הנקראות ביותר

של נעליך מעל רגליך

במרתון התנ"ך שמתקיים בשבוע הבא חוברות שתי אג'נדות: שחזור המרתון הראשון בהיסטוריה, לא היווני אלא היהודי, וריצה יחפה, לא בנעליים מינימליסטיות אלא יחפה ממש. וכדי לחדד את המסר - גם בבגדים תנ"כיים >

לכאורה, כל אחד יודע מתי התקיימה ריצת המרתון הראשונה, אותם 42.195 קילומטרים מיתולוגיים, שרץ לפי האגדה השליח היווני פידיפידס, שרץ מהעיר מרתון ועד אתונה בשנת 490 לפנה"ס כדי להביא את בשורת הניצחון היווני בקרב מרתון (והתמוטט ומת מיד לאחר מכן). זה היה המרחק שעליו התבסס הוועד האולימפי כשקבע את מסלולו של המרתון האולימפי הראשון ב-1896.

אבל בכלל לא בטוח שזה באמת היה המרתון הראשון. לפי המסופר בתנ"ך, כבר לפני 3,000 שנה, הרבה לפני שיצא פידיפידס לדרכו, התרחשה ריצת המרתון הראשונה דווקא כאן, בארץ הקודש ובחבל בנימין. "וירץ איש-בנימין מהמערכה, ויבוא שילה ביום ההוא", נכתב בספר שמואל א'. אלא שבניגוד לשליח היווני, איש בנימין רץ לבשר בשורות מרות: בעת שניטשה המערכה המכרעת בין ישראל ופלשתים במקום שנקרא אבן העזר, הובא ארון האלוהים משילה אל שדה הקרב, אך ישראל ניגפו במערכה וארון האלוהים נלקח בשבי.

רק המון שנים אחרי, יצא אדם סקרן בעקבות הפסוק העלום. יוסף יקותיאלי, עסקן ספורט, הוגה רעיון המכבייה ומגשימו (1932), בדק את המרחק שבין שתי הנקודות המתוארות בפסוק. "אבן העזר" מזוהה כיום עם ראש העין, ויקותיאלי שיצא בעקבות הרץ ומדד את המרחק עד שילה, הגיע באופן מפתיע (או שלא) ל-42 קילומטרים.

בסוכות ייערך שחזור של ריצת המרתון ההיסטורית, שיחלוף בנופי התנ"ך שבין ראש העין וחבל בנימין. אחד המשתתפים, יאור רביד, בחר לדבוק בקונספט המקראי עד הסוף, והוא יתמודד עם האתגר כשהוא לבוש בבגדים תנ"כיים ובעיקר נטול נעליים לרגליו. "גם אנחנו צריכים לרוץ כמו פעם, הכי קרוב לטבע", הוא מצהיר, ובכך הוא מצטרף לתנועה גוברת של ריצה יחפה, שנוצרה בעקבות הספר "נולדנו לרוץ" של כריסטופר מקדוגל, שעורר גל של רצים בנעליים מינימליסטיות ברוח "סנדלי הצמיג" של שבטי צפון מקסיקו.

אצל רביד היחפנות נשענת על חוויות הילדות מקיבוץ איילת השחר, שם גדל. "בשבילי זו החזרה לטבעי, לרוץ מינימליסטי או יחף. העיקר להרגיש את הקרקע", הוא מסביר. "אני מאמין שזו הריצה הקדמונית, כי באפריקה עדיין נולדים, גדלים ורצים יחפים, ועובדה שהם רצים עשרות קילומטרים ביום עם פיסת עור שמבודדת ממפגעים".

תנועת היחפנות אינה חדשה בעולם, וגם כאן כבר נכתב על כך, אבל בעוד שרוב היחפנים בוחרים בנעליים מינימליסטיות, דהיינו כאלה שמגינות על כפות הרגליים מהשטח, אך ללא עקב מוגבה, רביד הולך עם האמונה שלו עד הסוף ובוחר ביחפות מלאה. הוא איש של ריצות ארוכות וגם מאמן ריצה, ויש לו רציונל אנטומי, שמתחבר לחוויה האישית ולפונקציונליות פיזיולוגית שהוא מאמין בה.

בחוויה האישית שלו, אחרי שלב הילדות היחפה, הוא נאלץ להתבגר ולהיכנס לשלב שאילץ אותו "להציג חזות מודרנית ורצינית" כדבריו, ולנעול נעליים כאחד האדם. כמו כולם, גם הוא רץ אחרי אופנות וטרנדים מערביים. אבל תחושת הקרקע הייתה חסרה, והסגירות של הנעל הרחיקה אותו מהאדמה, וגרמה לו תחושה של כיווץ. "כשהגעתי הביתה, רק רציתי לזרוק נעליים, להרגיש את הרצפה ולתת חופש לכפות הרגליים. זה היה הטריגר בשבילי לחזור לטבעי. זה היה פשוט חסר לי".

בשלב מסוים, התוודע לתנועת המינימליסטיות, הדוגלת בנעליים הקרובות ביותר לרגל יחפה, ודבק בהן כאלטרנטיבה יחידה. "רציתי שיהיה לי אוורירי ולא צפוף, שארגיש את הקרקע, אבל עם הזמן הורדתי גם את הנעליים האלה. אני מחפש כמה שיותר קרבה ומגע ישיר עם האדמה או הרצפה. איפה שאני לא חייב להיות נעול, אני משתחרר מיד, מוריד סנדלים או נעליים ומסתובב יחף".

ואתה מבחין בשינוי פיזיולוגי?

"לגמרי. השינוי המיידי היה שתוך כמה חודשים הרגשתי שוב את הקרסוליים. זה הרגיש כמו סופרמן, תחושה שלא הייתה לי אף פעם. כל האזור הזה נחלש, והחזרה ליחפות חיזקה אותו. הרגשתי שקיבלתי את הרגליים שלי חזרה. גם התחושתיות שהתקהתה עם הזמן חזרה, כי פתאום כף הרגל מרגישה את האדמה וצריכה לייצב את הגוף, אז כל השרירים הקטנים פועלים.

"זו מכונה משומנת שהתפתחה במשך מיליוני שנים. הרגליים נושאות את המשקל ומתרגמות את התנועה, ולכן רבע עד שליש מהעצמות שלנו נמצאות מהקרסול ומטה. כפות הרגליים הן גם מרכז סנסורי אדיר עם חיישני לחץ, מתח וטמפרטורה, וכשנועלים נעליים, מבודדים אותן ומאבדים את התחושתיות. החיישנים נועדו לקבל פידבק מהקרקע, לייצב ולתת תחושה מרחבית של שיווי משקל ואיזון".

רביד מאמין שהתכחשות לכל אלה גורמת לפגיעה של ממש: "כשמאבדים את המרכז הסנסורי ואת היכולת לייצב את הגוף - הקרסול, הקשת והשרירים בכף הרגל נחלשים. הגבהת העקב שמה אותנו במנח לא טבעי, וגיד אכילס, שהוא הכי חזק, ארוך וחשוב בגוף ומתפקד כקפיץ, מתקצר ואנחנו נפגעים אנטומית. היום אני יודע שעשיתי לעצמי טובה גדולה, כי שכחנו איך לרוץ". גם טכניקות ריצה שגויות גורמות לדבריו לזעזועים ולפציעות ולכן כשהוא מאמן, הדגש הוא על מעבר הדרגתי שכולל ליווי והדרכה והמון זהירות.

רביד כבר רץ יחף במרתון התנ"ך הראשון לפני שנה, וגם במרתונים נוספים. הפעם יגיע עם קבוצת ריצה של עשרה יחפנים שרצים איתו, שיתמודדו עם חצי מרתון. "החלטתי לנסות להרים מיזם שמקדם ריצה טבעית, ועם הרוח התנ"כית של האירוע נרוץ יחפים או מסונדלים כמו אבותינו".

במרתון התנ"ך יתקיימו ארבעה מקצים: החל מחמישה ומעשרה קילומטרים, דרך חצי מרתון ועד מרתון מלא. לונה צ'מטאי, נציגתנו בריו, תשתתף אף היא במירוץ, לצד רצים רבים נוספים, בהם גם מבוגרים מעל גיל 75.

מרתון התנ"ך יתקיים ב-21 באוקטובר. לפרטים:

www.biblemarathon.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות