הנקראות ביותר

מלון פנינת דן בלב הבירה: הפנינה הנטושה של ירושלים

המלון בירושלים עומד ריק ומוזנח כבר 15 שנה, ובעליו אף הפכו אותו ללא ראוי לשימוש כדי שלא לשלם ארנונה ■ עם זאת, ביהמ"ש דחה בקשת העירייה להרסו: "החוק לא מטיל על בעל מבנה חובת תחזוקה"

מלון פנינת דן / צילום: ליאור מזרחי
מלון פנינת דן / צילום: ליאור מזרחי

מלון "פנינת דן" הניצב זה 15 שנה כפיל לבן בלב ירושלים, לא ייהרס חרף בקשותיה של עיריית ירושלים להרסו - כך קבע לאחרונה בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שדחה את בקשה של העירייה להוציא צו הריסה למלון.

המלון הוקם בשנות ה-90 על מגרש פרטי המיועד למלונאות, בצומת רחובות שלמה המלך ויפו בשכונת ממילא, לא הרחק ממלונות היוקרה ולדורף אסטוריה וממילא שהוקמו אחריו, סמוך מאוד למגדל דוד ולחומות העיר העתיקה. את המלון הקימה חברת ג'רוזלם אנטרפרייזס שבבעלות משפחת דריימן, והוא כולל ארבע קומות מעל מרתף חניה, ו-15 אלף מ"ר. הוא שימש במשך שנים כמלון, אך לימים נקלעה החברה לקשיים, והוא הוצע למכירה על ידי בנק דיסקונט במסגרת הליך פירוק החברה ונסגר. בשנת 2007 רכשה את המלון חברת דייבס, שבבעלות יזמים יהודים צרפתים, ומאז הוא עומד ריק.

עיריית ירושלים הגישה בקשה לבית משפט לעניינים מקומיים לאפשר לה להנפיק צו הריסה למלון והשתת עלויות ההריסה על היזמים.

את הבקשה הגישה המדינה במסגרת הליך פלילי, בטענה כי מדובר באחד המקרים החמורים שבהם נתקלה מערכת האכיפה העירונית. לטענת העירייה, בשנת 2010 ביצעו היזמים במכוון עבודות שהפכו את הנכס ללא ראוי למגורים, כגון עקירת ריצוף, הריסת תקרות פנים ותקרות אקוסטיות, במטרה לקבל פטור מארנונה. נציגי אגף הגבייה ערכו סיור בנכס ואכן העניקו ליזמים פטור מארנונה בשנת 2010. נוסף לכך, הנכס סובל שנים מהזנחה שהביאה לחשיפת קורות הברזל של השלד, בעקבותיה נגרמו קורוזיה וריקבון.

עוד נטען כי העבודות שבוצעו בשילוב עם הזנחת המבנה משך שנים פגעו בקונסטרוקציה ואף קיימת פגיעה בחיצוניות הבניין המתבטאת בנפילת אבני חיפוי. תנאי נוסף שמתקיים לטענת העירייה לצורך ההריסה הוא האינטרס הציבורי, מאחר שמדובר במבנה עצום-ממדים, נטוש, מסוכן ומוזנח, באחד האזורים החשובים בירושלים המכער את חזות העיר.

לדברי העירייה, הותרת המלון במצבו הנוכחי מהווה עבירה של סטייה מהיתר, שכן המטרה שבגינה ניתן ההיתר אינה מיושמת עוד. "נוצר מצב לפיו מזה 15 שנה עומד המבנה נטוש ומסוכן ומהווה מפגע סביבתי חמור", טענה העירייה. עצם קיומו של בנין נטוש בלתי מגודר, מהווה לטענתה סיכון ציבורי בשל אפשרות כניסה למבנה, שמושך אליו חסרי בית ומהווה מטרד סביבתי חמור.

העירייה הוסיפה כי במהלך השנים נוהל מו"מ בין היזמים לבין גורמים עירוניים במטרה להשמיש את המבנה גם לטובת גופי תרבות חיצוניים, אולם המגעים לא צלחו.

מקדמים תוכנית חדשה

מנגד טענו היזמים באמצעות עו"ד שרון פטל וליטל וולפוביץ ממשרד הרצוג פוקס נאמן, כי מדובר בבקשה קיצונית להריסת בניין בשטח 15 אלף מ"ר שנבנה בהיתר, מבלי שבוצעה בו עבירת בנייה (זולת הפסקת השימוש). עוד מציינים היזמים כי רכשו בשנת 2007 את הנכס במצב פיזי ירוד ביותר, כשחלק ממתקניו אינם שמישים ונדרשת השקעה של מיליוני שקלים על מנת לשפצו. בנוסף, היזמים פעלו לקידום הקמת הפרויקט וביקשו בהתחלה היתר בנייה להקמת מלון בהתאם למצב התכנוני הקיים, ובמקביל פנו למשרד התיירות לקבל אישור מענק להקמת בית מלון. בספטמבר 2012 הוועדה המקומית אף נתנה היתר בתנאים לבית מלון חדש, אולם היזמים כבר סברו כי אין היתכנות כלכלית לבניית כזה. על כן הגישו בקשה לתוספת קומות למבנה הקיים ותוספת חדרי מלון. מאחר שעיריית ירושלים סירבה לאשר תוספת קומות, החלו היזמים בקידום תוכנית חדשה למלון ומגורים בלי להפחית משטחי המלון. חלופה זו הוצגה לוועדה המחוזית במאי 2015 והיא מקודמת גם כיום.

עוד הם טוענים כי אין לאפשר צו הריסה למבנה מאחר שלא בוצעה עבירת בנייה, גם אם הנכס אינו ראוי לשימוש.

באשר לאינטרס הציבורי טוענים היזמים כי במבנה מוצב שומר בכל יום, למעט שבתות, ומחוץ לשעות השמירה המבנה נעול וסגור ואינו מהווה מפלט לחסרי בית. גם מבחינה חיצונית, עבודות הפנים שבוצעו בו אינן משליכות על מראהו החיצוני. לטענת היזמים, המבנה משתלב במאפייני הבנייה בירושלים והוא מפואר ומרשים. מנגד, הריסת המבנה תביא לפגיעה בקניין היזמים באופן בלתי מידתי. לדבריהם, העירייה לא נתנה חוות דעת הנדסית כלשהי שמוכיחה כי המבנה מסוכן, וגם אם היה מסוכן זו לא עילה להריסתו שכן ניתן לבצע עבודות להסרת הסכנה.

שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים, סיגל אלבו, דחתה את בקשת העירייה וקיבלה את עמדת היזמים. היא הוסיפה כי למרות שבסיור במקום ניתן להבחין בקורות ברזל חשופות, אין להסיק כי העבודות פגעו בשלד המבנה.

אלבו קבעה עוד כי אין בעבודות שיפוץ והזנחת מבנה והיעדר שימוש בו במשך שנים סטייה מהיתר, מאחר שלא מדובר בפעולה אקטיבית כפי שקובעת לשון החוק ופרשנות הדין הפלילי. "הזנחת המבנה משך השנים אינה מהווה עבירת בנייה, מאחר שהחוק לא מטיל על בעל מבנה חובת תחזוקה של הנכס", קבעה אלבו. "אם הזנחת הנכס גורמת להפיכת המבנה למסוכן או למפגע אז לרשות יש כלים בחוקי העזר שנועדו לטפל במבנים מסוכנים או במפגעים". אלבו השיתה על העירייה הוצאות בגובה 2,500 שקל.

מעיריית ירושלים נמסר: "מבנה מלון פנינת דן הישן נמצא מול חומות העיר העתיקה, באחד המקומות המרכזיים, ההיסטוריים והתיירותיים ביותר בירושלים. מבנה המלון נותר נטוש לאור אי הסכמות תכנוניות בין הבעלים לעירייה (הבעלים ביקשו להגדיל את מספר קומות המלון, אולם התוספת צפויה לפגוע קשות בסדר התכנוני ובקו הרקיע של העיר העתיקה). העירייה ניסתה בעבר ומנסה גם בימים אלו להגיע להסכמות עם בעלי הנכס על אכלוס זמני של המבנה, שיפוצו, או בנייה חדשה במקומו. לאחר שניסיונות אלו לא צלחו, הוחלט על בקשה למתן צו הריסה למבנה הנטוש והמוזנח למעלה מעשור. העירייה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות פנייה לערכאות גבוהות יותר או לערכאות מקבילות, כדי להסיר את המפגע הכבד הפוגע בעיר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות