האלכימאים

"הנה באה הרוח", פורץ משב אוויר טוב, ופותח את האלבום כמו מכריז: חזרנו! אבל הם מעולם לא עזבו. "כנסיית השכל" היא בין הלהקות הישראליות הבודדות שפעילות כאן באופן רציף ויציב מאז שנות ה-90. "זה לא אני", כך נקרא אלבומם התשיעי, שמופיע 25 שנים אחרי אלבומם הראשון, "דברים בלחש", אבל זה הם. לגמרי. עזים ומדויקים. כולל האלכימיה המושלמת, המולחמת, בין רן אלמליח הכותב-מלחין לבין יורם חזן הסולן, שקולו עדיין מריר-דוקר.

בתודעה הם עדיין נערים בני עשרים, וגם במציאות המוזיקלית הם נשארו כאלה, גם אם חלפו עשור-שניים-שלושה מאז הניינטיז ונוספה עליצות להווייתם העגמומית משהו. אמיר צורף הפיק את אלבומם - שיצא באמצעות קמפיין גיוס המונים בהדסטארט, פורמט שכבר התייצב כאן כדרך הלגיטימית והנפוצה להוצאת אלבום (ולא רק). צורף מלכד את השירים היפים והמוקפדים, מתמיד את הברק שלהם ומתגבר אותו בהמון גיטרות חשמליות, כולל של עצמו. זהו אלבום קצר יחסית, אבל תמציתי ומרוכז, כמעט דחוס, ואחרי 34 דקותיו התחושה היא כלאחר חוויה ממושכת הרבה יותר. השירים נעימים לאוזן, אבל הליטוף שמתקבל מחיכוכם בנשמה הוא פחות עדין ויותר שורט.

שריטות הנשמה האלה אפופות בטבע - המככב באלבום בחיצוניותו ובהתגלמותו בנפש ובגופים העוטפים אותה, משוועים להתביית. ובמילים של אלמליח: "אור בשר ונשימה שוכבים על הספה". מהלומות של אופטימיות ("האור המסנוור שנאסף באופק אל תוך הערב הגובר וכל הזמן ברקע הפריחה האדירה") לצד סוריאליזם אפוקליפטי ("דגים שוחים בערפל, השמש מתבלבל. נחל מהקירות נקווה בשלוליות"), הומור שובב ("השכן מאוהב בך, הכלב גם כן. השכנה מלמעלה אומרת שכן. רק אחיך האידיוט חושב שזה סתם") ופיוטיות מתפוגגת ("אנשים עשויים עשן וערים עשויות שירה") בשיר המרגש שנקרא "סכנה". כן, חברי הכנסייה יודעים - ותמיד ידעו - את מלאכת השיר: הרכבתו, הגשתו, דחיסת עולם שלם בתוכו ושילובו ההדוק בשיר הקודם ובשיר הבא. דוגמה לכך היא במחזור "קוהלתי" - רצף של שלושה שירים ששמם מתחיל ב"הכול": "הכול נכון", "הכול חוזר" (שיר מושלם בלחן של יורם חזן) ו"הכול מסתובב".

לקראת סוף האלבום, מגיע פתאום "המלאך שנגע" - שיר שכתב שמעון אדף, ויורם חזן הלחין. בהאזנה ראשונה הוא נחווה כשיר אהבה מקובל, אבל בשמיעה שנייה כבר אפשר לפרשו כשיר אהבה פוליטי. למדינה. לעיר טעונה. "מי שחולמים על אש וחורבן, רואים את פנייך לנגד עינם, ושירי האהבה שאנחנו שרים, הורסים כפרים וערים".

אז מה עושים עם זה? "אם אשבר ואשמור על שתיקה, דבר בתוכך ייקרע". ופתאום, כל האלבום מתפרש בהקשר הזה: איתני הטבע, הכפור והאור שמשתוללים בהרמוניה - נקרעים ממקומם, מתערערים ומערערים. מזמינים הקשבות נוספות לאלבום והסתופפות בנכסי הכנסייה.