המהדורה הכובשת

2 מרענן לקרוא זוויות לא מוכרות על המוכר עד לזרא, לאו דווקא מפי שועלי כיבוש ותיקים. רוב הכותבים מעידים על עצמם שהנושא היה רחוק מהם עד שהגיעו לכאן. ג'קלין וודסון כותבת על חיילים ומחסומים מתוך החוויה שלה כסופרת שחורה בארצות הברית, ארץ שבה ידם של השוטרים קלה מאוד על ההדק. פורוצ'יסטה חאקפור, סופרת אמריקאית ממוצא איראני ובעבר כתבת שכיסתה את סצנת ההיפ-הופ, באה לכתוב על היפ-הופ פלסטיני. טאייה סלאסי, בריטית ממוצא גנאי-ניגרי, מתעניינת בחיי הלילה של רמאללה ובפלסטיניות צעירות משכילות.

3 קל מדי לפטור את דברי הביקורת ואת התיאורים הקשים (ויש כאלה), במגננות הרגילות. הם אינטלקטואלים מערביים. יש להם דעה קדומה מראש לטובת הפלסטינים. אבל ג'רלדין ברוקס, האוסטרלית-אמריקאית, שבטקסט שלה מנסה להבין מה גורם לנער בן 15 לקחת סכין מהמטבח של אמו ולצאת להרוג יהודים, כתבה רומן אוהד מאוד על יהודים, יהדות וישראל ("אנשי הספר", מודן, 2009); לארס סובי כריסטנסן הנורווגי מצטט את יהודה עמיחי; ארמון גרונברג, יהודי-הולנדי, מספר על נעוריו בבני עקיבא.

4 אומנם רמת הסיפורים לא אחידה, ויש כאלה שהם רק קצת יותר מרפורטז'ה עיתונאית, אבל אלה שמצליחים להתעלות מעבר לזה, מוציאים מתחת ידם פנינים. כך למשל "ענק בכלוב" של מייקל שייבון, או "רפיסות הזמן ומות המשמעות" של עלא חליחל - סופר, תסריטאי ומחזאי פלסטיני שחי בעכו. אני מתפלאת ומתביישת שלא הכרתי אותו קודם, אבל בדיקה אודותיו מבהירה לי ששום דבר מיצירתו עטורת הפרסים לא תורגם עדיין לעברית או לאנגלית.

5 העורכים הצליחו לגייס נבחרת מרשימה של סופרים. כמה וכמה מהם הצליחו להתבונן ברגישות גם מעבר לסיסמאות ולפוליטיקה, ולצייר במילים תחושות, מחשבות, נופים, מקומות ויותר מכול - בני אדם.

ולמה לא לקרוא:

1 לא תודה, לא רוצה לקלקל לעצמי את חגיגות 50 שנה למלחמת ששת הימים. 2 כמה כבר אפשר לקרוא על הכיבוש? מה הם כבר יכולים לחדש לי שאני לא יודע? אם כבר הייתי רוצה לקרוא סופרים שכותבים על מה שקורה בשטחים, הייתי קורא את דויד גרוסמן. 3 רוב הסופרים האלה נסעו כקבוצה לאותם מקומות בסיור שהכינו להם מראש. בפעם הרביעית או החמישית שקוראים את ההסברים מה זה שטח C, איך הדחפורים הורסים את סוסיא ועל מצעד הדגלים ביום ירושלים, זה מתחיל לחזור על עצמו. 4 כי המחשבה שזה מה שקורה בטווח יריקה מהבית והידיעה שככה אנחנו נראים מהפכת את הקרביים, וההבנה שזה הולך להתפרסם בקרוב בתריסר שפות ויותר, עושה רע. 5 כי אחרי שהסופרים והסופרות ממריאים מכאן בחזרה לארצותיהם השלוות והמתורבתות, אנחנו נשארים כאן, להמשיך להתמודד עם הפאן של המזרח התיכון.