הנקראות ביותר

"הגורם מס' 1 לתאונות - העיסוק בסלולרי בנהיגה"

ראש אגף התנועה הפורש, ניצב ירון בארי: "מה שגרם לזינוק במספר ההרוגים בכבישים זה אדישות של הציבור, תרבות הנהג והזנחה ארוכת-שנים של הממשלה ושל המשטרה"

loading

למרות מחיר הדמים הנורא שהוא גובה, הקטל בדרכים הוא נושא שבעשרים השנים האחרונות נדון בשיח הציבורי הישראלי רק באופן חלקי ושטחי. תאונה קשה במיוחד, יובש תקשורתי או מזג אוויר קיצוני מצליחים לעורר את הדיון הזה, אך תמיד לזמן קצר ובלי להשפיע על השורה התחתונה. דווקא 2016 הייתה שונה ולאורך חלק ניכר ממנה תאונות הדרכים לא ירדו מהכותרות. זה קרה על רקע עלייה ניכרת במספר ההרוגים - 325 מתחילת השנה הנוכחית, עלייה משמעותית בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה, שלכל אורכה נהרגו 354 בני אדם. המספרים הללו מתווספים לעלייה מתמשכת במספר ההרוגים מאז 2012, שהייתה השנה עם מספר ההרוגים הנמוך ביותר - 301 הרוגים.

מה יצמצם את הקטל היא שאלה שרחוקה מלהיות חדשה. מומחים חושבים שרק שילוב של שיפור יסודי בתשתיות, במיוחד בכבישים אדומים, חינוך שישנה מהיסוד את תרבות הנהיגה ואכיפה, יכולים להצליח, אך בישראל, כמו בישראל, שני הסעיפים הראשונים בקושי מטופלים. מצבו של הסעיף השלישי מורכב יותר, כנראה בשל הירידה במספר ההרוגים עד 2012. מאותה שנה ואילך, החלק המשטרתי באכיפה הלך והתכרסם בעוד במקביל נפרסה רשת חדשה של מצלמות מהירות, שמראש יעילותן בכל הנוגע להפחתת תאונות הייתה מוטלת בספק ומיקום פריסתן תרם לא מעט לטענות כי מדובר בלא יותר מ"מס מהירות" חדש. אם, וזה אם גדול, חשב מישהו שמבנה האכיפה החדש יפעל, באה המציאות וטפחה על פניו.

לראש אגף התנועה הפורש, ניצב ירון בארי (54), אין ספק שיש קשר מובהק. "מחקרים הוכיחו שמה שמשפיע על התנהגות הנהג זה נוכחות ובולטות של ניידות תנועה. ככל שתהיה יותר נוכחות, ככה נשפיע יותר על הנהיגה וככה יהיו פחות תאונות".

- מה קורה בשטח?

"מ-2010 ועד היום, הייתה ירידה של 63% במספר ניידות המשטרה, וירידה של 30% בכוח האדם באגף התנועה. ב-2007 התקבלה החלטת ממשלה שמאמצת את המלצות ועדת שיינין שדנה בבטיחות בדרכים. היו בה שלוש המלצות עיקריות: מערך התנועה צריך להעמיד 450 ניידות במשמרת, תגבור של מערך השוטרים ב-1,500, ופריסת 300 מצלמות מהירות. עכשיו, ביום טוב וכשאנחנו מותחים איברים יש לנו 120 ניידות (בשיא הגיע המספר, לפי בארי, לכ-300, ה' מ'), כוח אדם לא קיבלנו, ונפרסו כ-100 מצלמות. ברור שהמחסור משפיע על הביצועים, אז למה מתפלאים כשאין שיפור?".

- היו קיצוצים באגף התנועה?

"אף אחד לא קיצץ רשמית. בזמנו חלק מכוח האדם גויס למשטרה על-ידי משרד התחבורה, וכשהתקנים האלה ירדו, לא היו תקנים חדשים. ביחס לניידות: עמותת אור ירוק (העוסקת במאבק בתאונות הדרכים, ה' מ') קנתה בזמנו 100 ניידות לאגף התנועה באופן חד פעמי. אבל זה נגמר; יש היום ניידות עם 600 ו-700 אלף קילומטרים. התפיסה הייתה שמי שמתקצב את תחום התנועה, זה לא משטרת ישראל, אלא גוף שנחיצותו ויעילותו מוטלות בספק, שנקרא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זאת אומרת, שכשאני רוצה את הלחם והחמאה, אני צריך ללכת אליהם".

- יש בכל זאת איזה תקציב בסיסי לנושא, אני מניחה.

"יש תקציב גדול מאוד של חצי מיליארד שקל, שהוא תקציב הקיום של משטרת התנועה, אך התקציב המבצעי (שתחתיו נושא הניידות) עובר דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בו בזמן שלגוף הזה אין שום אחריות על אכיפה".

- אז למה לא תשתמש בתקציב הבסיסי לניידות?

"אין לזה תקציב. ולכן, כשאני צריך ניידות חדשות, אני צריך ללכת להתחנן ברשות. הטיפול בתאונות הדרכים במדינת ישראל לוקה באטימות. ברמה החברתית זה לא מעניין אף אחד. ברמה הממשלתית, ועד לאחרונה גם ברמה המשטרתית, זה הוזנח לאורך שנים. אפשר להחליט שתאונות זה לא מעניין, אבל שלא ירימו גבה בכל פעם שנחשפים לנתונים. אם רוצים לטפל בתאונות, צריך לשנות גישה, ואם לא, שלא יתפלאו בכל פעם שתהיה עלייה במספרי הנפגעים".

למה הוא פרש?

שנה וחצי בלבד שימש בארי כראש אגף התנועה במשטרה, וזאת לאחר ארבע שנות שירות כראש אגף משאבי אנוש במשטרה, בתקופה שהייתה אחת הסוערות בתולדותיה, לפחות בכל הנוגע לבכירי הארגון - 7 ניצבים פרשו מהמשטרה בזה אחר זה בשל פרשות שנגעו ברובן להטרדות מיניות.

למשטרה הגיע בארי לאחר שמילא תפקידים בכירים בצבא, האחרון שבהם ראש אכ"א בזרוע היבשה בדרגת תא"ל. "יום בהיר אחד בשש בבוקר", הוא מספר על המעבר, "צלצל אליי חבר מהמוסד ושאל אותי אם אני רוצה להיות ראש משאבי אנוש במשטרה. אמרתי לו ששש בבוקר זה לא זמן טוב לבדיחות. שבועיים אחר כך, עמדתי במטה הארצי וקיבלתי את המינוי".

כשסיים את התפקיד התכוון לפרוש, אך אז פנו אליו השר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונביץ, והמפכ"ל דאז, יוחנן דנינו, וביקשו שייקח את אגף התנועה, שבמשך תשעה חודשים התנהל ללא מפקד קבוע. "ראיתי בזה סוג של קריאה לדגל", הוא אומר.

פרישתו מהתפקיד לאחר שנה וחצי בלבד יוחסה בתקשורת לנתונים המאכזבים של המאבק בתאונות הדרכים ב-2015-16, אולם בארי מכחיש זאת ואומר כי רק עיתונאים הופתעו מהודעת הפרישה שלו.

- אי אפשר להימנע מלשאול אם יש קשר בין הדברים.

"אין. היו עיתונאים שהחליטו שיש קשר בין מספר ההרוגים לבין הפרישה שלי, אבל אין. ואם זה נראה כך, אז זה כיוון שמישהו רצה שזה ייראה כך".

- למה הכוונה?

"בשנים האחרונות לא היה שום תהליך שנעשה שהוריד באופן משמעותי את מספר ההרוגים. מעבר לזה, המדד של הרוגים הוא לא המדד היחיד שלפיו צריך לבחון. יש הרבה פרמטרים, כמו למשל, מספר התאונות הקשות, שנמצא בירידה. ב-2016, למשל, הייתה ירידה של כ-14% במספר הזה. כשנכנסתי לאגף התנועה, אמרתי, וקיבלתי על זה גיבוי, שמספר ההרוגים זה לא הפרמטר שלפיו אנו צריכים לפעול, כי המשימה שלנו היא שיהיו הרבה פחות תאונות דרכים".

- להגיד שיש פחות תאונות, אבל יותר הרוגים, קצת מזכיר את המשפט "הניתוח הצליח, אבל החולה מת".

"בחציון הראשון של 2016 הייתה ירידה בכל הפרמטרים - גם במספר התאונות וגם במספר ההרוגים, אבל לפני החגים הייתה שוב עלייה. זה לא נכון להסתכל על שנה בודדת; כשמסתכלים על עשר השנים האחרונות, המגמה הכללית היא ירידה. זאת המגמה בגדול גם אם בשלוש השנים האחרונות הייתה עלייה קלה. אני מסרב להרגיש אשם, והבחינה שלי צריכה להיות מכאן שלוש שנים קדימה".

- בוא נחזור לפרישה שלך. אם אין קשר, אז למה פרשת אחרי זמן קצר כל-כך? שנה וחצי זה לא זמן מספיק לעשות תהליכים משמעותיים.

"הרגשתי תחושת מיצוי שקשורה להרבה מאוד תהליכים בשש השנים האחרונות ולעוצמות שנדרשו ממני לתפקיד. זו פעם ראשונה אחרי 35 שנים שהחלטתי לשמוע לעצמי".

- תסביר.

"הייתי בשוק מהפער הקיים מבחינת משאבים בין מה שצריך לבין מה שיש. הייתי עד אגף התנועה 34 שנים במערכות האלה, ואני מכיר את בעיות התקציב - תמיד הרי חסר. אבל לא הכרתי בשום מערכת פער כל-כך גדול בין צורך שמגולם בהחלטת ממשלה לבין מה שיש בשטח. ומה שהפתיע אותי במיוחד זה חוסר ההבנה של מקבלי ההחלטות, בכל הרמות - מהממשלה ועד המשטרה פנימה, לגבי הפער הזה.

"תראי את המספרים: בין 2009 ל-2014 כמות הרכבים עלתה ב-20%, היקף הנסועה עלה ב-13% ולעומת זאת מערך התנועה ירד במשאבים שיש לו. ולמרות זאת, גם בממשלה ובכנסת כל הזמן התפלאו. יש להם מין תהליך כזה, של הרמת גבות. ואם את שואלת למה בכל זאת נשארתי למרות זאת, אז זה כדי להסביר מה אין".

- למי הסברת?

"מצאתי שני שותפים מאוד מחויבים לנושא: אחד זה השר גלעד ארדן והשני זה המפכ"ל, רוני אלשיך. השר ארדן מתעסק עם הנושא הזה שנים. הוא מאוד הופתע מהפרטים, אבל ייאמר לזכותו שהוא עשה. רתמנו לעניין את המפכ"ל, שבישיבת הממשלה הראשונה הציג את הנושא. היינו גם שותפים מאוד פעילים לשימוע הציבורי שעשה איתן כבל בוועדת הכלכלה".

- אם קיבלת כזה גיבוי, למה עזבת?

"המפכ"ל נתן לי מנדט להציג עבודה שמציגה מה צריך מערך התנועה בשביל להיות רלוונטי. נעשתה עבודה כזו, שיש לה שני ראשים מאוד משמעותיים: ראש אחד זו תוספת נדרשת של כ-900 תקנים למערך התנועה. הדבר השני שאושר, זה רה ארגון של מערך התנועה, שמסיבות שונות ומשונות מאוד הוחלש בשנים האחרונות; עסקו בכל מיני תהליכים, במקום להתעסק עם מה חסר, ובפועל הוא הוחלש. העבודה הזו, כמו שהיא, אושרה על-ידי המפכ"ל ועל-ידי השר, למרות ההחלטה שלי לפרוש. לא פרשתי לפני שהעבודה הזו אושרה, סוכמה, תוקצבה חלקית בתקציב 2017, ובעצם יוצאת לדרך בימים האלה. תחום התנועה קיבל מקום שמעולם הוא לא קיבל: הוא נמצא היום בין שלושת הנושאים הראשונים בטיפול בסדר היום המשטרתי, לצד המגזר הערבי ושוטרי מקוף. זה לא היה מעולם".

- כשאתה מדבר על רה ארגון, אתה מדבר על תוספת כוח אדם ותוספת ניידות?

"וגם שינוי במבנה מערך התנועה, שמחזק את המחוזות. לקחו את כל בוחני התנועה ואת קציני התנועה והכפיפו אותם לענף התנועה. זה בניגוד לדנ"א של הארגון".

- אתם חושבים שהחלשת נושא התנועה במחוזות היא שהביאה לעלייה בתאונות הדרכים?

"אין עלייה בתאונות הדרכים אלא במספר ההרוגים. מה שהוביל לעלייה זו תרבות הנהיגה ותרבות הנהג, וחוסר נוכחות ובולטות של ניידות תנועה על הכבישים. אם לא יהיו עוד מאות ניידות, לא בגלל שאני רוצה, אלא בגלל שהממשלה החליטה, וכמו שהמחקרים הוכיחו שנחוץ - לא תהיה ירידה בכמות הנפגעים בתאונות הדרכים. אין שום פרמטר שהוא יותר משמעותי. גם אני, כשאני רואה ניידת של התנועה, אני בודק שהכול בסדר".

מצלמות המהירות? הצלחה

מבחינתו של בארי, מצלמות המהירות חשובות לא פחות מנוכחות הניידות והשוטרים. "רק במדינת ישראל", הוא אומר, "יוצאים לפרויקט של הצבת 300 מצלמות מהירות, ופריסת 1,200 עמדות (שביניהן מעבירים את המצלמות, ה' מ'), ובפועל, יש 100 מצלמות וכ-300 עמדות. וכבר יש דוח מבקר מדינה על הפרויקט ודעות מלומדות למה צריך לבטל את הפרויקט".

דוח מבקר המדינה שמזכיר בארי, חשף בפברואר השנה כי בשל מחסור בשופטי תעבורה ו"פקק" עצום של נהגים שקיבלו דוחות וממתינים להישפט, הועלה סף האכיפה של חלק מהמצלמות ל-180-160 קמ"ש ובמקרה אחד גם ל-250 קמ"ש (אם כי שם מדובר היה במצלמת צומת שאוכפת עבירות נוספות). ובמילים אחרות: אותן מצלמות לא צילמו מכוניות שנסעו פחות מ-160 קמ"ש, אף שהמהירות המותרת בכבישים הרלוונטיים הייתה 100-80 קמ"ש. חלק אחר בדוח נגע לביטול של יותר מ-50 אלף דוחות שהמצלמות כן הנפיקו בשל תפקוד לקוי של המערכת. בדיון שנערך בנושא אמר מבקר המדינה כי בכוונתו להמשיך לבחון את סוגיית המצלמות.

"לא הופתענו מדוח המבקר שלפיו גם המצלמות הקיימות לא מנוצלות מספיק", אומר בארי.

- למה הכוונה?

"יש מקומות שבהם אנו מודדים מהירויות גבוהות בלבד, בגלל עומס בבתי המשפט. זה אחד הפרמטרים שבהם אנחנו מתחשבים כשאנו מחליטים על סף האכיפה. לצערי, יש היום אלפי ממתינים למשפט שטרם נקבע להם מועד משפט".

- זה לא נשמע כמו שיקול סביר במיוחד למשטרה.

"כשאנו באים לקבוע את ספי האכיפה בכל מצלמה יש הרבה מאוד שיקולים שאנחנו מביאים בחשבון, ובתוך העניין אנו מביאים גם שיקול של עומס בבתי המשפט".

- שוב: אתם משנים את סף האכיפה לפי מספר השופטים?

"את יכולה לשאול את זה עוד הרבה פעמים, התשובה שלי לא תשתנה: במסגרת השיקולים לאכיפה, אני לוקח את זה בחשבון. חלק מהשיקול של ספי אכיפה הוא העומס. אם היו יותר שופטים, אנשים היו מקבלים יותר דוחות והמצלמות היו יותר אפקטיביות. המערכת הזו לא מופעלת בשיא האפקטיביות שלה בגלל מחסור בשופטים, ושנית - כי חסרות מצלמות".

- אפרופו אפקטיביות: הרבה ביקורת נמתחה על המערכת בגלל שחלק ניכר מהמצלמות נפרסו בכבישים בטוחים ורק מיעוט שבמיעוט בכבישים אדומים. והנה, ארבע שנים אחרי, ברור שמספר ההרוגים לא הצטמצם.

"בעולם הזה של תאונות דרכים אתה לא מקבל פרס על משהו שמנעת. אין ספק שתוספת של עוד מאות מצלמות והצבתן במקומות המועדים לפורענות, כך שהן יופעלו במלוא הפוטנציאל, יהוו נדבך חשוב באכיפה ובשינוי תרבות הנהיגה. אנחנו רוצים לשנות את תרבות הנהיגה בישראל, וזה חלק מהעניין".

- ובדרך גם למלא את הקופה מהדוחות?

"המשטרה תמיד שמחה להגדיל את משאביה, אבל הכסף של הדוחות לא הולך למשטרה, הוא הולך לאוצר".

- אתה חושב שההתרעות בווייז על "שוטר לפניך" או "מצלמת מהירות לפניך", שינו משהו בתרבות הנהיגה?

"כן. המפכ"ל הביא למשטרה גישה שנקראת מניעה מצבית, תפיסה שאני מאוד מתחבר אליה ברמה האישית. רוב תאונות הדרכים נגרמות על-ידי אנשים נורמטיביים, שמדי פעם 'מוציאים את הרגל מהעיגולים'. נעשות מכלול פעולות במשטרה כדי לגרום לאותו אזרח להוציא פחות את הרגל מהעיגול. חלק זה הנוכחות של ניידות בכבישים, יותר דוחות, יותר שוטרים. כל זה מביא למניעה מצבית. אנחנו למשל מציבים עמדות ליד מקומות בילוי וקוראים לבליינים להיבדק באופן וולונטרי בנשיפון לפני שהם עולים על הרכב".

- אבל נהיגה בשכרות או תחת סמים, היא חלק קטן מאוד מהגורמים לתאונות דרכים.

"כשאני מפעיל מחסום שכרות, זו נקודת חיכוך עם הנהג הישראלי, ושם אנחנו עולים על הרבה מאוד בעיות: נהיגה ללא רישיון, ללא ביטוח, נהגים צעירים ללא מלווה. זה חיכוך מצוין, ואם היה לי עוד כוח אדם, הייתי עושה מחסומים נוספים כאלה. אגב, הנוער מאוד אוהב את זה ואני מצדיע להם על המודעות. וביחס לשכרות: הנושא הזה של האלכוהול נגוע בנגע הישראלי של 'לי זה לא יקרה'. לצערי, מאות נהגים נוהגים תחת השפעת אלכוהול. כל פעילות לעצור אותם היא קריטית וחשובה. נהג שיכור על הכביש הוא אקדח טעון".

- מה הגורם מספר 1 לתאונות הדרכים?

"היסח הדעת, שנגרם בעיקר בגלל הטלפון הסלולרי. אבל מאוד קשה להוכיח שתאונה כלשהי נגרמה בגלל זה. זה פשוט קזינו. אין עוד מקום בעולם כמו בישראל, שאנשים ממש הולכים עם הראש בטלפון. הפתרון האמיתי להיסח הדעת הזה הם מנגנונים טכנולוגיים, שלא תלויים ברצון הנהג. הרגולטור יכול לקבוע שהנהג יוכל רק לקבל שיחות בסלולרי ולהסתכל בווייז ממש כמו שקבעו שאם לא שמת חגורה, הרכב יצפצף".

פרשת רונאל פישר

לפני כשנה שורבב שמו של בארי, יחד עם קצינים בכירים נוספים, לפרשת רונאל פישר, שהואשם במתן שוחד לקציני משטרה. הפרסום דיבר על כך שפישר תרם לאירוע בר-מצווה לילדי פנימייה שאליו התרימה רעייתו של בארי, אילנית. על-פי עדויות בפרשה, לפישר היה חשוב שבארי יידע שהוא תרם. בארי עמד לדין משמעתי בפני המפכ"ל אלשיך (כדן יחיד), שהחליט לזכות אותו, אך הטיל עליו קנס של שני ימי עבודה, בגלל אי התקינות שנמצאה בכך שבארי פרסם את דבר קיומה של ההתרמה בפייסבוק שלו.

- מה עבר עליך באותם הימים?

"עברה עליי תקופה מאוד קשה, תקופה שבה אנשים רעים ניסו לפגוע בשני ערכים שהכי מקודשים במשפחה שלי - אחד זה המתן לאחר, והשני זה האמת והצדק.

"פרשת פישר, או הפרשה שלא הייתה, ניסתה לפגוע בשני הערכים האלה. אז ראשית - הרגשתי עלבון, ושנית - עברתי שנה קשה שבמהלכה שמי, שם משפחתי ושם אשתי, היו בכל פינה בעיתונות עם השמצות וסיפורים חסרי שחר, שרק הלכו והתעצמו".

- אפשר להתווכח על הפרשנות של מה שקרה, אבל העובדות הן עובדות.

"אז אלה לא העובדות. פרסמתי בדף הפייסבוק שלי בקשה לחברים שלי לתרום לאירוע בני-מצווה של ילדים בפנימייה, ילדים שגורלם לא שפר עליהם. אספנו כסף, תרמנו כסף, אפילו לא היינו באירוע. שנה וחצי אחרי זה, פתאום מאשימים אותי שרונאל פישר תרם כספים לעמותה שאשתי מנהלת. יש רק בעיה אחת: לאשתי אין עמותה, והיא מעולם לא קיבלה כספים, לא מרונאל פישר ולא מאנשיו. הנושא נחקר לעומק על-ידי מח"ש. עברנו שעות רבות של חקירות ובסוף הוכח מעל לכל ספק שלא היה שום קשר של תרומה בין רונאל פישר לביני או לבין אשתי".

- אז מה כן קרה?

"רונאל פישר שמע על ההתרמה הזו ותרם ישירות לעמותה שהייתה קשורה לפנימייה. הוכח מעל לכל ספק שלא אני ולא אשתי ידענו על התרומה הזו. הפעם הראשונה ששמעתי שרונאל ואנשים נוספים תרמו הייתה בעקבות החקירה. כל ניסיון לחבר בין רונאל פישר לביני הוכח מעל לכל ספק כלא נכון. פגשתי את רונאל פישר שלוש פעמים בחיי, ואני שמח שלמרות עדת המלעיזים, המפכ"ל שדן בעניין זיכה אותי מכל אשמה וקבע בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שלא היה קשר ביני לבינו (יצוין בהקשר זה כי ערוץ 1 חשף שבארי ופישר החליפו ביניהם מסרונים, ה' מ'). הטעות היחידה שבה הודיתי היה פרסום הבקשה לתרומה בפייסבוק. ברגע שהבנתי שיש פקודה שאוסרת את זה, קיבלתי את העונש באהבה. אם בזמנו הייתי יודע שאסור לעשות זאת, ברור שלא הייתי עושה".

- למי היה אינטרס לקשור אותך לפרשה?

"אני מניח שלשני עדי המדינה, במסגרת הניסיון למלט את נפשם (ערן מלכה, שהיה קצין בלהב 443, ומזכירתו של פישר, ה' מ'). הפרשה קיבלה העצמה, אני שילמתי מחיר על כך שכראש אגף משאבי אנוש לא התפשרתי על העקרונות ועל האמת והצדק שמובילים אותי, וכשהיה מדובר בשוטרים שסרחו, התעקשתי שימצו איתם את הדין. בראיון הקבלה שלי לתפקיד אמר לי המפכ"ל דאז דנינו שהמשימה שלו זה להחזיר את השוטרים לארגון, כי הם כבר לא מאמינים במשטרה. אני נכנסתי לתפקיד ומהר מאוד הבנתי".

- מה הבנת?

"יש פער מאוד גדול, בין מערכת מאוד מקצועית ומאוד מבצעית למיעוט האמצעים שיש לה ביחס למשימות. ובגלל המצב הזה היא כל הזמן צריכה להוכיח את עצמה ובאופן לא מודע שמה את המבצעיות בראש סדר העדיפויות על חשבון האנשים. כמו בהרבה ארגונים גדולים, האיזון בין המשימות לאנשים, הופר. אני הובלתי גישה שנקראת 'חושבים אנשים'. זו גישה שמביאה בחשבון את האנשים כמרכיב מרכזי בביצוע המשימה. עשינו כמה דברים: העלינו את שכר השוטרים בכ-2,500 שקל, טיפלנו בכל הסיפור של גיבוי לשוטרים, פיתחנו שיח פתוח עם השוטרים, וקיצרנו משמעותית את תהליך הגיוס למשטרה".

- מאוד יפה וקולגיאלי להגיד את זה, אבל איך הערכיות הזאת מתיישבת עם 7 ניצבים שפרשו, 6 מהם על רקע טענות להטרדות מיניות?

"הדבר הכי חשוב לעובד זה לדעת שלמישהו אכפת ממנו, ואת זה החזרנו לשוטרים. השוטרים היום יותר מאמינים בארגון. לתהליכים האלה יש קשר ישיר לפרשות הניצבים. היה בעבוע, אנשים הבינו שאפשר לדבר, והבינו שהם יקבלו גיבוי. עזבי עכשיו את הרכילות. כל התהליכים שהובלנו גרמו לגירוד של איזו שכבה למעלה".

- אז המשטרה היום יותר נקייה?

"לא צריך להיבהל מתהליכים עמוקים שקשורים לאנשים, ובתנאי שהמפקדים מחויבים ועושים את זה למרות המחירים שאולי יש בטווח הקצר, ואלה יכולים להיות מחירים כבדים.

"תאמיני לי שלהיות ראש אגף משאבי אנוש בתקופה של הניצבים לא היה פשוט. בסוף אני זה שהייתי צריך לעמוד מול מח"ש, אך אין לי ספק שזה השאיר משטרה עם מודעות ותודעה אחרת למה מותר ומה אסור בתחום שבינו לבינה. עוד משהו שאין לי ספק לגביו זה שחלק מהאנשים שמצאו את דרכם אל מחוץ למשטרה לא אהבו את נחישותי ואת פעילותי בתחום".

- איך היית מגדיר את תקופת המפכ"ל דנינו? מבחוץ זו נראית כאחת מתקופות השפל של המשטרה.

"הפכנו בישראל לחברה שיותר אוהבת לא לאהוב, ושופטת הצלחות וכישלונות כמו המון משולהב. קטונתי מלתת ציונים למפכ"ל זה או אחר, אני יכול לומר ששירתתי לצידו של יוחנן דנינו ארבע שנים, ולצד טעויות רבות שעשה, כמו כל אדם, הוא גם הוביל תהליכים ארגוניים באומץ ובנחישות, תהליכים שעל חלקם דיברנו ויהיה נכון לבחון אותם לא במהלך הכהונה אלא רק בעוד ארבע או חמש שנים. קטונתי מלהביע דעה בתחומים משטרתיים שאיני בקיא בהם, אבל אני כן יכול לומר שבתקופתו של דנינו חל שינוי משמעותי בדימוי העצמי של השוטרים, מהלך שאת תוצאותיו נראה רק בעוד שנים".

- ומה אתה יכול לומר על התפקוד של רוני אלשיך? מאז שהוא נכנס לתפקיד, היו המון מעידות שלו.

"רוני אלשיך הוא מינוי מצוין. אני באופן אישי חושב שטוב למערכות שמעת לעת ייבאו אליהן מנהלים מבחוץ, על תקן של אורח לרגע שמביא תרבות אחרת. גיליתי איש חכם, מאוד ערכי, נקי מכל פוזה ומכל מניירה, והחשוב מכול בעיניי - מנהל".

- אז למה התקשורת כל-כך לא אוהבת אותו?

"צריך לחיות שבע פעמים כדי לעשות פרומיל ממה שרוני אלשיך תרם למדינה. אני שומע את אמירות ה'נכשל בתפקידו' ולא מבין - איך אפשר להיכשל בשנה? מה העניין? הוא ישר מאוד, והוא לא מתנהל דרך התקשורת, הוא עומד על שלו, וזה במדינת ישראל נחשב ל'נכשל בתפקיד'. אנחנו צריכים לקום כל בוקר ולהגיד תודה לרוני אלשיך שהסכים לקבל עליו את התפקיד. הבן אדם הזה עובד עשרים שעות ביום. אני יכול לתת לך רשימה של טעויות שהוא עשה, אבל 'נכשל בתפקיד'? אני חושב שזו חוצפה ועזות מצח לומר את זה".

- מה לגבי ההחלטה שלו שלא להתייחס לתלונות אנונימיות על הטרדות מיניות?

"היא נכונה וצודקת, ובאה לשנות תרבות במשטרה. הוא צודק שצריך להילחם בתופעה המשטרתית של הקלות הבלתי נסבלת של תלונות אנונימיות על כל דבר ועניין. לזכותו של רוני, הוא הכניס כלי מהפכני למשטרה, של מבדק ביטחוני, שעוברים אותו כל הקצינים והשוטרים בארגון, שבא להבטיח ניקיון ארגוני. את יודעת בכמה מקרים אנשים ויתרו על מינוי בגלל המבדק הזה?

"קודם לכן, קצין שהיה מועמד לקידום, פגש 700 תלונות אנונימיות. אני חושב שהמנגנון שרוני הכניס הוא תהליך בריא. זה כמו, חלילה, כשהייתה השריפה בכרמל. שנתיים אחר כך הייתי שם בטיול, והמדריך אמר: תראו, יש התחדשות. אמרתי: על מה אתה מדבר, איזו התחדשות? אז הוא אמר: העלים הקטנים. אולי עוד לא רואים אותם, אבל לאט-לאט יש התחדשות".

תאונות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות