לזכות בירושה מהדלת האחורית

האם צוואה שנכתבה ע"י מנוח צלול ועצמאי היא סופית ולא ניתנת לשינוי?

עריכת צוואה / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
עריכת צוואה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

כשאמו של א' מתל-אביב הלכה לעולמה, היא השאירה אחריה צוואהבמסגרתה הורישה את הדירה בבעלותה לאחותו בלבד. הצוואה ברורה וחד-משמעית, והאם המנוחה הייתה צלולה ועצמאית בעת חתימתה. האם א' אכן איבד כל זכות בדירה?

גם אמם של 3 בנים ממרכז הארץ הלכה לעולמה לאחרונה, ורכושה דווקא אמור היה התחלק בין הבנים בחלקים שווים, אלא שגם הם ניצבו בפני בעיה: על שמה של האם לא רשום כל רכוש שניתן לכלול בעיזבונה.

בשני המקרים היורשים הפוטנציאליים לא אמרו נואש, ופנו לבית המשפט בתביעה לפסק דין הצהרתי בשם הוריהם המנוחים. א' הגיש תביעה בשם אביו המנוח, ואילו הבנים בשם אמם המנוחה, לקבלת זכויות המגיעים למנוחים מרכושם של בני זוגם.

הבנים, מנישואיה הראשונים של האם, תבעו בשם אמם את בעלה השני, אשר ממון רב עומד לרשותו. האלמן העשיר נישא לאמם, אשר שימשה כעוזרת הבית בביתו, בעת שהייתה חסרת כל, וטרם הנישואים האלמן החתים את האם על הסכם ממון, אשר לדבריו נועד להבטיח שהרכוש השייך לו יישאר בידיו במקרה של פרידה או מותה של האישה.

אם זאת אכן הייתה הכוונה, הסכם הממון לא נוסח בצורה מוצלחת במיוחד. לאחר הסעיף המבטיח כי כל רכוש השייך לבעל טרם הנישואים יישאר בבעלותו בלבד, נכתב סעיף על-פיו נכסים שירכשו בזמן החיים המשותפים יחשבו משותפים.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענת האלמן, לפיה פרשנותו של ההסכם מחייבת שגם דירות שנרכשו במהלך הנישואים מרכוש שהיה שייך לאלמן בלבד טרם הנישואים נותרות בבעלותו בלבד, בהתאם להלכה המשפטית הקובעת כי חליף של נכס נכנס בנעליו.

בבית המשפט המחוזי התהפכה התמונה. בית המשפט המחוזי בחר לפרש את פסק הדין לטובת האישה, שהייתה הצד החלש יותר בעת חתימת הסכם הממון, וקבע כי ללא הוראה מפורשת בהסכם, המוציאה מהשיתוף את חליפיהם של נכסי האלמן אשר קדמו לנישואים, הרי שכל נכס שנרכש בזמן הנישואים משותף לשני הצדדים.

יתר על כן, על-פי ההסכם, אם במהלך הנישואים נרכשת דירה בת שני חדרים ומטה, היא תעבור במלואה לבעלות האישה, וכך הפכו בניה של עוזרת הבית חסרת כל ליורשים של דירה שלמה בת שני חדרים ובנוסף מחצית דירה גדולה יותר, אשר נרכשו על-ידי האלמן בזמן חייה המשותפים של אמם עמו, על אף שלא השקיעה ממון עצמי בצבירת הנכסים. 

גם א' ניסה ללכת בדרך עקיפה דומה ולזכות בנתח מהירושה באמצעות תביעה בשם אביו המנוח. הוא אמנם נושל מצוואת אמו המנוחה, אך הוא יורש על-פי דין של אביו המנוח שנפטר לפניה. אם בית המשפט יקבע כי לאביו המנוח הגיעו זכויות בדירה הרשומה על שם אמו מכוח נישואיהם, הבן יקבל לידיו שמינית מהדירה כיורש של אביו. בניגוד למקרה הקודם, להורים המנוחים לא היה הסכם ממון, ולכן הבן טען כי הדירה הרשומה על שם האם נרכשה בזמן נישואיה לאביו, והאב היה זכאי למחציתה.

במקרה זה התביעה דווקא נדחתה בשל נסיבותיה הספציפיות, אך העיקרון על בסיסו הוגשה אכן שריר וקיים. בתביעות של יורש בשם המנוח מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג, בית המשפט מנסה להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג בחייהם המשותפים, פעולותיהם וההסכמות שהיו ביניהם, בכדי לקבוע האם מגיעות למנוח זכויות שהוא לא הספיק לתבוע, והיורש בנעליו זכאי לקבלן.

מאידך, אם למנוח הייתה הזדמנות סבירה לתבוע מכוח חזקת השיתוף עוד בחייו, והוא נמנע מלעשות כן, או שניתן לראות במנוח כמי שבחר שלא לממש את זכותו - הרי שהרכוש ייוותר על שמו של בן הזוג הנותר בלבד, ולא יזכה את יורשי המנוח.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988