הכתובת על הקיר הדיגיטלי

אנשי תקשורת, מודלים חדשים משנים את הענף - חבל שנהיה מופתעים

מודעה דיגיטלית בטיימס סקוור / צילום: רויטרס
מודעה דיגיטלית בטיימס סקוור / צילום: רויטרס

אנחנו נפגשות רגע לפני פאנל על עולם העבודה המשתנה. היא כתבת מוכרת באחת מרשתות הטלוויזיה, וסביבנו מתנהל דיון על רשות השידור, בעד ונגד הסגירה, יש או אין ערך לערוץ ציבורי, אבל השיחה שלנו עוסקת בעניין אחר, בעבודה, ואני תוהה בקול עד כמה רחוק היום שבו עובדים נוספים בערוצים אחרים ימצאו את עצמם באותו מצב. הכתובת על הקיר נראית כמעט מכל כיוון. במישור המקומי, קחו למשל את הפיצול של "רשת" ו"קשת" וההשלכות שלו על חברת החדשות. אמנם בהתחלה הן אמורות לחלוק בה אבל בהמשך, אם וכאשר אחת תקנה והשנייה תקים, יהיו כאן אולי יותר ערוצי חדשות אבל פחות תקציבים לכל אחד.

במישור רחב יותר של הענף, השבוע עברה Netflix לראשונה את ערוצי הכבלים במספר המנויים בארה"ב, ויותר מכך, לראשונה רואים ירידה רבעונית במספר המנויים לערוצי הטלוויזיה בתשלום. במילים אחרות, אנשים מתנתקים מערוצי הטלוויזיה המסורתיים ועוברים לרשת. אי-אפשר להניח שהתופעות האלה לא ישפיעו על אנשים, על מקצועות ועל קריירות. גם כאן זו לא שאלה של "אם" אלא של "מתי" ואיך בדיוק זה יראה.

שינויים בעולם התקשורת אינם דבר חדש. כמו מכונות הדפוס, הטלגרף, הטלוויזיה ושאר ערוצי התקשורת, גם האינטרנט לא שינה רק את האופן שבו אנחנו מתקשרים מידע וחדשות אלא גם את המהות של מידע וחדשות וכתוצאה מכך גם את תפקידם של העוסקים בתחומים אלה. זה שנים רבות שעולם התקשורת הוא מנוע חשוב בחברה, בכלכלה, בפוליטיקה. חופש הביטוי, אחד מבסיסי הדמוקרטיה, כרוך בעולם הזה, וכבר במאה ה-18 הגדירו בבריטניה את התקשורת כרשות הרביעית, נוספת על שלוש הרשויות של השלטון - רשות שתפקידה להפיץ מידע ודעות וליצור שיח נגד עריצות שלטונית.

הרי דמוקרטיה נשענת על אזרחים מעודכנים ולתקשורת תפקיד היסטורי לוודא שפעילות הממשל ידועה לציבור, שעמדות הציבור ידועות לממשל וכן לנהל ולחשוף את כולם לדיונים, לעמדות, לרעיונות שונים. בעידן הטכנולוגי, דווקא העניין האחרון הוא החשוב ביותר: ברשת אנחנו אמנם יכולים לקבל מידע ולהשמיע את קולנו, אבל גם למדנו שהיא מקילה עלינו לשקוע בסביבה של אנשים עם דעות דומות לשלנו ולסנן החוצה את אלה שדעותיהם שונות.

מאחר שאי-אפשר להניח שנחפש באופן יזום את הדעות האלה, תפקידה של התקשורת בערוציה השונים להציף אותן, לעורר דיון, להציג נקודות מבט מגוונות. ואם תטענו שערוצי התקשורת אינם אובייקטיביים, יש מקום בכל זאת לבדוק מה בינם לבין בלוגים למשל או פורומים ברשת שמנוהלים על ידי אדם או קבוצה שהתארגנו לשם קידום אג'נדה מסוימת. אובייקטיביות היא עניין יחסי.

כבר היום אנחנו רואים שמודלים חדשים משנים את ענף התקשורת, והם מיתרגמים גם לשינויים בהיקף כוח העבודה ובאופני ההעסקה, ולשינויים ביכולות הנדרשות בתפקידים ובמקצועות קיימים, ועל אחת כמה וכמה במקצועות חדשים. לכן חשוב להבין לאן נושבת הרוח, ממה צריך להיפרד והיכן יש הזדמנויות למנף ניסיון ולרכוש יכולות חדשות.

על פי מחקר המקצועות של World Economic Forum, דווקא בעולם התקשורת הדרישה ליכולות היא יציבה יחסית. רק כרבע ממה שמוגדר יכולות בתעשייה עובר שינוי. אבל זה לא כל הסיפור, כי השינוי אינו רק בשינוי היכולות במקצועות התקשורת, אלא גם באופן שבו עובדים, כיצד מוגדרת התוצאה, איך היא נמדדת והיכן היא משודרת.

צמיחה של אתרי חדשות דיגיטליים

בזמן שבמערכות העיתונים נעלמות משרות, יש צמיחה בעולם ה-Native Digital News, אתרי חדשות דיגיטליים, שנולדו ככאלה, להבדיל מאתרי חדשות שהקימו מערכות מסורתיות. על פי מכון המחקר Pew Research Center, בעשור אחד אבדו יותר מ-16,000 משרות בעיתונות ועוד 38,000 משרות במגזינים ורק חלק קטן מאלה נקלטו באתרים החדשים.

קחו לדוגמה את Huffington Post שנוסד ב-2005 והגדיר את עצמו אתר חדשות ודעות. ב-2012 הוא דורג מספר אחת בתחום החדשות הפוליטיות על פי תנועת הקוראים. האתר כולו הוא אגרגציה של חומרים ממגוון ערוצים ענק וכל הפעילות הזאת נעשית באמצעות 200 עובדים, רובם בתפקידי עריכה. התוכן נכתב על ידי אנשים שאינם מקבלים מהאתר שכר. מדוע? כי הוא מהווה עבורם ערוץ הפצה משמעותי, והפצה דיגיטלית היום יוצרת מותג עבודה לכל דבר, ומותג מביא שכר.

בשנים האחרונות גם ניתן לראות שעיתונאים ידועים מכלי תקשורת מסורתיים עוברים לפעילות דיגיטלית חדשה. עיתונאים מ"ניו יורק טיימס" ומ"טיימס" שעברו ל"יאהו" או ל-Mashable - אתר מדיה דיגיטלית שנוסד ב-2005 בסקוטלנד, נבחר כעבור ארבע שנים על ידי "טיימס" לאחד הבלוגים הטובים ביותר ויש לו היום מיליוני עוקבים בערוצים החברתיים השונים.

גם אפשר לראות שינוי באופן צריכת התוכן, כולל התוכן החדשותי, שוודאי משפיע על תפקידים ומקצועות. לדוגמה, הפצת תוכן בווידיאו בערוצי הדיגיטל גדלה באופן משמעותי, כולל וידיאו בזמן אמת (Livestreaming) וערוצים ב-YouTube.

מהמחקר עולה שערוצים רבים, שעד לפני כמה שנים לא העסיקו כותבים בשכר, כן מעסיקים היום בשכר. מאפיין נוסף שלהם הוא שהם ממלאים פערי דיווח של הערוצים המסורתיים, למשל בעולמות של עיתונות חוקרת או סיפורים מהעולם בתחומים שונים, כגון טכנולוגיה או ספורט. הערוצים הללו דורשים יכולת לספר סיפור באופן דיגיטלי, וזו יכולת שונה מזו שנדרשת לעיתונות כתובה או לטלוויזיה.

קחו לדוגמה את Vice Media, שנוסד בכלל כמגזין בקנדה. הוא היום אחד מערוצי המדיה החדשים הגדולים והמשפיעים ביותר, אבל אם תבקרו באתר ובתכנים תבינו די מהר שאופן הסיפור שונה מזה שהורגלנו בו בערוצים המסורתיים. לא תמצאו שם טורים של 800 מילה, ודרישות התפקיד כוללות הבנה של עיתונות ויזואלית ויכולת להעביר מסרים ברשתות החברתיות.

גם השוער בחניון הוא מתחרה

טרנד דומה קיים גם בצריכת התוכן שאנחנו שומעים, עם צמיחת הפודקאסטים, קובצי שמע של תוכן המופצים גם הם באופן דיגיטלי. על פי מכון המחקר אדיסון, בשנת 2017, ארבעה מתוך כל עשרה אמריקאים שמעו פודקאסט אחד כזה, ורבע מהם שמעו פודקאסט אחד לפחות בחודש. יותר מ-60% מהאמריקאים שומעים רדיו דרך האינטרנט, לא בהכרח בערוצים המסורתיים.

נחזור אל עולם הטלוויזיה: בשנת 2013 פתח Youtube סטודיו ענק, בהאנגר מטוסים בלוס אנג'לס, עם במות בגדלים שונים, אולפנים, ציוד צילום והקלטה ואפילו אולמות לאימונים, הקרנה ואמפי ליצירת הפקות חוץ. הכול בחינם, בתנאי שיש לכם ערוץ Youtube עם יותר מעשרת אלפים עוקבים (או 1,000 אם אתם מלכ"ר). וזכויות היוצרים? 100% שלכם. עם יותר ממיליארד שעות צפייה ביום, הערוץ צפוי בקרוב לעבור את הטלוויזיה המסורתית כפלטפורמת הצפייה הפופולרית ביותר.

בספרו Thank You for Being Late, מספר תומס פרידמן, כותב טורים מוכר ומוערך ב"ניו יורק טיימס", על היום שבו גילה שהשוער בחניון הוא סוג של מתחרה, לאחר שהאחרון ביקש ממנו שיקרא את הבלוג שלו וייתן לו משוב. הבלוגים, שהתחילו במה שנקרה Web Log, יצרו דמוקרטיזציה של הכתיבה העיתונאית בכך שאפשרו לכל אדם לכתוב על כל דבר, לקשר למאמרים ולספק מידע, ניתוח ודעה. זה בתורו סדק את ההגדרות של מקצועות התוכן והפרשנות במדיה. עידן הרשתות החברתיות המשיך את התהליך כשפתח עבור אנשי התוכן החדשים ערוצי הפצה והסיר את מחסומי הכניסה בדמות העורכים.

אתרים שמגבשים עבורנו מידע, כולל מידע חדשותי, כבר לא חייבים להיות מושתתים על עיתונאים ועל צוותים קבועים. כל אלה שינו לגמרי את הפרדיגמות שעל פיהן פעלה התעשייה. ולא, עוד לא הגענו לשום סוף של תהליך כאן. הדיון שנוצר השנה על Fake News והגילויים על האלגוריתמים שעורכים את מה שאנחנו רואים מבטיחים שהאינטרנט ימשיך לשנות את האופן שבו אנחנו צורכים, מתקשרים, כותבים ומשתפים מידע ודעות, ובתוך כך משנים את ההגדרה של תקשורת ושל המקצועות הפועלים בה. הכתובת הזאת כבר מזמן על הקיר הדיגיטלי, וחבל שנהיה מופתעים.

■ הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים",www.niritcohen.com

שיעורי היציבות
 שיעורי היציבות