טיסות ישירות מישראל: ולנסיה רוצה לעלות על מפת התיירות

אחרי ברצלונה ומדריד, החל בקיץ הקרוב, גם ולנסיה רוצה לעלות על מפת התיירות הישראלית ■ בין האטרקציות: נופים, חופים, ארכיטקטורה וכמובן שופינג

העיירה גואדלסט / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

הדבר הראשון שבולט לעין במהלך הנסיעה הקצרה משדה התעופה הבינלאומי בולנסיה למרכז העיר הוא הניקיון. מהמדרכות נטולות-הרבב, דרך הבניינים המחודשים בשכונות המגורים ועד לשמיים הכחולים-כחולים. לוולנסיה יש לא מעט להציע למבקרים, אבל האסתטיקה המוקפדת שלה מהווה דוגמה ראשונה למאפיין בולט בביקור: רשויות העיר מקפידות, ומצליחות, ליצור חוויית תיירות נעימה, נוחה וחלקה ככל הניתן. התחושה היא של עיר קטנה, אף שזו העיר השלישית בגודלה בספרד, אחרי מדריד וברצלונה.

את היום הראשון הקדשנו לסיור במרכז העיר. בין מגוון המסעדות, המוזיאונים והפארקים, בולט לעין היהלום שבכתר - עיר המדע והאמנויות, קומפלקס מרשים של מבנים מודרניים שתכנן האדריכל סנטיאגו קלטרווה, יליד ולנסיה. קלטרווה תכנן מבנים בכל העולם, מניו-יורק עד ירושלים (גשר המיתרים) - אך הפרויקט בולנסיה הוא לבטח מהגרנדיוזיים שבהם, בתקציב של יותר משני מיליארד אירו. במבני הקומפלקס מתקיימים ירידים, תערוכות, תחרויות וכינוסים, ומסביבם ניתן למצוא חורשות, אגמים מלאכותיים ודוכנים המציעים את משקה ההורצ'טה (Horchata) - מיץ טבעי המופק מפקעות בעלות אותו שם. קריר, מרענן ומתקתק. המשקה מתאים בצורה מושלמת לליווי בילוי של צהריים או בוקר במתחם ובסביבה המקיפה אותו.

אם מגיעים לולנסיה, כדאי לעשות זאת במארס, אז מתקיים בו מדי שנה (בין 15 ל-19 בחודש) פסטיבל מפורסם וצבעוני בשם פאיאס (Fallas). בימי הפסטיבל העיר מקושטת והתושבים מתחפשים וחוגגים את בוא האביב, כמו בהרבה מקומות. אבל האטרקציה המרכזית היא ייחודית: תהלוכת בובות צבעוניות ועצומות המורכבות לאורך השנה בידי אנשי העיר. מגוון הפאיאס עצום, החל מדמויות היסטוריות, עבור בכוכבי ריאליטי וביצורים גרוטסקיים מסיפורי האגדות וכלה בקריקטורות של פוליטיקאים מקומיים ובינלאומיים. בשיאו של הפסטיבל, מוצתות הדמויות באש לצהלות החוגגים. בכל פסטיבל מקבלות כמה בובות "חנינה" ומועברות לשימור ולתצוגה - וכך מתאר המוזיאון את התפתחות הפסטיבל ומאפייניו הלא שגרתיים, כשמוצגות בו מיטב הבובות מכל פסטיבל בשנים האחרונות.

 

נופים, חופים ומפלים

ולנסיה היא נקודת מוצא לכמה מסלולי טיול נחמדים. למשל, אל מפלי d'Algar, כ-140 קילומטר דרומית לעיר. מסלול הליכה ברמה קלה-בינונית מוביל את המטיילים לאורך נחל ובין מפלים, על רקע נוף מיוער שמזכיר את הגליל הישראלי. שם גם הזדמן לנו לטעום ממקור גאווה ולנסיאני - הפירות הגדלים במחוז.

השסק שבדיוק הבשיל כיכב בדוכנים המופעלים על-ידי התושבים, אבל הכוכב הגדול הוא ללא ספק התפוז. המחוז מייצא כמויות אדירות מפרי זה לכל רחבי ספרד והיבשת, ולא בכדי - הטעם פשוט מעולה, גם למי שגדל על תפוזי ג'אפה המהוללים מתוצרת הארץ. מהמפלים נסענו לעיירה גואדלסט (Guadalest), השוכנת על הר ומספקת תצפית מדהימה על האזור כולו. האטרקציה העיקרית היא, כאמור, הנוף היפהפה הנשקף מכל עבר.

לבסוף, הגענו לעיירת הנופש בנידורם (Benidorm), השוכנת במפרץ על קו חוף הים התיכון. בנידורם הקטנה (כ-7,000 תושבים ברוב חודשי השנה) מכילה כמות מפתיעה של מלונות, ביניהם המלון הגבוה באירופה (Gran Hotel Bali) ובסך הכול כ-40 אלף מיטות המיועדות לתיירים, בעיקר אירופיים, הפוקדים את האזור. שכרנו אופניים חשמליים ויצאנו לנסיעה לאורך רצועת החוף (שאורכה הכולל כ-8 קילומטרים).

אוכלוסיית התיירים שפגשנו הייתה מגוונת להפליא, מכל הבחינות: מוצא, גיל והעדפות בילוי - בין חבורות הבריטים הצעירים שהציפו את הברים הפזורים לאורך החוף, לבין זוגות התיירים המבוגרים שבחרו לשכב ללא-ניע על החול ולהשתזף באור השמש, נראה שבבנידורם כל תייר יכול למצוא את הפעילות החביבה עליו.

בהמשך הנסיעה, עלינו בכבישים המובילים אל המצוקים המקיפים את בנידורם. משם ניתן היה לראות כמה איים סלעיים הפזורים במרחק קילומטרים ספורים מהחוף, שאליהם ניתן להגיע בסירות קאנו המושכרות במקום - בילוי אטרקטיבי שמתאפשר בהתאם למזג האוויר.

מעלינו, על צוק גבוה במיוחד המשקיף על המפרץ כולו, זיהינו כמה וילות מפוארות ההולכות ונבנות. שאלנו את המדריך הספרדי שליווה אותנו מיהם בעלי הממון שבונים את הבתים הפרטיים, ולהפתעתנו הוא ענה שמדובר בקבוצה של מפירי חוק, עברייני בנייה, שהשתלטו על שטח טבעי המיועד לשימור. הוא התעקש שהרשויות מפנות אותם בימים אלו, וחזה בביטחון שתוך ימים, או לכל היותר שבועות, הצוק יחזור למצבו הטבעי והחשוף. הפועלים הרבים שעמלו במרץ על מלאכת הבנייה בזמן שדיברנו כנראה לא שמעו אותו - אולי בגלל רעש הטרקטורים.

את הביקור בבנידורם סיכמנו בארוחת ערב. אמנם, מסעדות הטאפאס היו נפוצות בכל מקום שבו ביקרנו, אבל בבנידורם מצאנו כמה מהאיכותיות שבהן. יש לציין, באופן מיוחד, את "האזור הבאסקי" בעיירה - מקבץ של רחובות הגדושים במסעדות ובדוכנים המגישים תוצרת טרייה וטעימה, הכול - כמובן - על טהרת הטאפאס. בתום יום בילויים בעיירת הנופש הצבעונית, קשה לחשוב על סיום מספק יותר מארוחה באחת מהמסעדות באזור הבאסקי, שכולן מציגות פחות או יותר את אותה קומבינציה: דגים, פירות ים וירקות טריים, בירה מקומית קרה ומסכי טלוויזיה המשדרים, ללא יוצא מן הכלל, את מיטב תוצרת ה"לה ליגה" הספרדית.

בדרך חזרה לוולנסיה, בשעות הערב, אפשר היה להבחין בחילופי המשמרות בעיר: הנופשים המבוגרים מנערים את המגבות מחול הים, אוספים את חפציהם וחוזרים למלונות. הצעירים, מנגד, זורמים אל מקומות הבילוי הרבים הפזורים בעיירה בעוד עוצמת המוזיקה ברמקולים מוגברת ושלטי הניאון נדלקים בזה אחר זה.

עזבו אותנו מפוליטיקה

תיירים המגיעים לספרד, במיוחד באזור הזה, אינם יכולים שלא להיתקל באחד המאכלים הספרדיים המפורסמים ביותר, הפאייה (Paella). המאכל המסורתי, שמקורו בוולנסיה, זוכה לפופולריות אדירה בספרד וגם בעולם - אולם מתברר שהגרסה הנפוצה שלו היא לאו דווקא זו המקורית. הפאייה נתפסת כמאכל המבוסס על אורז ופירות ים כברירת מחדל, אך במתכון האותנטי, כך נאמר לנו, מככב דווקא בשר ארנבת.

שמנו פעמינו למסעדת La Valenciana במרכז העיר לטובת החוויה האקדמית המרכזית בטיול - סדנת בישול פאייה. לאחר הסבר קצר על ההיסטוריה של המאכל, עברנו למטבח המסעדה, שם פגשנו בשף ובסגניתו והדלקנו את האש מתחת למחבתות הגדולות - אש שכבתה רק כעבור כשעתיים, עם סיום הבישולים. ההדרכה הידידותית ומלאת ההומור מאפשרת גם לאלו שאינם חובבי בישול ליהנות מהחוויה, והתוצר הסופי - לפחות לטעמי - היה מעולה.

התיירים בולנסיה ימצאו הפוגה נדירה מהטלטלות הפוליטיות הפוקדות את אירופה בתקופה האחרונה. הביקור שלנו בעיר נערך בסוף חודש אפריל, בתקופה שבין הסיבוב הראשון לסיבוב השני במערכת הבחירות המדוברת בצרפת - אבל מדריך התיירים שלנו הודה, בלי מבוכה, שהוא לא מכיר אפילו את שמותיהם של המתמודדים. את שיעורי האבטלה בספרד ובעיר, לעומת זאת, הוא יודע לדקלם מהזיכרון - לרמת עשירית האחוז.

הניגוד הזה מגלם, אולי, את הסיבה לאווירה המזמינה שהרגשנו בכל שלב בביקור. הברקזיט לא מעניין, גם לא טראמפ. מאז המשבר הכלכלי הקשה שפקד את המדינה בתחילת העשור והזניק את אחוזי האבטלה, הספרדים הבינו כנראה שהם צריכים לדאוג לעצמם, לחזור למקורות, לעשות את מה שהם עושים הכי טוב. אז הם מוודאים שהתיירים יהיו מרוצים, שהרחובות יהיו נקיים ושהתפוזים יהיו טעימים. וזה עובד.

טיסות: טיסות שבועיות יוצאות מדי יום שלישי, ניתן להשיג בלעדית באתר אשת טורס ו-Sundor, בטווח שבין 379 ל-431 דולר. חבילות נופש (7 לילות על בסיס לינה וארוחת בוקר במלון של 4 כוכבים): בטווח המחירים שבין 789 ל-859 דולר לאדם בחדר זוגי. אשת טורס מפעילה גם סיורים מאורגנים.

חברות טיסה אחרות מאפשרות הרכבת טיסה (עם קונקשן) לארץ במועדים שונים. ניתן גם לנחות במדריד ולנסוע ברכבת (כשעה וחצי) לעיר.

עונה: מזג האוויר בעיר נוטה להיות נוח בכל העונות, עם כ-300 ימי שמש בשנה.

קניות: במרכז העיר פזורות חנויות של מותגי האופנה הספרדיים המוכרים. מתחם האאוטלט ב-Bonaire ממוקם במרחק של כ-20 דקות נסיעה משדה התעופה, ומציע חניה חינם. חובבי השופינג ימצאו שם מגוון גדול של חנויות, המציעות מותגים ספרדיים (מנגו, זארה, פול אנד בר) ובינלאומיים (נייקי, אדידס ועוד) במחירים אטרקטיביים. המתחם מכיל גם מסעדות, מתקני משחקים לילדים ואזורי מנוחה.