יחימוביץ' חושפת

האמת העירומה על שיטת הליטוף והזימבור בתקשורת

קרן נויבך, שלי יחימוביץ' / צילמיום: רוני שיצר, אוריה תדמור
קרן נויבך, שלי יחימוביץ' / צילמיום: רוני שיצר, אוריה תדמור

1. ציוץ אחד ויחיד של ח"כ שלי יחימוביץ' הציג את פרשת ביבי-נוני בהקשר המאוד רחב שלה, לא רק מבחינת יחסי ראש הממשלה והמו"ל של "ידיעות אחרונות", שייתכן שיגיע לכתב אישום (את זה ימים יגידו). "לידיעת גיא רולניק (סגן המו"ל של קבוצת 'הארץ-דה-מרקר', שמקפיד להציג את כל העיתונאים כמושחתים, זולת עצמו וחבריו - בלי לגלות לציבור שהוא נושא תפקיד עסקי בקבוצה ובעל אינטרס עסקי מובהק בכל הפרשה - א"צ)", צייצה יחימוביץ', "אני לא עובדת אצל אף מו"ל/עורך, משמעו גם לא אצלך. לא אתה תקבע לי את הווליום הנדרש, לא צריכה ממן תעודת יושר. נ.ב. הגזמתם עם ההילולה".

הציוץ של יחימוביץ' הוא החשוב ביותר מבחינתנו בכל הפרשה עד כה, משום שהוא מציג את האמת העירומה, שכל העיתונאים, בכל ערוצי התקשורת, כולם-כולם, מדחיקים ומתעקשים שלא לדבר עליה: שיטת הליטוף והזימבור שכתבנו עליה בטור סוף השבוע. זו השיטה שבה כלי תקשורת ועיתונאים בכירים מלטפים פוליטיקאים שהם חפצים ביקרם או שהמו"ל שלהם חפץ ביקרם, ומזמברים את האחרים, שלא מיישרים קו. לכל כלי תקשורת, בין שהוא "ידיעות אחרונות" ובין שהוא "הארץ" או "ישראל היום", יש פוליטיקאי המחמד שלו, וכל כלי תקשורת מתנהג כאחרון הבריונים.

מוזס ו"ידיעות אחרונות" הם הבריון הכי גדול בשכונה, באופן טבעי, בגלל גודלו של העיתון ואתר האינטרנט שלו. אבל השיטה היא אותה שיטה, האינטרס הוא אותו אינטרס, הכוח הוא אותו כוח, הבריונות היא אותה בריונות. מוזס ועמוס שוקן, ואיתו סגנו רולניק, לא שונים באופיים. שלושתם כוחניים להפחיד, שלושתם מהלכים אימים על פוליטיקאים, שלושתם עובדים רק בשביל הכסף וכל הערכים האחרים - הדמוקרטיה, הפלורליזם, חופש הביטוי - יכולים ללכת לעזאזל לטובת גחמותיהם.

2. יחימוביץ' בעצם אמרה בציוץ הזה שיש מו"לים ויש עורכים שחושבים שחברי הכנסת הם בית הבובות שלהם, לא בית הקלפים. המו"לים והעורכים הבכירים חושבים שפוליטיקאים הם בסך הכול בובות שצריך להפעיל מבחוץ, לתת להם הוראות הפעלה, להגיד להם להוריד או להגביר את הווליום, כדברי יחימוביץ'.

הם חושבים שחברי הכנסת עובדים אצלם. והכול בשיטת הליטוף והזימבור. אם הפוליטיקאים ממלאים אחרי הוראות ההפעלה, כמו בובות ממושמעות, הם זוכים לליטוף ולתעודת יושר. אם לא, חס וחלילה, הם מזומברים ומותקפים. אותם מו"לים ואותם עורכים בכירים טועים לחשוב שהם נבחרי ציבור בלי להיבחר על ידי הציבור.

זה למעשה העיוות הכי קשה של הדמוקרטיה, כי אותם מו"לים ואותם עורכים וכתבים בכירים מדלגים מעל הדמוקרטיה, הם מסרבים לקבל את רצון העם (הטיפש, כמובן, מבחינתם), הם שואפים לנהל את המדינה, גם מבחינה כלכלית, ממרום כורסתם, בלי ללכלך ידיים, בלי ללכת לציבור ולבקש את קולו. מבחינתם, העם לא קיים, העם לא מבין דבר, העם חי בלה-לה לנד - רק הם קיימים, רק הם שליחיו הנאמנים, רק הם בעד האינטרס הציבורי - וכל השאר הם בסך הכול אינטרסנטים, מושחתים ונבערים.

טוב תעשה יחימוביץ' אם תמשיך בקו הזה, שחושף את ערוותם של כל כלי התקשורת, ובהם גם של "גלובס", אין שום בעיה בכך. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, כלשון האמרה, ואין סיבה שיחימוביץ' וכל חברי הכנסת לא יעמידו מראה ויחשפו את מה שהם יודעים. יחימוביץ' הרי יודעת היטב שלא פעם היא קיבלה סוג של "הוראות הפעלה", במישרין או בעקיפין, מאותו רולניק - הגיעה העת לחשוף בפני הציבור את שיטת הליטוף והזימבור.

ואכן השיטה מתחילה אט-אט להיחשף. ח"כ יהודה גליק חשף כבר שעמוס שוקן ניהל איתו שיחות הקשורות לעיתונו; ח"כ איתן כבל אמר שלא היה נותן למוזס ולשוקן להדליק משואות. פרשת נוני-ביבי היא הזדמנות נהדרת ליחימוביץ' ולשאר חברי הכנסת לחשוף כיצד הילכו עליהם אימים. כי הלוביסטים האמיתיים לא נמצאים במשרדי הלוביסטים ה"רשמיים". הלוביסטים הכוחניים ביותר הם המו"לים וסגניהם, עורכים בכירים וכותבים בכירים (ברובם), שמשתמשים במילה הכתובה ובמיקרופון שלהם כדי ללטף ולזמבר.

 

3. כשיחימוביץ' כתבה בסוף הציוץ שלה "הגזמתם עם ההילולה", אנו מניחים שהתכוונה להילולה ולחגיגה של קבוצת "הארץ-דה מרקר" בפרשת ביבי-נוני. זו אכן הייתה הילולה, חגיגה של צביעות, מפגן של התחסדות והצגה מפוארת של טהרנות. שמחנו לגלות היום בעמוד הראשון של "הארץ" שכתב התקשורת של העיתון ועורכיו עמלו לעשות "פולו" על סיפור ההקלות לערוץ 10 שהזכרנו בטור סוף השבוע. סליחה? איפה הייתם במשך שבוע שלם מאז התפוצצה פרשת ביבי-נוני? נרדמתם בשמירה? הרי הכתובת הייתה על הקיר, ממש על הקיר, ביחסי מילצ'ן-נתניהו והעובדה שמילצ'ן ולאודר הם בעלי מניות בערוץ (לאדור כבר לא). כיצד חלף העיוורון הזה? האם לברית ההדוקה שיש לקבוצת "הארץ" עם ערוץ 10 ורביב דרוקר (דרוקר כותב טורים ב"הארץ" וכמעט כל הגיג שלו זוכה לחשיפה בולטת באתרי הקבוצה) יש חלק בהתקף השכחה הזה?

מה שגרוע בכל ההצתה המאוחרת הזאת הוא הדו-פרצופיות של קבוצת "הארץ". בעת חלוקת ההטבות וההקלות לערוץ על ידי נתניהו, העיתון סתם את האף. מבחינתו זו הייתה פעולה הכרחית כדי להציל את הדמוקרטיה, מילה שהם אוהבים להשתמש בכל פעם שמישהו לא מיישר איתם קו. היינו מהיחידים שכתבו על ההטבות הללו בביקורת, ועל העובדה המדהימה שהקליקה התקשורתית, ובראשה קבוצת "הארץ", סותמת את האף ואת הפה כשזה נוגע לעוגה שלה. אם עסק פרטי כושל אחר, נניח מפעל שהפסיד מאות מיליונים לאורך שנים, היה מקבל סיוע אינסטנט של עשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור, הקליקה התקשורתית הייתה עושה מזה חגיגה, קוראת לזה שערורייה, הון-שלטון, דורשת מהמבקר לבדוק ומהמשטרה לפתוח בחקירה. ופה, כשמדובר בקשרי תקשורת-שלטון, דום שתיקה. פתאום הם נזכרו שנתניהו עמד מאחורי סדרת ההקלות לערוץ 10. היום, מבחינתם זו שחיתות לכאורה; אז זה היה מעשה לגיטימי כדי להציל את הדמוקרטיה. אז תחליטו, חברים, שחיתות או הצלת הדמוקרטיה? זה לא הולך יחדיו.

וזו התורה בקליפת אגוז: קליקה תקשורתית שלא מפסיקה להטיף לנו על שחיתות, שחיתות, שחיתות ועוד פעם שחיתות. והנה, כשהקליקה התקשורתית בעצמה מנהלת מסע יחסי ציבור כדי לחלוב את הקופה הציבורית (בשביל הדמוקרטיה כביכול), הכול נהפך לכשר, לגיטימי וחוקי. פתאום הרגולציה אשמה, פתאום הרגולציה "מוטרפת", וזה לא משנה בכלל שבעלי המניות ומנהלי הערוץ נכנסו להרפתקה הזאת בראש צלול ובנפש חפצה כשהם מודעים היטב לרגולציה ה"מוטרפת" כביכול.

הסיוע לערוץ 10 בזמנו, בתמיכת נתניהו, הוכיחה דבר פשוט: כשמדובר בקליקה התקשורתית ובעוגה שלה, כל המילים היפות המופרחות ממרום הקתדרה ומטיפות לשלטון ציבורי "נקי" ו"טהור", כל עקרונות המופת, כל אבירי האתיקה, כל יפי הנפש וכל אותם דברי הגות ופואטיקה שנשמעים מתוך הכורסה הנוחה, כולם-כולם... נו, זה רק בשביל הפוזה, בשביל האסתטיקה, בשביל להיראות צדיק. כשהדברים נוגעים להם, זה לא בבית ספרם, כל העקרונות היפים מושלכים לפח, ואפשר להעניק ברינה הקלות והטבות בשעה שהערוץ לא עמד בחובותיו.

4. הניסיון של קבוצת "הארץ" לנכס לעצמה את החשיפה של שיטת מוזס, או שיטת "ידיעות אחרונות", הוא פאתטי. מי שהעלה את זה לראשונה הוא העיתונאי יואב יצחק באתרו העצמאי "ניוז1", עוד ב-2002 בכתבה שתיארה את מוזס כ"חמקן של המדינה". זה היה לפני 14 שנה, הרבה לפני ש"הארץ" טיפל בנושא. יצחק הוא עיתונאי רב-זכויות, שחשף בין היתר את פרשות אהוד אולמרט, פרשת ויצמן-סרוסי ועוד רבות אחרות, אבל הוא מודר על-ידי הקליקה התקשורתית, לא מעט משום שהוא מרבה לתקוף את הצביעות של עמוס שוקן וקבוצת "הארץ" וחושף עליהם פרטים לא נעימים ומביכים.

5. יואב יצחק היה צריך להיות היום אחד האורחים הראשונים שמוזמנים לאולפני הטלוויזיה והרדיו בפרשה, אבל מי שמצא את עצמו היום מוזמן לתוכניתה של קרן נויבך הוא כמובן חברה רולניק, בעוד ראיון מלטף, בלי לתת גילוי נאות לאינטרסים של השניים. נויבך, שמסלול הקידום המהיר שלה בתקשורת הישראלית (עוד בגלי צה"ל) היה גם (ואנחנו חושבים שבעיקר) בזכות אביה, מנערי שמעון פרס ז"ל והיום יו"ר הבורסה, מכירה את רולניק ושותפה לדרכו מהחונטה של גלי צה"ל.

הם ידידים טובים, שותפים לקליקה, כמו רביב דרוקר ועוד כמה חברים בכירים. כחברים טובים הם עושים אחד לשני נעים בגב. כלומר, נויבך מזמינה אותו לראיונות מפנקים וארוכים בלי לגלות לציבור את הקשר ההדוק בין השניים, כי הרי שניהם עובדים אך ורק למען הדמוקרטיה ולמען האינטרס הציבורי (וזה בציניות) וכל השאר הם מושחתים מבחינתם. גם נויבך עובדת בשיטת הליטוף והזימבור הידועה, בדיוק כמו חברה.

הפוליטיקאים שמיישרים איתה קו זוכים לראיונות מאוד חמים, מאוד נינוחים, בלי שאלות קשות או מאתגרות. כדי לאזן כביכול את התוכנית, היא מזמינה גם פוליטיקאים שאינם שותפים לדעתה, אבל רק כדי להגחיך אותם, להעליב אותם, להתפרץ לדבריהם ולהתייחס אליהם בגסות רוח.

חבריה העיתונאים, השותפים לקליקה, זוכים ממנה לשיחות סלוניות של ערב שישי. עיתונאים שלא מיישרים איתה קו, מודרים מתוכניתה (בין היתר, גם עיתונאים ב"גלובס", למעט הופעות מעטות). זו לא עיתונות, זו שחיתות עיתונאית, זו שיטת הליטוף והזימבור לתפארתה, וגרוע מכול: היא על חשבון כספי משלם המסים הישראלי.

נוני מוזס, עמוס שוקן, שלדון אדלסון / איור: גיל גיבלי
 נוני מוזס, עמוס שוקן, שלדון אדלסון / איור: גיל גיבלי

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988