הנקראות ביותר

40% מהעצמאים טוענים: עדיף להיות שכיר

סקר של גומא, המרכז הישראלי לגישור ואימון, מגלה כי 89% מהעצמאים חושבים שבמציאות הנוכחית בישראל קשה לעסק עצמאי לשרוד ולצמוח

"עסקים קטנים ובינוניים מהווים את רוב המגזר העסקי בישראל. כדי לאפשר התפתחות של כלכלה בריאה מגזר עסקים זה צריך להיות דינמי, יעיל ותחרותי וצריך לאפשר לשלב בפעילות העסקית בו את כל האזרחים במדינה. לשם כך, עסקים צריכים להרוויח ולפעול בצורה מסוימת של ביטחון תוך שימור תחרות בריאה בינם לבין עצמם ובינם לבין העסקים הגדולים".

את הפסקה לעיל שלפנו מדוח של משרד הכלכלה והתעשייה על מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל מינואר השנה. והאמת? כמעט כל מילה נוספת מיותרת, חוץ אולי מכמה מספרים שיאשררו זאת: רוב העסקים במגזר העסקי (בנטרול המגזר הממשלתי) הם עסקים עצמאיים ללא מועסקים ועסקים זעירים עד 5 מועסקים. למעשה, עסקים עם 5 מועסקים ומעלה (קטנים, בינוניים וגדולים) הם רק 14.5% בלבד מהעסקים במשק. אז אם יש לכם תחושה שכולם עובדים בעסקים בינוניים ויותר (ב"גלובס", לדוגמה יש קצת יותר מ-250 איש), התחושה הזאת מוטעית.

לכן הלך הרוח של אותם עצמאים ובעלי עסקים קטנים הוא מהותי כדי להבין כיצד המגזר העסקי מרגיש באשר לסביבת העבודה שלו וכיצד הוא תופס את המציאות הכלכלית שלו. ומתברר שהוא לא מרגיש ממש בנוח, לפחות לפי סקר של גומא, המרכז הישראלי לגישור ואימון בשיתוף ניר דובדבני, מנטור למקסום מכירות.

הסקר בוצע במאי האחרון בקרב 303 איש, בני 25-65 עצמאים ובעלי עסקים זעירים עד קטנים, והעלה תמונת מצב די בעייתית: 89% מהנשאלים חושבים שבמציאות הכלכלית הנוכחית בישראל קשה לשרוד ולצמוח, וכפועל יוצא - רק 20% מהנשאלים, שברובם עצמאים כאמור, השיבו כי עדיף להיות עצמאי ולא שכיר. כלומר, הרוב הגדול של העצמאים היה מעדיף להיות שכיר או לא בטוח באשר לבחירתו להיות עצמאי, וחוסר ביטחון כזה מעיד יותר מכול על מצבו הבעייתי של המגזר העסקי.

"לא כולם מוכנים להודות שהם טועים בהחלטתם להיות עצמאים, ומצד שני לא רואים את עצמם חוזרים להיות שכירים. יש מחסום רגשי למי שטעם חיים עצמאיים. לרוב, להיות שכיר מבחינתם זה ללכת אחורה", אומר יהודה אטיאס, מנכ"ל גומא.

- התוצאות מאכזבות, לא?

"לא הייתי אומר מאכזבות, אלא מעציבות. יש כמעט 40% שעובדים כעצמאים וחושבים שעדיף להיות שכירים, וצריך להבין מאיפה זה נובע. אני מאמין שחלק גדול מהנשאלים מאוכזבים מניפוץ החלום של להיות עצמאי ולהתעשר. עסקים קטנים רבים 'מגרדים משכורת'. הם מחויבים לעסק, עובדים קשה, אך המאמץ הרב לא תמיד בא לידי ביטוי בחשבון הבנק לעומת השכיר שמשקיע הרבה פחות ולפעמים משתכר הרבה יותר. עם זאת, בכל שנה נפתחים 55 אלף עסקים ו-45 אלף נסגרים, ובשנים האחרונות יש גידול משמעותי בפתיחת עסקים חדשים, כלומר יש עדיין הרצון להיות עצמאים".

- אז איך היית מסביר את הסתירה בין חוסר שביעות-הרצון של העצמאים למספר הגדל והולך של עסקים קטנים שנפתחים מדי שנה?

"אם בעבר היה לך ביטחון תעסוקתי הודות לקביעות, תנאים ושכר גבוה, כיום זה לא כך. אם דור ה-X הגדיר את העבודה ככל מהותו, והפרדיגמה ששלטה הייתה 'צריך לעבוד במקום מסודר עם תנאים סוציאליים', דור ה-Y אינו נקשר למקום עבודה ספציפי ותפיסת העצמאות שלו לפיכך גבוהה הרבה יותר מהדורות הקודמים. הוא רוצה להיות עצמאי, אדון לעצמו ולא להיות כבול לשום מעסיק".

- מה העצמאים מבינים בחלוף הזמן? מה גורם לניפוץ החלום?

"זה מתחיל בכך שעצמאים רבים הולכים אחרי האינטואיציה והרצון לפתוח עסק. הם לא עובדים לפי תוכנית עסקית. לרוב, כשאני שואל אותם איפה הם רואים את העסק שלהם בעוד שלוש שנים מהיום, התגובה היא שתיקה. קשה להנהיג עסק בלי תוכנית וחזון, שהם המצפן בהתנהלות היומיומית. רוב העצמאים לא מציבים יעדים ולעתים כורים לעצמם את הבור".

לפי הסקר של גומא, שני התחומים העיקריים שבהם העצמאים מעוניינים לקבל ייעוץ חיצוני הם שיווק ומכירות ובניית תוכנית עסקית, 51% ו-33% בהתאמה. "הם לא באמת יודעים לגייס לקוחות", אומר אטיאס. ממצאי גומא עולים בקנה אחד עם דוח של משרד הכלכלה והתעשייה שלפיו מציאת לקוחות ותחרות הם שני החסמים העיקריים שציינו עסקים קטנים ובינוניים בדרך לפיתוח העסק, 27% ו-19% בהתאמה (46% מהסך).

החסם השלישי, אגב, הוא גישה למימון (11%). המגזר הבנקאי מממן כמחצית מהאשראי העסקי בישראל, אולם בעסקים קטנים ובינוניים האשראי הבנקאי מהווה את רוב רובו של האשראי כי אין כמעט אשראי חוץ-בנקאי שמגיע למגזר זה. לפי הדוח של משרד הכלכלה והתעשייה, בחמש השנים האחרונות יש עלייה בהיקף האשראי הבנקאי לעסקים קטנים ובינוניים במקביל לירידה באשראי לעסקים גדולים. כמו כן, בשנת 2014 הגיע שיעור האשראי לעסקים קטנים ובינוניים ליותר מ-47% מכלל האשראי הבנקאי במשק, לראשונה זה 7 שנים.

עוד עולה מהבדיקה של גומא כי שיעור גבוה יחסית של עצמאים שתופסים את מצב הענף שלהם כקשה זוהה בקרב בעלי הכנסה מתחת לשכר הממוצע במשק, לא אקדמיים ותושבי הפריפריה. לדוגמה, בקרב בעלי הכנסה נמוכה מהממוצע מדובר על 92%, לעומת 85% בקרב בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע; בקרב לא אקדמאים - 91% לעומת 85% בקרב אקדמאים; ו-96% בקרב תושבי הצפון ו-96% בקרב תושבי הדרום לעומת 84% בקרב תושבי תל אביב.

וההבדל המגדרי? 90% מהנשים העצמאיות תופסות את מצבן כקשה לעומת 87% מהגברים, ו-18% מהנשים חושבות שעדיף להיות עצמאי לעומת 22% מהגברים. כמו כן, 63% מהנשים הביעו עניין בקבלת ייעוץ חיצוני לעומת 53% מהגברים.

"נשים מודעות יותר, ללא ספק", אומר אטיאס. "גם כשמגיע אליי זוג עצמאים, האישה היא זו שפורשת את הבעיות ואילו הגבר יותר חשדן בקבלת עזרה". לגבי ההבדל בין מרכז הארץ לפריפריה, אומר אטיאס: "בתל אביב יש הרבה מאוד עסקים והרבה מאוד עצמאים. יש שפע של עבודות בתל אביב והמרכז לעומת הפריפריה, וגם גובה השכר בהתאם. בירושלים, לדוגמה, היצע המשרות קטן יותר והיצע קטן יותר מוביל לתפיסה שלילית יותר של מעמד העצמאי".

עצמאי וטוב לו

עצמאי וטוב לו

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות