אפילו מפתח אפליקציות זה מקצוע ששייך לעבר

היומן שלי כבר יקבע פגישה עם היומן שלך: האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית יהפכו חלק ממקצועות הטק של היום ללא רלוונטיים

ביצועי מחשב / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ביצועי מחשב / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

כשמדברים על חג האביב מדברים על התחדשות, על עם שעוזב את המוכר והידוע לטובת עתיד טוב יותר במקום אחר, על מחזור החיים. כאשר מדברים על עולם העבודה החדש, לעומת זאת, השיח סביבו הוא מפוחד: הרובוטים ייקחו את העבודה שלנו, מקצועות נעלמים, אין יציבות תעסוקתית. הכול נכון, אבל במקביל העולם הזה נותן לנו יכולות שלא היו לנו בעבר - כצרכנים וגם כעובדים.

לפני כמה שבועות סיפר לי תחקירן על מפתח אפליקציות שלא מוצא עבודה. זה אולי נשמע מפתיע, הרי זה המקצוע של העתיד, אבל האמת היא שהאפליקציות נולדו עם האייפון, לפני עשור בדיוק, וכבר זה מרמז שאנחנו מדברים על העבר, לא על העתיד. ההיסטוריה של העשורים האחרונים מלמדת שפלטפורמות טכנולוגיות חדשות מפציעות כל עשור לערך (DOS פינה את דרכו ל-Windows, ואחרי כן הגיע האינטרנט ואחריו הטלפונים החכמים). כדי להבין היכן נמצאות ההזדמנויות של העשור הקרוב צריך לשאול מה הדבר הבא.

אנדי רובין, מייסד חברת Android, טוען שהפלטפורמה הבאה שתהפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו מבוססת על בינה מלאכותית. ליתר דיוק, הפלטפורמה הזאת תשלב בין אנשים למידע ויחד הם ידריכו מכונות כך שיוכלו ללמוד ולהחכים. רובין מכר את אנרואיד לגוגל ב-2005 ושם הפך את הפלטפורמה למערכת ההפעלה הנפוצה ביותר בטלפונים חכמים. היום הוא הבעלים של Playground, פעילות שצופה פני עתיד ובונה חברות ומוצרים לעולם שעומד להפציע. הוא מגדיר את האינטרנט של היום כמוח גדול בצנצנת. לדבריו, יש עוד עולם שלם מחוץ לצנצנת והעשור הקרוב יחבר בין השניים. או אז לא מן הנמנע שניזכר בימים שבהם היינו צריכים לשאת איתנו מסכים כדי לתקשר עם המידע שבענן, כפי שאנחנו נזכרים היום בימים שבהם ביצענו את החיפושים הראשונים בגוגל או במחשב של אמצע שנות ה-80. בארגון של רובין העובדים שואלים את עצמם מה הדבר הבא, איך נראים דברים שמרגישים, מחשבים ופועלים על סמך מידע המצוי בענן ויש להם יכולות למידה; איך ייראה עולם שבו הקסם של הדיגיטל ישתלב בעולם המציאותי ויאפשר לנו לחיות ולעבוד בעולם משולב.

רמזים לכך ניתן למצוא כבר היום בשינוי שעובר על תעשיות מסורתיות שאינן מפחדות לאמץ את העולם הזה. בספרו הנפלא Thank You for Being Late העיתונאי תומס פרידמן מספר על GE, שאוספת מידע באמצעות סנסורים שהכניסה למוצרים רבים שלה, ובהם מכשירים רפואיים, מנועים, רכבות, טורבינות ואפילו מכונות כביסה. הסנסורים האלה הם מערכת עצבים תעשייתית שמשדרת בכל רגע נתון לחברה "איך הם מרגישים כרגע", כפי שמנסחים זאת בחברה. בעבר נזקקנו לעובדים מנוסים בחווה או במפעל כדי לזהות דפוסים ותבניות ותקלות. הניסיון הביא איתו אינטואיציה, כך שאותם עובדים ידעו לזהות סימנים לכך שמשהו לא בסדר עוד לפני שהם הופיעו במלוא עוזם. היום, מערכת המחשוב שאוספת את המידע מכל מכשירי החברה מחפשת אותם דפוסים ותבניות שבעבר רק עובדים מנוסים ידעו לזהות. לפתע, אפשר לראות את "הסימנים החלשים" לפני שהם גורמים בעיות.

פרידמן מספר בספר גם על פרה שחוברה אל הרשת. רפתן יודע שיש חלון הזדמנויות צר שבו ניתן להרביע פרות והוא מחפש סימנים המעידים שאותו חלון זמן הגיע, כמו הגברת קצב ההליכה שלה. Fujitsu חיברה אל הפרה מד צעדים המזהה מתי קצב ההליכה גובר, וכך אפשרה לרפתן לנהל טוב יותר את ההפריה. יותר מכך, המידע שנאסף הראה קשר בין זמן ההפריה ומין העגל ואפילו איפשר לזהות מוקדם מחלות שונות.

חיבור גם בלי מסך

במאמר שפורסם ב-HBR תחת הכותרת Machine Intelligence Will Let Us All Work Like CEOs, המחברת שיבון זיליס מבקשת מאיתנו לחשוב מה אנחנו יכולים להפיק מכך שמתהווה סביבנו עולם שחושב עבורנו. כבר היום הטלפון הנייד אומר לנו שהגיע הזמן לצאת לפגישה, אחרי ששילב את המידע שיש לו על המיקום שלנו, היעד ומה קורה בדרכים, וזו רק ההתחלה. המאמר מפנה את תשומת לבנו לכך שכיום מנהלים בכירים מצליחים לנהל את זמנם ואת משימותיהם בזכות האנשים שסביבם שמארגנים להם רבות מהפעילויות, אבל בעולם שבו המכשירים שסביבנו יהיו מחוברים ולומדים יומנים יוכלו לתאם לבדם פגישות בין אנשים, עוזרים וירטואליים יתזכרו אותנו באופן פרואקטיבי וסיכומים ייצאו דקות אחרי הישיבה. וזה עוד לפני שדיברנו על היכולת לנוע במרחב על פי דרישה, לעבוד עם אנשים בכלים של מציאות מדומה בלי לבזבז זמן נסיעות ואולי גם לשוחח בשפה הנוחה לנו בעוד שהצד השני שומע אותנו בשפתו הוא.

אי-אפשר להתעלם מהשינויים האלה, והנה דוגמה קטנה: כלי הרכב שלי נכנס לטיפול תקופתי במוסך, וכידוע כלי רכב מכילים כבר היום כמות מכובדת של טכנולוגיה - כלי הרכב עצמו הציג לי הודעה על המסך שהגיע הזמן לטיפול. כשבאתי בסוף היום לאסוף את האוטו, נאמר לי שהכול בסדר, אבל עליי לחזור שוב מחר. למה? כי ההוא שיודע לחבר את הרכב למחשב, לבטל את ההודעה שהגיע זמן הטיפול - הוא לא נמצא היום ואף אחד אחר לא יודע לעשות את זה. איך יכול להיות שבעולם שבו 60% מעלות הרכב היא טכנולוגיה, בעלי מוסך חושב שמספיק עדיין לדעת מכונאות בלבד? יום אחד, קרוב מאוד, המוסכניק הזה יגלה שהוא אינו יכול לעבוד יותר. אם לא יעדכן את הכישורים שלו, הוא יאבד את המקצוע.

הבינה המלאכותית עומדת לפתחנו וממש לצדה עומד האינטרנט של הדברים שיחבר יותר ויותר חפצים דוממים אל המוח שבענן. החיבור הזה לא ישנה רק את האופן שבו נבין מידע, נשתמש במערכות ממוחשבות ונתקשר עם האינטרנט, אלא את עצם פעולת העולם שסביבנו. לא רחוק היום שבו מערכת האזעקה הביתית תדע לנטרל את עצמה כשתזהה שהגענו הביתה, מד הטמפרטורה יתאים את עצמו על סמך ההעדפות של מי שנמצא בחדר, הנייד יכוון אותנו לחניה פנויה. היום עדיין צריך אפליקציות כדי לעשות את כל אלה אבל בקרוב המכשירים שסביבנו יזהו ויעבדו מידע ודפוסים ויוכלו לבצע עבורנו דברים רבים שהיום אנחנו צריכים להפעיל. וכשהמוצרים שסביבנו יקבלו חיים באמצעות מידע, סנסורים ויכולות עיבוד, המסכים השחורים שמפרידים היום בין המציאות לאינטרנט, ייעלמו והאינטרנט יהפוך לחלק מהעולם הפיזי, יאפשר לנו לשלוט בו. ואולי גם להיפך. כדאי להיות מוכנים ולחשוב כיצד זה ישפיע על העבודה שלכם.

*** הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com

ביצועי מחשב מול ביצועי אדם
 ביצועי מחשב מול ביצועי אדם

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988