קוניאק באלדי

שהרי וויסקי, לא סינגל מאלט, אבל אחרים, אפשר ולפעמים כדאי לערבב עם קרח, ורום מערבבים אפילו עם קולה, אף שלא הייתי עושה את זה לרום יוקרתי של זקאפה, למשל.

אבל אף אחד לא מערבב קוניאק מדרגת xo עם שום דבר. ומי שבכל זאת עושה דבר כזה, צריך כנראה לתלות אותו, או להחזיר אותו בחזרה לזרועות הברנדי מדיצינאל של פעם.

ואף שפרנסי קוניאק מנסים לשדלנו בצוק העתים לערבב קצת מהסחורה המעולה שלהם עם כל מיני משקאות תוססים, נדמה לי שגם הם עוצרים וחושבים עוד רגע לפני שהם מציעים לעשות את זה עם xo.

אז אחרי שכולנו כבר למדנו, ואפילו די מזמן, לגלגל על הלשון ובכוס הבלון השמנה שמות כמו רמי מרטן או קורבזייה, ואפילו מרטל או הנסי כבר אינם זרים לנו, הגיע הזמן להעלות הילוך, או שמא להוריד אחד.

ממש כמו במחוז שמפיין, שבו בשל ענבים גרועים מכדי להפכם ליין "רגיל" נולד פתרון מסחרי (אלא מה חשבתם) שהוא יין מבעבע, או שמפניה ביידיש, גם בחבל קוניאק לא הצליחו מעולם לייצר יין ראוי לשמו. כאן הלכו צעד אחד הלאה, ובמקום להפוך את היין שלהם ליין אחר, הפכו אותו למשהו אחר. זיקקו, ועדיין מזקקים, את היין הלבן הלא מעניין, והופכים אותו למשקה האלכוהולי המפורסם מכולם. הקוניאק הצרפתי המשובח.

ובדיוק כמו בשמפיין, רוב-רובם המכריע של המגדלים מוכרים את תוצרתם לבתים הגדולים. ואם בשמפיין אנחנו מדברים על חברות מהוללות כמו מואט ושנדון, פומרי, קרוג ואחרות, אזי בקוניאק כולם מוכרים להנסי, ביסקוויט, מרטל, רמי מרטן, קורבזייה ועוד שניים-שלושה.

הקטנים רוצים הכרה

אבל, וגם בזה דומה חבל קוניאק לחבל שמפיין, מבין מאות ואלפי המגדלים, יש כאלה שנמאס להם למכור לבתים הגדולים. זה קצת מזכיר, אם תרצו, את הכורמים שלנו שנמאס להם למכור ליקבי כרמל (אקס מזרחי) ואז עשו מעשה ופתחו יקב בוטיק קטן משל עצמם. חלקם עדיין מוכרים חלק גדול מתוצרתם לענקי התעשייה, אבל משאירים קצת לעצמם, וככה אנחנו מרוויחים פעמיים.

אולי גם בקוניאק זה ככה. בכל מקרה, עד לא מזמן, כמעט איש מאיתנו לא שמע על קוניאקים של מגדלים עצמאיים. זה לא אומר שהם לא קיימים. ואחרי שהתוודענו לשמפניות של מגדלים, באדיבותו של איש היין אלדד לוי, הגיעו דימיטרי (דימה) מושקוביץ' ויולי קוסינובסקי, שני אנשי הייטק צעירים וחובבים מושבעים של קוניאק (וארמניאק) והחליטו להכיר לנו את הקוניאקים המיוחדים הללו, האמורים לבטא טוב יותר, או לפחות אחרת, את האזור המהולל הזה והטרואר שלו. כי כן, מתברר שגם בקוניאק יכול להיות - ויש - הבדל, בין ערבוב של חומר גלם המגיע מעשרות ומאות חלקות שונות, לבין כזה המגיע מכרם אחד של מגדל אחד, שגם מזקק בעצמו את תוצרתו.

קוסינובסקי ומושקוביץ' מטיילים כבר שנים בצרפת וטועמים את תוצרתה הנוזלית והמוצקה. אל הקוניאקים שהם מביאים כעת לארץ הם הגיעו במקרה לגמרי, באדיבותו של פקיד קבלה נחמד אחד במלון בקוניאק, שהמליץ להם על הקוניאק של פול ז'ירו.

לא קוניאק למתחילים

בפגישה עם השניים, פגישה שבה מזגו לנו כמה וכמה, ועוד כמה, קוניאקים מופלאים וגם עוד כמה הפתעות, מתגלים שני אנשים מאוהבים. מאוהבים בקוניאק. הם מספרים איך ז'ירו הנ"ל, אולי המאסטר הגדול מכולם, לא התבייש לפרגן לקולגות שלו ופתח להם דלתות אצל מגדלים-יצרנים נוספים. מתברר שגם לפרגן צריך לדעת. כולם יצרנים של לא יותר מכמה עשרות אלפי בקבוקים בשנה אל מול המיליונים שמיוצרים בבתים הגדולים.

את הקוניאקים המיוחדים שלהם מוכרים בינתיים דימה ויולי בשיווק כמעט מחתרתי, ללקוחות שעמם הם נפגשים בערבי טעימה מיוחדים. הם אמנם לא זולים, אבל עדיין הרבה יותר זולים מהמקבילים המסחריים המוכרים שמחיריהם מטפסים גם לאלפי שקלים, במיוחד כשמדובר בקוניאקים בני עשרות שנים. כאן עדיין מדובר במאות שקלים "בלבד". אלו הם אולי לא קוניאקים למתחילים, אבל כל מי שאוהב אלכוהול בכלל, וקוניאק בפרט, ייהנה מהם, במיוחד עכשיו, כשסוף-סוף חורף.

הנה לפניכם רשמי טעימה של ארבעה מהם. את כל הקוניאקים הללו ממליצים דימה ויולי לאוורר לפחות חצי שעה בכוס לפני הלגימה.

פול ז'ירו Paul Giraud Vieille Reserve - הקוניאק הזה של ז'ירו הוא בן לא פחות מ-25 שנים. "מדיטטיבי", מתאר אותו קוסינובסקי. הוא מיוצר מענבים מכרם אחד והוא אכן מופלא. טעמו מלא ועשיר והוא נשאר בפה כמעט לנצח. מה שמפתיע כאן במיוחד הוא העדינות המופלאה שהקוניאק הזה ניחן בה. לא אגרסיבי או אלכוהולי אפילו לרגע. רק אינספור שכבות טעם וריח פרחוניות ופירותיות. קסם מזוקק. 650 שקל

ז'ק דני Jaques Denis XO - גם בית ז'ק דני, כמו כל שאר הבתים בטעימה זו, יושב בלב אזור גרנד שמפיין (לא להתבלבל עם מחוז שמפיין) שבקוניאק, החלק הטוב ביותר של החבל למטרות אלו, ומייצר את המשקה קוניאק עוד מהמאה ה-19. הקוניאק שלפניכם, בדרגת xo, הוא קצת יותר קשוח מזה של ז'ירו, אבל הכול יחסי כמובן. טעמו עמוק מאוד, כבד, אבל לא מכביד, אפלולי כמעט, וקצת מתכתי (לא להיבהל - זה דווקא מעניין). נהדר. 590 שקל

דודוניו Dudognon Reserve des Ancetres 1er Cru - עוד קוניאק ממחלקת העדינים. רך ומלטף, עגול ונעים להפליא, כזה שגם "מתחילים" יאהבו מאוד. מאדאם דודוניו, בנה ובעלה, מזקקים רק 10,000 בקבוקים בשנה ועושים זאת על גחלים ולא על גז כמו כולם. קוניאק בן 30 שנה מדרגת פרימייר קרו, כמו כל שאר הקוניאקים בטעימה זו. 770 שקל

דניאל בוז'ו Daniel Bouju XO - טעם מבוגר ובשל מאוד בעוד קוניאק מדרגת xo, שוב בן 25 שנים. כהה מאוד, כמו הקוניאק של דני ולא כמו הקוניאקים הבהירים יחסית של ז'ירו ודודוניו. הכהות הזו מתבטאת גם בטעם המלא והמורכב, אבל המאוד בשל. 550 שקל

לרכישה בחנויות ספיישל רזרב בחיפה, יינות וטעמים ברמת גן ומתוק חריף בראשון לציון. לבירורים: 054-4773531