העולם משתנה: לחשוב על מסלול קריירה ולא על מקצוע ומשרה

השינויים בשוק העבודה פותחים לנו עולם חדש של הזדמנויות ומאפשרים לנו לחוות את הדבר הבא במקום לנסות לשמר יציבות שממילא לא תתקיים

קריירה/ צילום: צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
קריירה/ צילום: צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

כמה משרות נוספו? כמה משרות הלכו לאיבוד? שאלות מהסוג הזה משמשות זה שנים רבות מדד למצב הכלכלי של המשק. לכן, כשאנחנו מתכוננים לעולם עבודה שמחליף משרות בטכנולוגיה, לעתים קרובות מדי הדיון מתמקד בשאלה איך יוצרים משרות נוספות, מתוך תפיסה מוטעית שאם רק נצליח ליצור כאלה נפתור את הבעיות הכלכליות, ואולי גם את פערי השכר והחברה.

אז זהו, שלא. אנחנו נפרדים מעולם עבודה שמתייחס כמובן מאליו לעצם קיומה של משרה במובן של התקשרות ארוכת טווח, עם מחויבות הדדית, ולכן עלינו לעצור לרגע ולהחליף את שאלות העבר בשאלות שרלוונטיות לעתיד. בעולם העבודה החדש, אנשים ללא משרות עדיין מייצרים ערך, ולכן במקום לשאול "מי צריך לייצר משרות חדשות?" כדאי לבדוק באילו תנאים אנשים יכולים לייצר ערך והכנסה.

חלק מהשיח הפוליטי המקצין שאנו עדים לו במדינות שונות קשור בין השאר בקושי למצוא עבודה או לפחות להתפרנס בכבוד, אבל בניגוד לעבר, הקושי הזה לא כרוך בהכרח במיתון כלכלי, שכן הנתונים מראים שזה שני עשורים יש צמיחה כלכלית בלי משרות.

ג'ון רוברטס מחברת הייעוץ TIP מציג גרף המראה את צמיחת התוצר בארה"ב מאז שנת 2000, פחות או יותר תחילתו של עידן הדיגיטציה, לעומת מספר המשרות באותה תקופה. לפי הגרף, אנחנו בעידן שבו צמיחת התוצר היא לא תולדה של משרות, לפחות לא בהגדרתן מימי המהפכה התעשייתית.

לפני המהפכה התעשייתית, לאנשים לא הייתה משרה. הם עבדו, אפילו קשה, אבל הרעיון של משרה, שבאים לעבוד תוך כדי "העברת כרטיס נוכחות" - זה לא היה. אם להודות באמת, ארגונים אינם עוסקים ביצירת משרות. להיפך, הלחץ בתוך ארגונים הוא להפיק יותר מפחות כוח אדם או עם כוח אדם נתון. לא רק הטכנולוגיה גורמת לכך, אלא גם המודלים העסקיים שמשתנים. עולם העבודה מצוי בתהליך של מעבר ממשרות לרשתות אנושיות של יכולות, והכלכלה? נצטרך לחשוב מחדש על מדדים כלכליים ועל רשתות סוציאליות וחקיקת עבודה.

ההשלכות על ההשכלה, על השירותים החברתיים הן משמעותיות. איך מכינים תלמידים ליצירת ערך ולא למציאת משרות? ערך לא רק במובן של כאן ועכשיו, אלא ערך עתידי, ערך משתנה, לומד. דווקא עכשיו הזמן המתאים ביותר לשאול את עצמנו איך אנחנו מייצרים ערך באמצעות העשייה שלנו. זה דורש מאיתנו לחשוב על תגמול והכנסה במונחים של יכולות אישיות ולא תפקידים.

אלה שמסתגלים ואלה שלא

בשוק העבודה של היום יש מי שפועלים להתאים את עצמם למציאות המשתנה ויש מי שנלחמים בכוח לשמר את הקיים, שלא בטובתם. קחו לדוגמה את מה שקרה ועוד עתיד לקרות בענף סוכני הביטוח, שהיו בעבר הגורם המתווך בין הלקוח לחברת הביטוח. בתחום הביטוחים הפרטיים נכנסה קבוצת ביטוח ישיר ולימדה אותנו ש"שוקה" חי על חשבוננו ורכישת ביטוח ישירות מהחברה יפחית את העלויות. בשנה שעברה עקפה ביטוח ישיר בבורסה את מתחרותיה הוותיקות.

בתחום הביטוחים הפנסיוניים התערב המחוקק והקים את המסלקה הפנסיונית שמשנה את התפקיד שהסוכנים מילאו בתחום זה מול הארגונים והמבוטחים. אי-אפשר להניח שכל אלה לא ישפיעו על תפקידם של סוכני הביטוח, והדבר הנכון לעשות עכשיו הוא להסתכל אל העתיד ולשאול מה הערך המוסף של התפקיד הזה.

אבל אם לשפוט לפי פרסומים וכנסים מקצועיים, סוכני הביטוח והארגונים המייצגים אותם עוסקים במיתוג הסוכן בהתאם למודל הישן והם נאבקים בערוצים משפטיים, מדיניים ודעת הקהל כדי לשמר את תפקידם. טוב יעשו אם במקום להתנגד לשינויים ישאלו מה תפקיד המתווכים הפיננסיים בעולם החדש ואיך הם יכולים לעשות את המעבר ממתווכי תשלומים לנותני ייעוץ מקצועי במצבים אישיים מורכבים, שבהם נדרשים פתרונות שאינם אוטומטיים. מאחר שרובנו לא מתעוררים בבוקר עם המחשבה שמתחשק לנו לרכוש ביטוח חיים, הרי שברור שבתחום מוצרי הביטוח שאין להם ביקוש טבעי, יש ערך ליועצים כאלה אם רק יידעו להגדיר אותו.

איך זה נראה כשבעלי מקצוע אינם נצמדים להגדרות משרה ומקצוע? דוגמה יפה אפשר למצוא בתחום העיצוב - מעצבים גרפיים, מעצבי מוצר ואפילו ארכיטקטים ואדריכלים ומעצבי פנים. כניסתן של תוכנות כמו Autodesk, לדוגמה, אפשרו לארכיטקטים לעבור משרטוטים בכלים עם הדמיות ממוחשבות לשיתוף פעולה בין האדריכל למחשב - בכל שינוי שהמתכנן מבצע בשרטוט, המערכת מספרת לו איך הוא ישפיע על העלויות, על ניצול האנרגיה, על האופן שבו השינוי ישפיע על האנשים שיחיו או יעבדו בבניין. בעזרת הכלים החדשים שמאפשרת הטכנולוגיה, היחיד מקבל כוח חדש ויצירתיות הופכת לפתע ליכולת לשאול את השאלות הנכונות.

תפקיד המעצב משתנה, מאדם שיוצר את הצורה לאדם שיודע להגדיר את המגבלות והיכולות של המוצר ובוחר מתוך אוסף אפשרויות. כך גם מעצב שרוצה לתכנן כיסא יכול לבקש מהמחשב לתכנן מושב בגודל ובגובה מסוים, שיתמוך במשקל מסוים, מחומרים קלים, והמחשב יידע לתת את הגרסאות שלו למה שהגדרנו. במבט אל העתיד, בעלי המקצוע הללו יכולים מעצבים של מציאות מדומה, של חוויית תחבורה אוטונומית, מעצבי אווטארים, ואולי אפילו מעצבי איברים להדפסה.

זה הזמן לחשוב מחדש על העבודה שלנו. במקום לחשוב עליה כעל מקצוע ומשרה, לחשוב עליה כעל מסלול קריירה. במסלול הזה אנחנו מצפים לצמיחה ולהתפתחות, אוספים ניסיון ויכולות ויודעים כיצד להעביר אותם להזדמנות הבאה. השינויים בשוק העבודה פותחים לנו עולם חדש של הזדמנויות ומאפשרים לנו לחוות את הדבר הבא במקום לנסות לשמר יציבות שממילא לא תתקיים. אם רק נבחר לראות זאת כך, נגלה שיש דבר כזה קריירה שמחוברת למשמעות, לערכים, למה שתמיד רצינו להיות ולעשות. קריירה היא מסע, אחד ממסעות החיים, ואנחנו מבלים בו כל כך הרבה זמן, שכדאי שנמצא ערך גם בדרך עצמה, כי הרי אין באמת יעד להגיע אליו.

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי", www.niritcohen.com

הפער בין הצמיחה למשרות בארהב
 הפער בין הצמיחה למשרות בארהב

צרו איתנו קשר *5988