דעה: מעמד הביניים בישראל "קורס"? "שוקע"? מצבו רק משתפר

"קריסת מעמד הביניים" הפכה בשנים האחרונות לאחת ה קלישאות הנפוצות בה משתמשים פרשנים בנושאי כלכלה ואנשי תקשורת ■ אלא שהמציאות שונה לגמרי

המחאה החברתית / צילום: רויטרס
המחאה החברתית / צילום: רויטרס

"קריסת מעמד הביניים" הפכה בשנים האחרונות לאחת הקלישאות הנפוצות בה משתמשים פרשנים בנושאי כלכלה ואנשי תקשורת. הביטוי מוזכר באופן אגבי, כמובן מאליו, כמטבע לשון שהתקבלה ונעשתה שגרתית. אנו נוטים לקבל אותה כמושכל יסוד בדיון הציבורי ובדיוני מדיניות הקשורים בכלכלת ישראל.

זה היה הטון ששלט במחאות החברתיות של קיץ 2011 בישראל, כאשר מאות אלפים יצאו לרחובות וזעקו את מצוקת "מעמד הביניים הקורס"... או לפחות כך הם חשבו. התפיסה הזאת אינה ייחודית לציבור בישראל, אנו לא שונים מהתפיסה הרווחת בחוגי השמאל הכלכלי במערב בכלל ובארה"ב בפרט. נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, השתמש במושג "middle-class economics" כדי לתאר את הרפורמות שיטיבו עם מצב הבוחרים בני מעמד הביניים.

אובמה לא לבד: גם בצד הרפובליקני של המפה ניכר מנאומיו של הנשיא הנוכחי, דונלנד טראמפ, כי המצב של בני מעמד הביניים "הידרדר". חלק משמעותי ממסע הבחירות של טראמפ כוון להבטחות לשיפור מצבם של בני המעמד "הקורס".

אלא שהעובדות אינן מתיישבות עם הנראטיב.

בארצות-הברית אכן התרחש שינוי בהיקף המספרי של הציבור המוגדר כמעמד ביניים והוא התכווץ מספרית. על פי נתוני הלשכה הסטטיסטית האמריקאית, מעמד זה ירד מ-61% מהאוכלוסייה ב-1971 ל-51% ב-2015. לאן אם כך "נעלמו" 10% אחוזים? למעשה, רק חלקם "ירד" ואילו חלקם הגדול יותר "עלה" למה שקרוי "מעמד ביניים גבוה". פרשנות סבירה הייתה אמורה לתאר זאת לציבור כשיפור במצבו של מעמד הביניים - ולא כקריסתו. חשוב לזכור בנקודה זאת כי קיימת תנועה של אנשים והם, ברוב המקרים, כפי שעולה מהנתונים, משפרים את מצבם הכלכלי.

בנוסף, קבוצות רבות שניתן להגדירן כחברות מעמד הביניים שיפרו מאוד את מצבן, גם אם לא שינו את המעמד אליו השתייכו. בסך הכל, מצבו של "מעמד הביניים" השתפר משנות השבעים באופן משמעותי. בהתאמות הסטטיסטיות הנדרשות עולה כי מעמד הביניים שיפר את הכנסתו החציונית, הנחשבת למדד טוב לבחינת מצבו הכלכלי של המעמד הבינוני, בכ-34% מאז 1970. אמנם, המעמד הגבוה יותר הצליח לשפר מצבו עוד יותר, אך אין זה מצדיק את התואר "קריסה". אולי מוצדק לומר על כך שמעמד הביניים לא צמח מספיק, לטעמו של המבקר.

ומה בישראל?

בניגוד להכרזות שליוו את המחאה החברתית של קיץ 2011 ומהדהדות בנאומי תעמולה ובסקירות "מומחים", הטוענים כי מעמד הביניים בישראל "קורס" - המצב שונה. הכלכלן אורי כץ ערך ניתוח של התפתחות השכר החציוני על פי עשירונים. השכר החציוני מודד את רמת השכר שמחצית העובדים נמצאת מתחתיה ומחציתם השנייה מעליה, ונחשב כמדד טוב יחסית לצורך ייצוג רמות השכר של מעמד הביניים. בישראל מתייחסים למעמד הביניים כקבוצת האוכלוסייה שנמצאת בין העשירון הרביעי לשביעי.

השכר הריאלי, המייצג את כוח הקנייה של השכר, עלה בעשורים האחרונים בהתמדה. כץ חישב את הנתונים בעזרת סקרי ההכנסות של הלמ"ס מהשנים 1990-2010, והציג שכר חציוני ריאלי, המנקה שינויי מחירים. התוצאה של הניתוח מראה כי השכר עלה מתחילת שנות האלפיים בכל העשירונים. יש לזכור כי גם נתון זה מוטה כלפי מטה, כפי שמציין הכלכלן ליאור תבורי, היות שהשכר המחושב מושפע מעבודות מזדמנות של סטודנטים שעובדים רק חודשיים בשנה, ממשרות חלקיות ובנוסף לכך מהמגמה המתמשכת של עלייה בהיקף התעסוקה וירידת האבטלה, נתון חיובי כשלעצמו, אך כזה המטה את הנתונים כלפי מטה היות שהמשתתפים החדשים בשוק העבודה בדרך כלל מתחילים מדרגות שכר נמוכות.

מה שעולה בבירור מן הנתונים הוא שמעמד הביניים לא "קורס" ואפילו לא "שוקע", אלא משפר את מצבו בהתמדה. ייתכן וראוי לבקר את קצב השיפור במצבו ורצוי להאיצו, ואכן יש מקום רב לשיפור מצבה של ישראל במדדי קלות עשיית העסקים, הפחתת העומס הרגולטורי, פתיחת השווקים לתחרות, הגדלת הגמישות התעסוקתית ושינויים מבניים נוספים שישפרו את המצב הכלכלי של כלל אזרחי ישראל - אך בוודאי שלא לזעוק על קריסה.

■ בועז ארד הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל וממייסדי התנועה הליברלית החדשה.