מיני מבחן דרכים: פיאט 124 ספיידר "אבארט" - לרקוד עם עקרב

הגרסה החזקה (והיקרה מאוד) של ה-124 ספיידר היא עונג לחובבי רכב ונהיגה

שיתופי פעולה בין יצרני רכב לצורך הפחתת עלויות הם עניין שבשגרה כאשר מדובר ברכבי נישה. ובכל זאת, כאשר הודיעה פיאט לפני כמה שנים על שת"פ עם מאזדה לפיתוח רודסטר חדשה על בסיס פלטפורמת מאזדה MX5, הורמו גבות בעולם הרכב. לא זו בלבד, שהפילוסופיה ההנדסית של שתי החברות רחוקה זו מזו כמרחק יפן מאיטליה (או להיפך), אלא שה-MX5 היא מכונית אייקונית של מאזדה, שתרמה רבות לבניין תדמיתה הספורטיבית. בקיצור, לא משהו שנותנים לזרים להתעסק איתו.

אבל אחרי המבחן המקומי לגרסת ה"אבארט" הקרבית של הפיאט 124 ספיידר, אנחנו יכולים להרגיע את הטהרנים: פיאט הצליחה ליצור מכונית עם זהות ייחודית, שמרגישה שונה ומאוד איטלקית, מבלי לאבד את הגנים היפניים המשובחים של ה"תורמת".

נתחיל בעיצוב החיצוני. רק מי שמכיר את "מאחורי הקלעים" של התעשייה, יקשר בין שתי המכוניות ברחוב. ה-124 רחבה וארוכה יותר, פחות עגלגלה ועם מכסה מנוע רחב, עתיר קימורים חושניים נוסח הרודסטרים הקלאסיים של פיאט משנות ה-60' וה-70'. ביחד עם היציבה האגרסיבית של גרסת האבארט, חישוקים מושחרים ייחודיים ושלל קישוטים של המותג - בראשם סמל העקרב המוכר - מקבלים דרמה איטלקית במיטבה.

כאשר הגג פתוח המכונית נראית כמו סירת מרוץ קטנה (האיטלקים קוראים לזה "בראצ'טה") והיא תענוג לעין לא רק לסובבים ברחוב אלא גם לנהג, שמתקשה להסיר את המבט ממכסה המנוע. עם גג סגור המראה פחות דרמטי, אבל עדיין הרמוני.

מעצבי הפנים האיטלקים התאמצו לשדרג את תא הנוסעים המינימליסטי המוכר של ה-MX5. יש מושבי ספורט עמוקים שמרופדים בעור משבצות מרהיב ודיפונים יוקרתיים יותר. אבל בשורה התחתונה, יש דברים שאי אפשר לשנות, כמו מרחב הפנים הדחוק של ה-MX5, שמאתגר כל נהג/נוסע שגובהו יותר מ-1.8 מ', נוכחות מזערית של חללי אחסון - שלא מסתייעת בכך שנפח תא המטען הוא כ-140 ליטר בלבד - ועיצוב של עמדת הפיקוד, ששוכפל מהמאזדה, כולל מערכת מולטימדיה דוברת עברית, שפותחה במקור עבור מאזדה ישראל...

מנגנון הגג הידני מאפשר פתיחה וקיפול מהירים ממושב הנהג, אם כי הוא דורש יד די חסונה. בסוף השבוע הגשום בו בחנו את הרכב התרשמנו לטובה מהבידוד האיכותי של הגג מפגעי מזג האוויר, אם כי לא מעט רעשי רוח וצמיגים עדיין חודרים לתא במהירויות שיוט.

גרסת האבארט של הספיידר מצוידת במנוע 1.4 ליטר טורבו עם 170 כ"ס ו-25 קג"מ, כמו של אלפא ג'ולייטה, והוא משודך לתיבה אוטומטית כפולת מצמדים. זהו מנוע איטלקי מלא אופי, עם שפע של מומנט זמין ותגובת דוושה נמרצת. כאשר המנוע הבריון הזה משודך למכונית ששוקלת רק 1,060 קילו, מקבלים מכונת ביצועים רצינית, שמאיצה ל-100 קמ"ש ב-6.8 שניות ומעפילה בקלות לכיוון ה-200 קמ"ש. התיבה האוטומטית זריזה ורהוטה והתגובה לכל קיק-דאון היא עונג, שאפילו הצווחות ההיסטריות של הנוסע/ת מימין לא יכולות לקלקל.

רכב המבחן שלנו צויד גם במערכת פליטה "חופשית", שעוצמת הרעש שלה איימה לקלקל את יחסינו עם ועד הבית ועם משטרת התנועה. אבל כמו "סנאפצ'ט" וכו', זה מסוג הדברים שמי שלא נולד בעשור הנכון כנראה לא יבין.

כל הטוב הזה ארוז בשלדה הקלילה וברוכת הכשרונות של ה-MX5, בתוספת דיפרנציאל מוגבל-החלקה שמרסן היטב את עודפי הכוח. ההיגוי חד, מהיר ומענג, ויחד עם המשקל הקליל, כל כביש מפותל וריק הופך לפארק שעשועים מוטורי. רק מילה של אזהרה: כדאי שתדעו מה אתם עושים. עם יחס הספק/משקל כזה והנעה אחורית, המרחק בין "טוטאל פלז'ר" ל"טוטאל לוסט" קצר מאוד.

300 אלף שקלים הם סכום עצום ורב, שיגביל את הלקוחות בישראל למתי מעט. אבל בשנה הבאה תוצע תיבה אוטומטית גם בגרסה הרבה פחות קרבית ויקרה, מה שיהפוך את המכונית ליותר רלוונטית. וחוץ מזה, מדובר במכונית שמגיעה מהיצרן כשהסטיקר "פריט לאספנים" כבר מודבק עליה .