ביי ביי אמיר כבירי, ניפגש ביום שישי לפני הקידוש

הירידה של הפועל ת"א לליגה הלאומית בסוף השבוע לוותה במראות שקשה להישאר אדיש אליהם. לא משנה אם אתה אוהד הקבוצה או לא. קבוצה שנחשבת במונחים מקומיים לאימפריה, בספורט הפופולרי במדינה - מסיימת תהליך דעיכה שנמשך כמה שנים, שבו היא עוברת ידיים מבעלים לבעלים שמנסים להציל אותה עד שהיא קורסת באופן סופי בבית המשפט ונופחת את נשמתה גם על המגרש.

נעזוב לרגע את הקלקולים לאורך השנים שגרמו להעברתה מסמי סגול למוני הראל, ואחר כך לשותפות הראל-אלי טביב, ממנה לטביב, ובהמשך לחיים רמון, עד שהגיע הגואל בדמות אספן האמנות אמיר גרוס כבירי. הפועל הייתה חולה במשך תקופה ארוכה. זה ברור לכולם.

אבל שאלות רבות עולות במסגרת הנפילה הסופית של הפועל. הנה כמה מהן:

1. האם הבקרה התקציבית עושה את העבודה שלה?

הרבה ביקורת הוטחה במוסד הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל בראשות רו"ח ליאון אורליצקי. חלק גדול ממנה בצדק. אבל אם נבחן את אופן פעילות הבקרה הרי שאפשר להגיע למסקנה ברורה: היא לא תמנע גם את הקריסה הבאה של קבוצת כדורגל. הבקרה הוקמה ב-1991, במקביל לעידן הבעלות הפרטית בכדורגל הישראלי (ביולי 92' הפך יעקב שחר לבעלים הראשון של קבוצת כדורגל בישראל) כשמטרתה העיקרית היא לטפל במוסר התשלומים הירוד בכדורגל ולהבטיח שקבוצות יוכלו לא רק להעמיד תקציבים אלא גם לעמוד בהם. כלומר, כל שקל שהקבוצה הבטיחה לשלם לשחקנים, ספקים וכו' - יהיה מגובה בערבויות - במידת הצורך גם ערבויות אישיות.

הבעיה עם הבקרה שהיא אינה פועלת לזהות את האב-נורמל, את הדבר הגדול שקורה מתחת לפני השטח. הבקרה לא האמינה שאיש העסקים אלי שגב יתרסק ויגמור את מכבי נתניה לפני שנתיים, ונכשלה בכך שלא בחנה לעומק את הערבויות שהעמיד לה מול מוסד פיננסי אנגלי; הבקרה הסתנוורה מאמיר כבירי עד שהסכימה להעמיד ערבויות על בסיס עסקי האמנות שלו, וכשהיה צריך לחלט ערבויות אף אחד לא ידע איך הופכים תמונה של כבירי לכסף נזיל; הבקרה לא יכלה לדעת שבהפועל ר"ג יגיע הבעלים ירון קוריס עד לכדי הלוואות בשוק האפור.

כשתגיע הקריסה הבאה של איש עסקים, גם אז לבקרה התקציבית לא תהיה יכולת לזהות את זה מגיע. הבקרה היא פילטר שנועד למנוע תקלות שוטפות, לא קריסות מהדהדות. האם עדיף אם ככה לפעול ללא בקרה תקציבית? ברור שלא. האם אפשר היה לצפות שלפחות בשני המקרים האחרונים, של נתניה והפועל ת"א, הבקרה תהיה אסרטיבית יותר, חשדנית, תבדוק יותר לעומק? כן.

2. האם הפחתת 9 נק' ליגה הוא הליך ספורטיבי הוגן?

בואו ניקח את הדיון למקום אחר: אם במקרה של סופרמרקט שבעליו פשט רגל ונכנס לפירוק, מלבד העניין הפיננסי של הסדר החזר חובות החל על עסק שנכנס להליך פירוק - היה קובע "איגוד הסופרמרקטים" (איגוד דמיוני) שלאחר שיופעל מחדש על ידי בעלים אחר, כעונש נוסף אסור לו למכור במשך שנה משקאות ובכך להעמיד אותו בנקודה תחרותית בעייתית מול יתר הסופרמרקטים המתחרים. לא נשמע הגיוני, נכון?

הפועל ת"א מזכירה אמנם בהתנהלות חנות מכולת שכונתית. בכל מקרה, הפחתת הנקודות היא סנקציה שהוכנסה לתקנון ההתאחדות לכדורגל בשנת 2004 (סעיף 4ב') והופנתה כנגד קבוצות שנכנסו להליך פירוק. ההתאחדות לכדורגל לא המציאה שום דבר. כשחיפשו דרך להעמיד סנקציות נוספות כנגד בעלים שלא הפעילו את הקבוצה באופן תקין מבחינה פיננסית, היא מצאה אותו בכדורגל האנגלי.

סקירה היסטורית קצרה: בעקבות כניסת הכסף הגדול באנגליה והרצון של קבוצות להמשיך ולהיות תחרותיות, החלו יותר ויותר בעלים לקרוס ולהתקשות לעמוד בהתחייבויות. בעונת 2003/04 הוחלט בהתאחדות האנגלית לאמץ סנקציה נגד קבוצות שיממשו הליך פשיטת הרגל, וקבעו כי בעלים שהפעיל קבוצה באופן כזה שהביא את המועדון לקריסה - תופעל על הקבוצה בנוסף סנקציה של הפחתת 10 נקודות (ורק 9 נקודות בפרמיירליג).

כבר בעונה הראשונה לחוק הופעלה הסנקציה כאשר וורקסהאם מהליגה הראשונה נכנסה להליך פשיטת רגל. כתוצאה מכך ירדה הקבוצה ליגה. מאז נכנסו להליך פשיטת רגל עוד 24 קבוצות באנגליה שממאזנן הופחתו נקודות. בפברואר 2012 הפכה פורטסמות' לקבוצת הפרמיירליג הראשונה ש"זכתה" בסנקציה של הפחתת נקודות ליגה בעקבות מילוי בקשה לפשיטת רגל.

בישראל, כאמור, חיפשו דרך "להזהיר" בעלים מהתנהלות שגובלת באי שפיות כלכלית ואימצו את המודל האנגלי. התוצאה: ל-7 קבוצות מהליגות הבכירות בישראל שהכריזו על פשיטת רגל הופחתו 9 נקודות ליגה ממאזנן. בסקירה בבית המשפט שהגישה עמותת האוהדים של הפועל ת"א כנגד ההליך ציינו כי מדובר בגזר דין מוות ספורטיבי - "מעולם לא הצליחה קבוצה מליגת העל להישאר בליגה לאחר שהופעל לגביה סעיף 4ב'; בליגה הלאומית הצליחו רק 2 קבוצות להינצל מירידה, ובאופן כללי הסיכוי להינצל מירידה הוא 28.5% בלבד".

ההיצמדות לחוק האנגלי היא טעות. מאחר שלא לקחה עוד משהו בחשבון: בפרמיירליג משחקים 38 משחקים בעונה, כלומר אחרי קיזוז של 9 נקודות עדיין בקופה קיימות 114 נקודות פוטנציאליות כדי לשרוד בליגה. הפועל ת"א שיחקה העונה 33 משחקים בלבד (כמות המשחקים של קבוצה בפלייאוף התחתון) ובפועל יש לה רק 99 נקודות פוטנציאליות להינצל.

הליך הוגן או לא, מבחינה ספורטיבית הסיכוי לצאת ממנו טוב הוא קלוש עוד יותר בישראל.

3. האם זה עומד במבחן המשפטי?

לאורך השנים כמעט כל קבוצה שהגיעה לפירוק והופעל עליה סעיף 4ב', הגיע מי מטעמה (אוהדים, המפרק) לבית המשפט בבקשה לביטול עונש הפחתת הנקודות. אבל בית המשפט "האזרחי" אימץ את החלטת ההתאחדות לכדורגל והשאיר את העונש. גם במקרה הנוכחי ניסתה עמותת אוהדי הפועל ת"א (עמותת "אדום לעד") המחזיקה ב-20% ממניות המועדון להצטרף כצד להליך להקפאת הליכים - אבל ללא הצלחה.

הטיעונים המשפטיים כנגד מצב של הפחתת הנקודות דומים, וגם כאן נשענה עמותת אוהדי הפועל על הטיעון הכלכלי של אובדן הנכס המשמעותי ביותר, לפיו ירידת ליגה תביא לירידת ערך הקבוצה ולקושי במציאת רוכש שיבריא אותה (מתוך הבקשה: "ברגע בו יחליט ביהמ"ש הנכבד על הקפאת הליכים, ערך החברה ייחתך בשיעור מוערך של 70%").

גם טיעונים אחרים, למשל חוסר סמכות של אמיר כבירי ללכת להליך פשיטת רגל מבלי לכנס את דירקטוריון הקבוצה או לשתף בהחלטה את הבעלים האחרים ("אמיר כבירי הבטיח למנהלי העמותה כי יעדכן אותם בכל צעד וכי לא יפנה לכל הליך של הקפאת הליכים מבלי לעדכן את חברי העמותה ולהתייעץ עימם. התוצאה ידועה - מר כבירי פנה להליך ההרסני והבלתי הפיך ללא יידוע של העמותה ומקל וחומר ללא כל התייעצות עמה") - נדחו על ידי בית המשפט, שבאופן כללי מעדיף להשאיר את הדיון הספורטיבי בטריבונל הייעודי לכך, כלומר המוסד המשפטי של ההתאחדות לכדורגל.

עו"ד משה אביבי, ששימש כיועמ"ש של ההתאחדות לכדורגל במשך 18 שנה, עד שנת 2014, מסביר ל"גלובס" כי "חששנו שהסעיף הזה לא יעמוד במבחן המשפטי אצלנו בהתאחדות, כי כשקבוצה נכנסת להליך חדלות פרעון אז מי שייקח אותה יטען שזה מוריד את ערכה לקונה פוטנציאלי, שזה נכון, ואז מי שנפגע הם הנושים שיהיה פחות כסף לתת להם - ולכן זה לא עומד בקנה אחד עם החוקים העוסקים בחדלון הפרעון. אבל התברר שבתי המשפט, בכל הפעמים שהגענו לשם, מוורדה אלשיך וצפונה, אמרו שגם אם זה פוגע הרי שזו פגיעה מידתית".

מאחר שהעניינים הללו קורים בכל שנה וקבוצות יורדות ליגה אצל הכונס, ולא על המגרש, אולי הגיע הזמן לבחון התקנון מחדש? עו"ד אביב אומר, כי "אפשר יהיה לבחון מחדש רק אם מישהו יבוא עם הצעה או רעיון אחר שמהווה תגובה הולמת להתנהגות כספית לא תקינה שנתנה יתרון מקצועי במגרש. אם אתה מחתים שחקנים בסכומים שאין לך כיסוי אליהם, העיקר שתצבור נקודות, ואין לך כיסוי תקציבי לדברים האלו - אז יש כאן בעיה".

4. האם אפשר היה להציל את הפועל מירידה השנה?

כן. תקנון ההתאחדות קובע כי הפחתת הנקודות תיכנס לתוקף רק בעונה שלאחר מכן במידה והליך חדלות הפרעון חל 10 מחזורים לתום העונה. אם אותם אנשי צללים התומכים בהפועל מרחוק (מני וייצמן וכו') ואפילו כבירי עצמו שכבר נחנק מהחובות של הפועל - היו באמת עומדים בכל כוחם מאחורי הצהרות אהבתם למועדון, כל שנדרש מהם היה למצוא את הדרך לדחות את הקץ 7 מחזורי ליגה בלבד. פחות מחודשיים. הפועל ת"א סיימה את העונה במחזור ה-33 כאמור. לבית המשפט היא הגיעה במחזור ה-16. כל מה שהיה קורה מעבר למחזור ה-23 היה נכלל רק בתחשיבי הנקודות של העונה הבאה. ואז, מי יודע, מה היה קורה. (ראה מקרה מכבי נתניה מהעונה, כשהחלה את העונה בליגה הלאומית במינוס 9, רק אז חל עליה העונש של הפירוק, והצליחה לעלות ליגה).

כבירי, וייצמן ויתר התומכים היו צריכים להכיר את ההיסטוריה של הפועל ואת הקושי להיחלץ מהפחתת נקודות הרסנית במהלך עונה: ב-1988/89 נקלעה הפועל לקשיים כלכליים בעקבותיהם החליטו השחקנים לשבות ולא הופיעו למשחק ליגה. אי ההופעה גרר עונש הפחתת ארבע נקודות ממאזן הקבוצה שבסיום אותה עונה ירדה בפעם הראשונה והיחידה בתולדותיה לליגה השנייה.