פורטפוליו | יצחק דוידוביץ'

משפחה: שני הצדדים מגיעים מאזור טרנסילבניה, ושניהם שרדו מחנות ריכוז ברומניה. ההורים התחתנו עוד לפני המלחמה ולקראת סיומה אמא נכנסה להיריון וילדה אותי. המשפחה המורחבת הצליחה לברוח לאיטליה ועלתה על ספינת מעפילים בדרך לארץ. כשהגיעו לחיפה, הבריטים הגלו אותם למחנה בקפריסין, שם היינו שנה עד שבסוף הצלחנו להיכנס לארץ. הגענו למעברה בראשון לציון ואחרי שנה ההורים הצליחו לצאת משם. אמא הייתה תופרת עם ידיים טובות וראש מעולה. היא התחילה להרוויח כסף ועבדה עד ימיה האחרונים, לפני פחות משנה. אבא, שברומניה היה סוחר בשר, עבד בחברת הבנייה רסקו.

ילדות: מראשון עברנו לגבעת עלייה ביפו. גרנו במבנה ערבי ארוך, מחולק לחדרים, ובחצר שירותים בול פגיעה משותפים עם תושבים ערביים. אני זוכר שהיו באים מוכרים עם דליי חלזונות והנשים הערביות היו מחלצות אותם עם סיכת ראש, ומטגנות בשום, ואני נורא התגריתי, אבל היה אסור לי. בגיל שבע עברנו לגבעת שמואל ובכיתה שלי למדו חלק מהאחים אלפרון. למדתי בישיבת כפר הרא"ה. היו לי כנראה הפרעות קשב והייתי תלמיד גרוע. בסופו של דבר, למדתי מכניקה עדינה באורט סינגלובסקי. תמיד היו לי ידיים ימניות. בגיל תשע התחלתי לעבוד בבניין בשביל דמי כיס ואז עברתי להיות צבעי של לק עץ בבניין.

שירות צבאי: אחרי שסיימתי בבית הספר הטכני של חיל האוויר, שהייתי מראשוני חניכיו, שירתי בנ"מ.

לימודים: אחרי השחרור התחלתי בלימודי הנדסת אלקטרוניקה ותואר ראשון במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.

מלכה: אשתי. הכרנו כשהייתי סטודנט. היא למדה בבית ספר לבנות בכפר אברהם להיות גננת. יש לנו חמישה ילדים ו-15 נכדים.

קריירה: עם סיום הלימודים ביקשתי מהדוד שלי, שהיה מנהל הרכש בהדסה בתל אביב, לסדר לי עבודה. הוא מצא לי ג'וב במדטכניקה, חברה לציוד רפואי. התחלתי כטכנאי אלקטרוניקה, קודמתי למנהל מערך השמיעה ועשיתי חיל. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שבה הייתי שכיר.

מדטון: כמה שנים מאוחר יותר פתחתי חברה עצמאית שהתמקדה בבעיות שמיעה. אמא ז"ל הייתה הפקידה הראשונה שלי. התחלתי לייבא מכשירים מארצות הברית ומספרד. מדטכניקה, המעסיקה הקודמת שלי, הייתה מתחרה גדולה, ולמרות התחרות, מדטון תפסה תאוצה תוך חודשים. בשיא היו לנו 17 סניפים עם מכוני שמיעה.

הדים: התחלתי לקנות סניפים של "הדים" ולפני ארבע שנים באתי לבעלים ואמרתי שאני רוצה לקנות אותו. הוא אמר, שים לי 50 מיליון בכיס ונדבר. כשיצאנו מהמשרד שלו אמרתי שהחברה תהיה שלי, אבל ברבע מהסכום. ואז החלטתי שאני רוצה לעשות אקזיט ולמכור חלק מהחברה ל"ויליאם דיאמנט", ספקים שלי מדנמרק שעובדים איתי כבר 40 שנה.

ויליאם דיאמנט: נסעתי אליהם עם המנכ"ל שלי והצענו להם 40% מהעסק. מנהל הרכש שלהם אמר שכרגע זה לא מתאים להם, אבל ידעתי שאם נקנה את הדים, הם יקנו אותנו תוך חמש דקות. אחרי שקניתי את הדים הם קנו מאיתנו 45%, הגשימו לי את חלום האקזיט ונתנו לנו את חותמת האיכות שרציתי.

פיטורים: הבטחתי אז להעסיק את רוב עובדי הדים, למרות שהיה כוח אדם עודף, והצלחנו לקלוט 80% מהם.

מכשיר שמיעה זעיר: יושב בתוך תעלת האוזן. אנחנו מייצרים אותם בארץ על-ידי מדפסת תלת ממד, לפי מידה וגודל התעלה, תוך שעה.

פנאי: כבר 40 שנים אני שוחה כל יום בבריכת גורדון, בחורף טוב יותר מהקיץ.

ציור: לפני שבע שנים באתי למנשה קדישמן, ששחה איתי, ואמרתי שאני מרגיש דגדוג לצייר. הוא שלח אותי לציפי, מורה לציור שגם שוחה איתנו, כדי שתראה מה אני שווה ומאותו היום אני מצייר בשמן. כבר עשיתי הרבה תערוכות בארץ ובעולם.

תפיסת עתיד: אני רואה את עצמי מביא איכות חיים ורווחה לכבדי שמיעה באמצעות חמישה מחקרים בינלאומיים שאני שותף בהם, ומקווה שבאמצעות בדיקת שמיעה בילדים נוכל לאתר אוטיזם.