בעצב תלדי פיטורין: האיסור שגורם לסכסוכים בין עובדות ומעסיקים

עורכת דין במשרדו של יו"ר לשכת עוה"ד לשעבר הגישה תביעה לאחר פיטוריה ■ ביה"ד קבע כי לא הצליחה להוכיח שפוטרה בגלל ההריון, אישר את הפיטורין - וחייב אותה בהוצאות המשפט

אשה בהיריון / צילום: תמר מצפי
אשה בהיריון / צילום: תמר מצפי

בית הדין לעבודה שולח מסר כי ההגנה על נשים עובדות בהיריון מפיטורים אינה מוחלטת - והיא לא תיעשה כאשר העובדת ההריונית התרשלה בעבודתה. שופט בית הדין האזורי לעבודה בת"א, דורי ספיבק אישר לאחרונה למשרד עוה"ד של ד"ר שלמה כהן, יו"ר לשכת עוה"ד לשעבר, לפטר עובדת על אף שזו הייתה בהריון ולאור התנהגותה הבעייתית במהלך עבודתה. בנוסף, חייב בית הדין, באופן חריג, את העובדת בתשלום הוצאות המשפט של המעסיק בסכום גבוה של 10,000 שקל.

החקיקה הישראלית אוסרת באופן מפורש לפטר נשים בהיריון על-רקע היריונן. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מגדרית או בשל הריון. בחוק עבודת נשים נקבע כי אסור למעסיק לפטר עובדת בעלת ותק של שישה חודשי עבודה שהיא בהיריון וטרם יצאה לחופשת לידה. כאשר מעסיק רוצה בכל זאת לפטר עובדת בהיריון, ובתנאי שהפיטורים אינם קשורים להריונה, הוא רשאי לעשות זאת רק בהיתר מיוחד מהממונה על עבודת נשים במשרד הכלכלה.

האיסור על פיטורי נשים בהיריון הוליד לאורך השנים סכסוכים רבים בין מעסיקים לעובדות שפוטרו, סביב השאלה מה הוא המניע האמיתי לפיטורים - האם הם נעשו בשל ההיריון, או ממניעים ענייניים שאינם קשורים אליו.

אחד הסכסוכים המורכבים והרגישים האלה, שבו עובדת בהיריון העלתה טענות נגד פיטוריה, נדון לאחרונה בפני השופט ספיבק. ספיבק, ייאמר מיד, נחשב לשופט בעל רגישות חברתית גדולה. טרם מינויו לשיפוט ב-2011 נטל ספיבק חלק בשורה של מאבקים משפטיים במגוון נושאים הקשורים לזכויות האדם והאזרח בישראל.

קשיים בתפקוד

העובדת התובעת, נ', הועסקה במשרד ד"ר שלמה כהן ושות' המתמחה בקניין רוחני בתפקיד עוזרת משפטית לרישום פטנטים (פרליגל) במשך כשישה חודשים, עד פיטוריה לאחר הליך שימוע במאי 2014. שכרה עמד על 8,344 שקל לחודש. בדצמבר 2014 הגישה נ' לבית הדין לעבודה תביעה שבה היא טענה שפיטוריה נעשו בעת שהיא הייתה בהריון בשל ההיריון ובניגוד לחוק.

נ' טענה כי היא זומנה לשימוע לפני פיטורים 3 ימים בלבד לאחר שסיפרה למנהלת שלה על היותה בהיריון. לדבריה, זימונה לשימוע נפל עליה כ"רעם ביום בהיר", ועל כן טענה שאין לה ספק שיש קשר סיבתי בין הודעתה על כך שהיא בהיריון לבין ההחלטה לפטרה.

נ' טענה בנוסף כי מיום תחילת עבודתה בפירמת עוה"ד ועד פיטוריה, היא ביצעה את עבודתה במסירות. לדבריה, בשיחת השימוע לפני הפיטורים נאמר לה באופן ברור שיש קשר בין הפיטורים להיריון. עוד טענה כי המעסיק אמר לה ש"את יכולה למצוא עבודה אחרת ולא להודיע שאת בהריון". בתביעה נטען עוד כי לאחר השימוע סבלה העובדת מיחס בוטה ומזלזל.

המעסיק הכחיש את טענות העובדת ושלל בתוקף קשר כלשהו בין דבר ידיעתו על הריונה לבין פיטוריה. באמצעות עוה"ד רותי בודוביץ ומיטל ברק, טען משרד עוה"ד כי העובדת פוטרה אך ורק בשל ליקויים רבים שהתגלו בעבודתה. לדברי המעסיק, כבר מתחילת עבודתה של נ' נתגלו קשיים בעבודתה, בהם ריבוי איחורים לעבודה, ריבוי היעדרויות, ריבוי טעויות, הספק עבודה נמוך שנבע בין היתר מריבוי הפסקות ודיבורים במהלך העבודה, ולבוש מרושל.

פגיעה בתכלית חקיקת המגן

בית הדין לעבודה קיבל את עמדת המעסיק ודחה את גרסת העובדת. לפי פסק-הדין, במהלך חמשת חודשי עבודתה העובדת איחרה לעבודה עשרות פעמים, ובנוסף לאיחורים, נהגה גם להציג את מעסיקיה בפני עובדות מוגמרות בדבר הכרח מבחינתה לקחת חופש ביום זה או אחר, לצורך סידורים. ביה"ד ציין כי העובדת עצמה תיארה את התנהלותה מבחינת מידת הנוכחות שלה בעבודה כ"בלאגן".

יתרה מכך, על-סמך עדות הממונים על העובדת במשרד, קבע השופט כי "תפקודה של התובעת התאפיין בזלזול רב בביצוע עבודתה, בריבוי טעויות, בעבודה בלתי-יסודית ובלתי-מקצועית ובהתעלמות רציפה מהוראות הממונים עליה".

השופט דחה בנוסף את טענת העובדת, לפיה הנטל להוכיח כי היא לא פוטרה בשל השיקול הפסול של ההיריון מונח על כתפי המעסיק ולא על כתפיה. הוא קבע כי מהראיות ברור שהתובעת לא עמדה אפילו בנטל ראשוני להראות שפוטרה בגלל ההיריון.

עוד פסק בית הדין לעבודה כי העובדת לא השלימה 6 חודשי עבודה, ומכאן שהמעסיק לא היה צריך לפנות ולבקש את אישור הממונה על עבודת נשים במשרד הכלכלה לפיטורים. לפי פסק-הדין, הפיטורים נעשו לאחר 6 חודשי עבודה פחות יום. אולם, תקופה זו כללה הודעה מוקדמת בת חודש ימים, שניתנה לעובדת לפנים משורת הדין. זאת, במקום 5 ימי הודעה מוקדמת שמחייב החוק.

ביה"ד קיבל את טענת המעסיק כי במקרה כמו זה, בו ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת לפנים משורת הדין, ייתכן שיש מקום לסטות מההלכות המשפטיות הקובעות כי יש לקחת בחשבון את תקופת ההודעה המוקדמת המוארכת במניין ששת החודשים לעניין חוק עבודת נשים.

נקבע כי החלת חוק עבודת נשים על התובעת, רק משום שהמעסיק בא לקראתה - כשהעניק לה תקופת הודעה מוקדמת ממושכת בהרבה מזו המגיעה לה לפי החוק - משמעותה פגיעה בתכלית חקיקת המגן, ובפרט פגיעה בנשים שהמעסיק מעוניין לתת להן זכויות מעבר לדין על מנת להגדיל את רווחתן.

"שימוש לרעה בחוק"

עו"ד רותי בודוביץ' סגיר, שותפה במשרד אשר חלד ושות', שייצגה את משרד ד"ר שלמה כהן מסרה: "במדינה בה חוקים נחקקו בכדי להגן על עבודת נשים ושוויון בין נשים - שימוש לרעה בחוק עבודת נשים במקרה כל כך גבולי (שלא לומר ברור שלא לטובת התובעת) מוציא שם רע לנשים בשוק העבודה בכלל, ומחזק את התפיסה כי נעשה ניצול ושימוש ציני בחקיקה הבאה להגן עליהן, והופכת בידיים בלתי-מיומנות וחסרות תום לב לכלי שנועד לסחיטה של מעסיקים".

באת-כוח המעסיק הוסיפה: "אנו שמחות שבית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענותינו כי במקרה זה המעסיק פעל בתום לב, שילם לתובעת תשלומים מעבר למתחייב על-פי הדין, ולא עשה כל מעשה בכדי להתחמק מתחולת חוק עבודת נשים. ומכאן חשיבותו הרבה של פסק-דין זה".

צרו איתנו קשר *5988