נהג אוטובוס ישלם לאשתו פיצוי בגין כושר השתכרות מוגבר

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הנהג ישלם לאשתו 400,000 שקל ■ המחוזי הפחית את הסכום אך עדיין קבע כי הנהג השכיר ישלם לאשתו בגין כושר השתכרותו

גירושין/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
גירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

האם כושר השתכרות הוא נכס משותף שעומד לחלוקה בגירושים? לשאלה זו התייחס באחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה בעניינם של בני זוג, נהג אוטובוס שכיר ויועצת יופי, שהתגרשו עוד ב-2004 לאחר 12 שנות נישואים, כאשר היו שניהם כבני 33 שנים.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בחלוקת הרכוש, מינה מומחה אשר העריך את כושר השתכרותו של הבעל וקבע כי עליו לשלם לאישה סכום מצטבר של כ-400,000 שקל. בערעור שהגיש הבעל נידונה בהרחבה השאלה, האם כושר השתכרות הוא נכס בר-חלוקה או כלי המאפשר חלוקה לא שוויונית אך צודקת של נכסי בני הזוג.

בית המשפט המחוזי אמנם קיבל את הערעור והפחית את גובה החיוב בגין הפרשי כושר השתכרות, אלא שעצם חיוב הבעל בתשלום לאישה בגין כושר השתכרות מוגבר, כאשר הבעל הוא נהג אוטובוס שכיר, מעמיד בסימן שאלה גדול את כלל נימוקי הערעור ומצביע על כך שכמעט בכל מקרה בו קיים פער בהכנסות הצדדים, עשוי להיות חיוב בגין כושר השתכרות. זאת על אף שבית המשפט המחוזי קובע מפורשות כי אין לראות בכושר השתכרות כנכס בר-איזון, אלא הוא כלי אשר יופעל בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

בית המשפט המחוזי מתאר את שלושת היסודות שבהתקיימם יתחשבו בכושר השתכרות בעת ביצוע איזון המשאבים:

1. מדובר בבני זוג "שונים" במעמדם התעסוקתי, כך שאחד הוא בן זוג "ביתי", והאחר הוא בן זוג "קרייריסטי".

2. קיים פער דרמטי בכושר ההשתכרות בין בני הזוג. על-מנת לעמוד על הפער, יהיה על בית המשפט לשקול, בין היתר, את פערי השכר, ההכשרה המקצועית, כישוריו האישיים של בן הזוג, השפעתו וזיקתו של כושר ההשתכרות שנצבר לפני הנישואים לכושר ההשתכרות שנצבר בתוך תקופת הנישואים, כושר השתכרות של בן הזוג "שכיר" לעומת עצמאי במובן של הביטחון והאופק התעסוקתי, תוצאת איזון המשאבים החשבונאי, משמורת הילדים וחלוקת זמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים, תשלומי מזונות, יכולת השיקום של כל אחד מבני הזוג לאחר הגירושים ועוד. 

3. האם מדובר בנישואים לאורך זמן.

הכלל שנקבע בפסק הדין הוא שיש לחשב את כושר ההשתכרות כפי שנצבר במהלך הנישואים, ולא לאחר שפקעו. הפתרון הראוי לאיזון פערי כושר השתכרות הוא תשלום חד-פעמי, שישולם על-פי הגישה הקניינית או על-פי גישת צמצום הפערים.

בית המשפט מציע שתי נוסחאות שונות לחישוב כושר השתכרות: 

א. הנוסחה הקניינית - בשיטה זו מפחיתים מהכנסת בעל כושר ההשתכרות את האחוזים המיוחסים לכישורים אישיים או לתקופה שקדמה לנישואים, ואז מחשבים את גובה הפער בין ההכנסות עד לפרישה ומהוונים את הסכום ליום מועד החישוב.

ב. נוסחת צמצום פערי השכר - בשיטה זו מפחיתים מהכנסות בעל כושר ההשתכרות את דמי המזונות שהוא משלם, ואז מחשבים את הפער. מתוך פער זה זכאי בן הזוג החלש לאחוז אחד עבור כל שנת נישואים, למשך תקופה שנקבעת על-ידי בית המשפט.

בנסיבות הערעור נקבע כי הגישה הראויה לחישוב פערי כושר ההשתכרות בין הצדדים היא נוסחת צמצום פערי השכר, נוכח גילו הצעיר של הגבר, נישואים קצרים יחסית, שכר לא גבוה במיוחד של הגבר, מעמדו כשכיר, הכשרתו המקצועית וכן תוצאות האיזון בין הצדדים.

בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי על המומחה לערוך חישוב מחדש של פערי ההשתכרות בהתאם להנחיות הבאות: האישה תהיה זכאית לפיצוי חד-פעמי, כאשר השכר הקובע לחישוב פערי ההשתכרות הוא זה של 2002. לדברי בית המשפט, יש להביא בחשבון את תשלומי המזונות ששילם הגבר בתקופת הזכאות ולהפחיתם משכרו. הסכום הזה ישולם לאישה כסכום חד-פעמי ויתווסף לחלקה של האישה ברכוש המשותף.

■ הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה ובעלת האתר: www.getup.co.il.
הכותבת לא ייצגה בתיק. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988