחות טוב. מי שלא ייכנס לנשיאות, יהיה עם בעיות בוערות בהרבה - עם סין או עם רוסיה באוקראינה ועוד. אם מסתכלים על מדיניות ארה"ב בחמישים שנה האחרונות, המדיניות כלפינו כמעט ולא השתנתה ואני מניח שהיא תימשך".

- ומה לגבי תקופת הביניים שלאחר הבחירות ועד כניסת הנשיא או הנשיאה הבאים?

"יש מקום אחד שבו אנו חייבים את ארה"ב וזה מועצת הביטחון באו"ם. יכולה לבוא הצעה בחודשיים שלאחר הבחירות, שהנשיא האמריקאי לא יטיל עליה וטו. או אז גם אם הנשיא הבא יהיה הכי פרו-ציוני, אי-אפשר יהיה לשנות את ההחלטה כי יהיה אז וטו סיני או רוסי".

הוא גם התייחס למה שיקרה באיראן לאחר הסכם הגרעין ואמר: "איראן לא זנחה שום חלום גרעיני, וכחלק משאיפותיה האסטרטגיות באזור. לתפיסתה, זכותה להיתפס בבמת העולם כמעצמה, וככזו יש לה זכות גרעינית. היא גם לא זנחה את תקוותה לראות את ישראל נמחקת מעל המפה. ההסכם נעשה כשאיראן הייתה חודשיים לפני פצצה, אם הייתה מחליטה ללכת על זה - מה שהיא לא החליטה אז, ואילו כיום היא מרחק שנה מפצצה. לכן, מצבנו ביחס לפצצה יותר טוב כיום מכפי שהיה לפני כשנה".

ואולם, הוא מסביר, "השאלה היא מה יקרה בעוד 15 שנים, כשהמגבלות יוסרו, ואז היה תהיה אפס זמן מפצצה. לכן, עלינו לעשות מה שאנו לא אוהבים לעשות, וזה לתכננן לעוד עשר שנים, ולא למהדורת החדשות בערב, איך להיערך למצב כזה, ולעשות זאת יחד עם ארה"ב".

 

"חיזבאללה עסוק בסוריה"

ידלין התייחס לאיראן גם מזווית קונבנציונאלית וקרובה הרבה יותר לגבול הגיאוגרפי של ישראל, והוסיף כי "יש לשבור את הציר האיראני-סורי-חיזבאללה, שרוצים בהשמדת ישראל, ואת זה יש לעשות דרך שבירת הציר הסורי". כך, הוא התייחס לחיזבאללה הלבנוני והמעורבות שלו בסוריה, ואמר כי "בכנס של ה-INSS אמר הרמטכ"ל כי הסיכון הגדול על ישראל הוא לא איראן, אלא חיזבאללה. למחרת שר הביטחון לשעבר אמר ההיפך. איך יכול להיות ששניהם צודקים? חיזבאללה זה איראן והם מחוברים לגמרי".

הוא גם פירט את הקושי שנוצר לחיזבאללה בעקבות המעורבות בסוריה: "חיזבאללה עסוק בסוריה ומשלם מחיר כבד, בהרוגים ופצועים, עם הצורך לשלם לשיקום ולמשפחות הנפגעים כשהם בגירעון גדול מאוד, ועם הרבה ביקורת פנימית בלבנון". כמו כן, "העניין של רכישת ניסיון צבאי - אין לזלזל בו אך גם אין להגזים בו. הניסיון של מלחמה בג'יהדיסטים כשרוסים וסורים נותנים לך כיסוי אווירי, אינו אותו דבר כמו מלחמה ללא הגיבוי. הרי חיילים ומפקדים מתרגלים להילחם בתנאים שהם מכירים, וראינו זאת גם אצלנו".

"לכן, האם להסיר מהלחץ? תמיד כדאי לשחרר לחץ", אמר בהתייחס לשיח הציבורי והביטחוני בישראל, והוסיף כי "מי מייצר את הלחץ? מי שצריך למכור עיתונים והמערכת הפוליטית, שם חושבים זה טוב להיתפס כ'מר ביטחון'. חיזבאללה הוא הכח הצבאי הכי משמעותי שעומד מול ישראל. הוא איום אסטרטגי על ישראל, אך לא קיומי".

הוא התייחס גם לאפשרות של התלקחות נוספת בצפון ואמר ש"כיום חיזבאללה נתפס בעולם הערבי כארגון פשע וטרור, וכדי להשתחרר מהתדמית הלא נוחה הזו הוא עלול לפנות נגד ישראל" והוסיף כי לחיזבאללה "אין מאתיים אלף טילים. יש כמה אלפים שיכולים להגיע ללב תל אביב והם נהיים עם ראשים יותר כבדים, וזה איום משמעותי", אך הוסיף כי "חלק גדול מהטילים הללו לא ישוגרו בכלל במערכה הבאה", וש"יחד עם זאת, לא נדע לעמוד בציפיות שלא ייפול כאן שום טיל ויהיו כאן הרבה נפגעים. אנו ננצח אותו אך זה יהיה הרבה יותר קשה מ-2006".

לחיות עם טרור

ומה לגבי הסערה בסוריה, שם נכשלה עוד הפסקת האש? "בעבר דיברתי על שלושה פרמטרים שכשהם יקרו אסד ייפול: איבוד הנאמנות של העלאווים, אובדן הגיבוי מאיראן ואובדן הרוסים - אם יפסיקו לתת לו הנה במועצת הביטחון של האו"ם או יפסיקו לתת לו נשק. שלושת הדברים הללו לא קרו בשנים האחרונות. אבל, גם אין לו יכולת להכריע. ינסו לעשות הפסקות אש, אך הסיכוי שלהן להצליח לא גבוה. הפיתרון לא יקרה, אלא אם ישתנו אחד משלושת הפרמטרים שדיברתי עליהם, עדיף שלושתם".

ידלין התייחס גם לדעאש, "שמאות מלוחמיו יושבים על הגבול עם ישראל", ואמר כי "בהיסטריה שמדינת ישראל אוהבת לייצר לעצמה, לפני כשנתיים דעאש היו בצמרת האיומים על ישראל, ואז אמרתי שמי שיש לו סכינים וכל העולם נגדו ונלחם בו, הוא האיום הכי נמוך עלינו. לכן, איני מופתע מהנסיגה של המדינה האסלאמית, אבל, גם אם מוחקים את הטריטוריה שלהם נשאר עם מרידה מתמדת של סונים, שלא מרוצים ממי שיכבוש אותם, עם לוחמים זרים ששבים להיכן שבאו ממנו, ועם הרעיון והאידיאולוגיה שבאמת משפיעים על מוסלמים ברחבי העולם, שמישהו בסן-ברנדינו קם בבוקר ועושה את מה שהוא עושה - ועם זה כנראה נצטרך להמשיך ולחיות".

ידלין התייחס גם לעזה ולחמאס, ואמר כי "החמאס בבעיה", והוסיף כי "אין להם את הספונסרים החיצוניים שלהם - ולכן הבעיה הזו, סיר הלחץ, עלולה להתפרץ עלינו, כמו בצפון". ומה ישראל יכולה לעשות כדי לדחות את הסכסוך הבא? "להיות יותר פעילה בשיקום עזה ולהיות יצירתית יותר בשיקום עזה, כך שאינטרס שלהם לצאת לעוד סיבוב יהיה יותר נמוך כי יהיה להם מה להפסיד, ולא להותירם במצב בו אין להם מה להפסיד. עלינו להקטין להם את המוטיבציה לסכסוך הבא".

ומה לגבי הרשות הפלסטינית? "איום הטרור בשטחים אינו אסטרטגי. הוא איום שקיים פה 10 שנה, ועולה ויורד. ב-2000 עד 2005 הוא היה אסטרטגי כי הוא השפיע על המצב של המדינה - הכלכלה, התיירות ועוד, אך זה לא המצב עתה. יש עליות וירידות, ועכשיו אנו בעלייה בטרור".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988