לקחים שלמדתי מטראמפ

לפעמים אני נזכר בערגה באותם ימים רחוקים שבהם יכולנו להיכנס למכולת עם שטר של 20 שקל, ולצאת כעבור חמש דקות עם לחמניות, שוקו, נקניקים, שוקולד וחטיפים, ועוד היה נשאר לנו עודף. היום זה כבר לא יכול לקרות, כי כל חנויות המכולת, אפילו השכונתיות שבהן, כבר מרושתות במצלמות אבטחה וכבר נהיה מאוד קשה ומאתגר לפלח מבלי להיתפס. באותו אופן, היום כבר אי אפשר להטריד מינית בלי להיות מוטרד מכך שהמוטרדת הוטרדה מכך, ועלולה להטריד אותך בדיוק בזמן הכי פחות מתאים.

צפיתי בקמפיין הבחירות בארצות הברית ותהיתי האם בכל ארצות הברית הגדולה של אמריקה אי אפשר היה למצוא שני מועמדים טובים מאלה שהגיעו אל קו הסיום. האם ייתכן שהבוחרים בגדולה שבדמוקרטיות חייבים לבחור בין איש שמגדל למחייתו נמייה ג'ינג'ית על הראש וביתר הזמן מטריד נשים, לבין מישהי שסגרו נגדה תיקים על עבירות ביטחון שדה ותרומות שנויות במחלוקת. אנחנו רואים שאחרי שורה ארוכה של נשים שנזכרו לעדכן על הטרדות מיניות קשות שעברו מצדו של טראמפ, ואחרי הקלטות שבהן השמיע המועמד את דברי תפארתו בזכות דרכו המטרידה, הוא נותר עד הרגע האחרון לגיטימי ורלוונטי, עד שלפעמים נראה שאנו חוזים בפרודיה על המציאות ולא במציאות המתהווה.

אתה חושב על כך שטראמפ ניצח שורה של יריבים רפובליקנים, שהשקיעו מיליוני דולרים במסע הבחירות נגדו, ומהרהר איך אף אחד מהם לא גילה ולא שלף כנגדו את כל ההטרדות שנחשפות כעת ברמה היומיומית.

ואז אתה מבין שאולי, רק אולי, לכל אחד מהם הייתה תיבת פנדורה קטנה משלו, איזו מתלוננת על הקנה, כך שליתר ביטחון היה קצת יותר עדיף להתעסק בנושאים אחרים. האם ייתכן שבעתיד, כשהכול יתבהר יותר ואנשים יחששו ליטול סיכונים מיותרים, בעיקר בתחום האפור למחצה של ההטרדות המיניות, המועמדות לבחירות במדינות הדמוקרטיות תהיינה רק נשים? ואולי זה יהיה לטובה ואז, תחת שלטון נשי בעולם, לא יהיו יותר מלחמות, והמדינות רק תיעלבנה אחת מהשנייה ותכרזנה על ברוגז.

אתה מביט באחות הגדולה והמטופשת הזו, במעט דאגה וגם קצת בקורטוב של גאווה, על כך שאצלנו זה לא היה קורה. ואז אתה נזכר במירוץ האחרון לנשיאות בישראל. נזכר שסילבן פרש ממנו מבעוד מועד כשברקע שמועות על הטרדות מיניות, ובהמשך הוא המשיך להתמקד בפרישות; אתה נזכר שמאיר שטרית, שהגיע ממש אל קו הסיום, שילם, לכאורה, לעובדת בביתו סכומי עתק בהסדר שתיקה; שפואד ז"ל, קיבל, לכאורה, שוחד בסך מאות אלפי דולרים ופרש מהמירוץ בימים האחרונים טרם ההצבעה, ושהזוכה המאושר, כבוד הנשיא ריבלין, הגיע אל קו הסיום בעיתוי המושלם ביותר, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה כבר סגר את כל תיקי החקירה נגדו. וזה עוד בלי להזכיר את ניצבי המשטרה, שומרי החוק, שחיפשו מפכ"לות עד שהתברר מה עמד להם לרועץ, ותוהה אנא אנו באים.

אז איך זה שדווקא אחרי שהמחוקק החליט להילחם בהטרדות המיניות וחוקק חוק למניעתן, התרבו התלונות על הטרדות מיניות? האם זה לא היה אמור להיות הפוך? האם רק נדמה לנו שבמקום להפחית את מספר העבריינים, החוק רק הכפיל את מספרם? זה מזכיר לי שפעם, כששירתי בפרקליטות הצבאית, שנה אחר שנה היה מתפרסם דו"ח מדאיג על עלייה במספר חיילי צה"ל שהועמדו לדין בגין שימוש בסמים במהלך השירות. עד שפעם אחת, בדיון על דרכים להיאבק במגמה מטרידה זו, המלצתי להקטין את מספר חוקרי המצ"ח, ועד היום אני לא מבין למה לא קודמתי.

הפתרון הקיים והתוצאה המפוספסת מזכירים מעט את אפקט הקוברה בהודו. פעם, בשל ריבוי נחשי קוברה, החליט הממשל בהודו להילחם בתופעה והכריז על תשלום שיקבל כל אזרח שיביא פגר של קוברה. ואכן, בתוך זמן קצר החלו אלפי אנשים לגדל בבתיהם נחשי קוברה, לדאוג להתרבותם ולהרוג את חלקם ובכך להתפרנס מהחקיקה, עד שבצעד נועז החליט הממשל להפסיק את התשלום עבור גוויות של קוברה ולתושבים כבר לא היה מה לעשות עם כל הנחשים, אז הם שחררו אותם לחופשי. וכך תרמה החקיקה בדרכה המיוחדת לגידול אוכלוסיית הקוברות בתת-היבשת ההודית.

האם ניתן למצוא דמיון בין הקוברות להטרדות? האם יכול להיות שהחוק למניעת הטרדות מיניות מוביל אי אילו נשים להתפרנס מאי הגשת תלונות? אנחנו שומעים על השותקת של ציון קינן, על השותקת של מאיר שטרית, על א' מבית הנשיא, שרק ביקשה לשתוק ודווקא הוא, בטעות, שבר שתיקה. ומחשבה עמוקה יותר, עוד עלולה להזכיר לנו שעל רוב השותקות, אנחנו בעצם לא שומעים, כי הן שותקות. אז כיום כולנו מוקלטים, רובנו מצולמים, חלקנו מוטרדות ורובנו מוטרדים מהמצב, וגם מי שלעת עתה נהנה מאשראי, צריך לזכור, שביום מן הימים, ולאו דווקא בעיתוי הנוח ביותר מבחינתו, הוא עלול להידרש לשלם, כמו במכולת השכונתית. ראו הוזהרנו.