בעיית המיתוג של המחנ"צ

בין זוהיר בהלול, יוסי יונה ואיציק שמולי, לא ברור מה מאפיין את המפלגה

לוגו המחנה הציוני/ צילום: דוברות המטה הציוני
לוגו המחנה הציוני/ צילום: דוברות המטה הציוני

מהם הפנים האמיתיות של מפלגת המחנה הציוני? האם זו ציונית, פוסט-ציונית, מפלגת מרכז או מפלגה שמאלנית? האם היא שומרת על ערכיה של מפלגת העבודה - או שמא נתנה פירוש רחב מידי למונח פלורליזם?

התשובה לכך מאוד מורכבת, מאחר שהמסרים שמפלגה זו משדרת אינם ברורים, מעורפלים וחלקם אף סותרים את עצמם. במונחים שיווקיים, המיתוג של המחנה הציוני הוא בעייתי ועדיף היה על פי מצבה היום, שהייתה ממשיכה להיקרא מפלגת העבודה.

לעומת זאת, המיתוג של מפלגות אחרות ברור וחד יותר. הבית היהודי ממותג כמפלגה אשר חזות הכל שלה היא ארץ ישראל השלמה, הנתפסת גם כמפלגת המתנחלים מה שיוצר הלימה ברורה על כל המשתמע מכך. הרשימה המשותפת אף היא מייצגת מיתוג חד וברור - הזדהות מלאה ואוטומטית ללא שיקול דעת פרטני עם הרשות הפלסטינית והתייחסות לישראל הרשמית כאל שלטון זר.

מפלגת ש"ס מטפחת את העדתיות ויודעת בתקופות קריטיות, כאשר קולותיה חיוניים להמשך השלטון, להמיר אותם בהטבות חומריות כמו הגדלת תקציב הישיבות, וגם הטבות מהותיות שעיקרן הידוק החגורה הדתית על מותניו של המגזר החילוני. הליכוד, כמפלגה הגדולה ביותר, מורכבת יותר מבחינה תדמיתית גם בשל גודלה - אך לאיש אין ספק כי היא נמצאת על הרצף הימני.

לעומתן, המחנה הציוני היא המפלגה הבעייתית ביותר מאחר שמסריה המוצהרים ועצם שמה, עומדים בסתירה מביכה עם העובדה שיש בה חברי כנסת שהאישיות הציבורית שלהם, שנוצרה במשך שנים, עומדת בניגוד מוחלט למונח "ציוני".

לדוגמה, חבר הכנסת זוהיר בהלול הוא אנטי ציוני מובהק, דוגל במדינה שבה למגזר הערבי יש מעמד של לאום נפרד ותומך בפעולות טרור. כך לדוגמה הוא אמר: "מבחינת העם, כל פלסטיני שנאבק את מאבקו כדי להסיר את עוולות הכיבוש, נחשב מחבל. לא כל פלסטיני שהרג חייל ישראלי הוא מחבל, גם אם הוא רוצח..."

כאשר טען בהלול בשידור בגלי צה"ל כי הפלסטיני שדקר חייל צה"ל בחברון ונורה למוות אינו מחבל, ח"כ איציק שמולי מהמחנה הציוני אמר על כך: "זו אמירה קיצונית ולא מקובלת על מרבית הישראלים, בהם תומכי המחנה הציוני."

גם ח"כ יוסי יונה הוא ציפור מוזרה במחנה הציוני. בתחילת שנות האלפיים הוא חתם על גילוי דעת התומך בחיילים שסירבו לשרת בשטחים. ב-2005 תמך בביטול חוק השבות, אותו הגדיר "ההסדר של התאזרחות אוטומטית למהגרים יהודים".

באותה שנה אמר יונה כי על אף שבצעירותו היה ציוני, כיום הוא "לא מתחבר למילה הזאת ציונות, היא לא מבטאת את מי שאני". כמו כן תמך ב"מתן ביטוי הולם לאבל של הפלסטינים, למשל ליום הנכבה שלהם". במחנה הציוני מדברים על פלורליזם, אך כפי שבתאגיד מסחרי אין מקום למונח זה כבסיס לקבלת עובדים, כך מפלגות צריכות לדעת לשים סייגים כדי למנוע את קלקול השורה.

רוב-רובן של המפלגות לא יצרו תהליך סינון רשמי לאלה הרוצים להצטרף אליהן ובפועל מאפשרות לכאורה לכל אזרח, אלא אם כן הואשם בפלילים, להיות לחבר מפלגה. גישה זו, שאופיינית בעיקר למחנה הציוני, עלולה להפוך לחרב פיפיות מאחר שנטע זר במרקם האידיאולוגי של מפלגה עלול לקלקל לעוות את התדמית שלה וליצור אצל ציבור הבוחרים מבוכה. כך לדוגמה, ברור לכולנו כי אם ח"כ מירב מיכאלי מהמחנה הציוני הייתה מנסה להצטרף למפלגת ש"ס, היא הייתה נדחית על הסף.

ייתכן שאם הרצוג היה מטפל בבעיה של חברי המפלגה שאינם מתאימים להיות בה, מצב המחנ"צ בסקרים היה טוב יותר.