"החיים בסיליקון ואלי לא כל-כך נעימים היום לרבים מהישראלים"

היזם הסדרתי ד"ר אמיר בלסון הקים בארה"ב שבע חברות, הגיע לשני אקזיטים והחליט לחזור לישראל ■ בראיון מיוחד הוא מסביר איך החברות שלו משפרות את חיי החולים והרופאים ומספר על המיזם החדש

אמיר בלסון / צילום: איל יצהר
אמיר בלסון / צילום: איל יצהר

"פעם ביצעתי החייאה מסובכת בחבר כנסת. הצלתי את חייו ואחרי שבועיים הוא מת שוב. אז אמרתי לעצמי - עדיף להיות רופא ילדים", כך פותח ד"ר אמיר בלסון, רופא ויזם סדרתי בתחום המכשור הרפואי, את סקירת קורות חייו. מאז שהגיע בלסון לתובנה הזו, עברו הרבה שנים. הוא הספיק לעשות הסבה מקצועית נוספת, להקים שבע חברות מכשור רפואי שמתוכן שתיים הגיעו לאקזיט, אחת בשווי של כ-100 מיליון דולר.

בלסון חזר באחרונה לישראל והוא מקווה לשחזר כאן את ההצלחה שלו בחו"ל. בימים אלה הוא מוביל את חברת RadiAction, שהוקמה לאחרונה בחממת רד ביומד אשר מנוהלת על ידי דוד זיגדון.

רוב החברות שהקים בלסון נולדו כדי לפתור עיוותים שבהם נתקל בתהליכים רפואיים קיימים. הרעיונות נועדו להפוך פרוצדורות שגרתיות לפחות כואבות או מסוכנות עבור החולה, או לנוחות יותר לרופא. נדרשו כמה ניסיונות כדי לבנות מודל עסקי מוצלח לחברות הללו, שכן למערכת הרפואית לא נעים להודות בבעיות או לשלם על פתרונן. אולם, עם הזמן בלסון פיצח את הדרך שמאפשרת לו להביא לשוק מוצרים כאלה, באופן שמועיל גם לרופאים ולחולים וגם לכיסו שלו.

בלסון למד באוניברסיטת סטנפורד והתמחה בהשתלת כליות בילדים צעירים. במהלך ההתמחות הוא פגש את פול יוק, שהפך למיליארדר כאשר המציא שיטה להחדרת סטנטים לצנתור. "הראיתי לפול שני רעיונות שלי הוא נתן לי את התמיכה והמימון הראשוני", אומר בלסון.

"המכשיר לא נכנס"

המוצר הראשון פותח כאשר בלסון עוד התלבט בין רפואת כליות לרפואת מערכת העיכול. אלא שהוא לא נהנה כל-כך מהשימוש בכלי העיקרי של רופא מערכת העיכול, הקולונוסקופ, מכשיר לאבחון מחלות של המעי אותו מחדירים דרך פי הטבעת. "המכשיר לא נכנס, והחולה צועק. אני דוחף יותר חזק, והחולה צועק יותר חזק. כשביררתי אצל הרופאים הבכירים ממני מה אני עושה לא נכון, הסתבר שכולם מכאיבים לחולים".

בשלב ההוא פיתח בלסון את המוצר הראשון שלו, שמוסחר לחברה בשם Neoguide. המוצר היה קולנוסקופ רובוטי שכולל חיישן שמודד היכן נמצא קצה הקולונוסקופ ולאיזה כיוון הוא פונה, וחיישן נוסף בפתח הרקטום אשר בוחן כמה רחוק הקולונוסקופ כבר נכנס. "המיקום מוצג על גבי מפה תלת ממדית, ושם אפשר לראות כיצד לנווט את הקולונוסקופ בצורה המתאימה, במקום בכוח".

הניסיון הראשון של בלסון להקים חברה, היה פוקח עיניים: "גייסנו 3.5 מיליון דולר ראשונים שלושה שבועות לפני אירועי הטרור ב-9/11. ב-2002 ניסינו לגייס שוב, ו-65 משקיעים אמרו לנו לא". ביוני 2003 הוחלט לסגור את החברה, ובלסון החליט לחזור לישראל. רגע לפני סוף 2003 נעשה ניסיון נוסף להחיות את נאוגייד והדברים קיבלו תפנית חיובית. "ביקשנו כמה מיליוני דולרים וגייסנו 14.8 מיליון דולר. היינו חברת המכשור הרפואי הראשונה מאזור סן פרנסיסקו שהצליחה לגייס אחרי המשבר", הוא מספר.

החברה ויתרה על המוצר בתחום הקולונוסקופיה. "התמקדנו בשוק של ניתוחים דרך פתחי גוף טבעיים". ניאוגייד נמכרה לאינטואיטיב סרג'יקל, חברת הרובוטיקה, בכמה עשרות מיליוני דולרים. "הם שילבו את הטכנולוגיה שלנו במוצרים שלהם", מסביר בלסון.

- עברו יותר מעשר שנים. הרופאים עדיין דוחפים והחולים עדיין צורחים.

"כן. הרופאים לא אוהבים להודות שיש בקולונוסקופיה בעיה. דיברתי פעם עם משקיע שסירב להשקיע בחברה כי רופא הגסטרו האישי שלו אמר שאין שום בעיה בביצוע קולונוסקופיה בשיטה הקלאסית. אחרי תקופה הוא חזר אליי והשקיע. שאלתי אותו - מה השתנה? הוא אמר, 'הפעם אמרתי לרופא שלי - תגיד לי את האמת'.

"היום החולה מטושטש בזמן הבדיקה, כלומר כמעט מורדם. ועדיין - בכמה מהבדיקות מצליחים להגיע עם המכשיר לסוף המעי? לא בכולן. המוצר שלנו רלוונטי, אבל זה תחום שלא אכנס אליו יותר. הוא מועד לכישלון ולא היה בו אקזיט גדול כבר זמן רב. מדובר ברופאים שמרנים, הרבה אגו מעורב והשיפוי הביטוחי הולך ויורד".

עוד לפני שהגיע להתובנות הללו, החליט בלסון לעבור לתחום חדש והפעם גם ליישם מודל חדש בהקמת החברה. "ב-Neoguide גייסתי 50 מיליון דולר אבל כמייסד של חברה שכל הזמן זקוקה לסכומים גדולים של כסף, האחזקה שלי דוללה מאוד עם הגעתו של כל משקיע חדש.

"בחברות הבאות שהקמתי, עבדתי תחילה עם בתי הנדסה, שהסכימו לפתח את המוצר תמורת אחוזים, בשיעור לא מוגזם. מלבד הקטנת הדילול, אני גם מרוויח בית הנדסה שמחויב מאוד להצלחת הפרויקט ואני לא צריך לנהל אותו".

את הקונספט הזה בדק בלסון תחילה עם חברת Vascular Pathways. את המוצר שלה פיתח עם בית הנדסה שעבד תמורת אחוזים, הביא אותו כך עד אישור FDA, ורק אז גייס לו הון ראשון מקרנות הון סיכון. החברה גייסה 14 מיליון דולר ונכרה בכ-100 מיליון דולר לחברת המכשור הרפואי C. R. Bard. "באופן אישי עשיתי שם הרבה יותר כסף מאשר בחברה הראשונה", אומר בלסון.

המוצר של Vascular Pathways נועד לפתור את הבעיה המוכרת של כישלון החדרת עירוי. אם עברתם אי פעם תהליך לא מוצלח של החדרת עירוי, אין לכם בהכרח 'ורידים בעיתיים'. התהליך נכשל ב-40% מהמקרים. "הבעיה בעירוי היא מחט המתכת הקשיחה והחדה, לעומת הווריד שאיננו ישר.

"הפיתוח שלי היה מחט ובתוכה חוט מניטינול (סגסוגת של מתכות בעלת 'זיכרון צורה', כלומר כשמשנים את צורתה היא שואפת לחזור לצורה המקורית - ג.ו.). כשהוא בתוך המחט הוא קשיח וכשהוא יוצא הוא מתגלגל. ברגע שרואים דם, יודעים שהמחט בתוך הווריד ואז דוחפים קדימה את חוט הניטינול. הוא מתגלגל סביב עצמו בדיוק שלוש פעמים, וכעת הוא בעל ראש מעוגל וכשדוחפים אותו הלאה, הוא מתאים את עצמו לפיתולים בווריד. אחר כך מעבירים עליו קטטר לתוך הוריד. אם היינו דוחפים רק את הקטטר, הוא היה מתקפל על עצמו. לכן דוחפים פנימה תחילה את המחט. החוט הוא שילוב מוצלח בין גמישות וראש עגול שאינו פוצע את הווריד, לבין קשיחות מספקת לסמן את המקום לקטטר.

"המוצר הרגיל מצליח רק בחצי מהמקרים והמוצר שלנו מציג 89% הצלחה. במוצר רגיל יש כ-52% סיבוכים ואצלנו רק 8%. 'סתם' חור בווריד זה דבר אחד אבל אם נותנים דרכו תרופה כימותרפית, זה יכול לגרום נמק בשריר וזו אחריות של בית החולים".

- ובמקרה הזה, בניגוד לקולונוסקופיה, בית החולים מוכן לשלם על מוצר ש"רק" מונע אי נוחות מהחולה ופותר בעיה שהרופאים מעדיפים לא להודות בה?

"היתרון כאן הוא שהמוצר נמכר במחיר כמעט רגיל, כך שאין סיבה להעדיף אותו על פני המוצרים הישנים. כמו כן, הפרוטוקול בארה"ב אומר שאם נכשלת פעמיים בהחדרה של עירוי, עליך להעביר את משימה למישהו אחר. זה מאוד מביך לאגו של הרופא או האחות, וגם גורם לעיכובים. בשטח זה אפילו יכול להוביל למוות".

כאמור, החברה הזו כבר הניבה לבלסון אקזיט יפה. בהמשך הוא רשם מאות פטנטים והקים שבע חברות בארה"ב ואחת בישראל. האמריקאית הבאה בתור הייתה חברת זיפליין, שפיתחה טכנולוגיה המחליפה סיכות או תפרים בניתוחים קיסריים בפס של דבק שמשאיר צלקת יפה יותר. "גם זה הגיע מהניסיון שלי כשתפרתי אחרי ניתוח קיסרי ואמרתי לעצמי 'האישה הזו תשנא אותי לנצח'", אומר בלסון. נראה כי רוב הרעיונות שלו בתחילת הדרך, נועדו להנגיש את הרפואה הטובה גם לרופא שאיננו אומן מלאכת היד, או איננו בשיא העירנות. "בעולם המוצר הזה נמכר היטב. בישראל לא, כי אסור למטופלת לרכוש אותו מכיסה, וסל הבריאות לא מממן מוצר שהוא Nice to have.

"השקעתי בחברה מיליון דולר מכספי וניהלתי אותה מהסטארבקס השכונתי. אחר כך הגיעו המשקיעים, פחות או יותר אותם המשקיעים שהשקיעו ב-Vascular. כשנבנה עוד קצת את המכירות, אני מניח שיהיה עניין של גורמים אסטרטגיים בחברה". בלסון ממשיך לשמש כסמנכ"ל הטכנולוגיה בחברה הזו ויושב בדירקטוריון של כל החברות שהקים וטרם מכר. "במהלך היום אני עובד על הפעילות הישראלית שלי, ובלילה עם החברות האמריקאיות", הוא אומר.

"גולש ומתגעגע"

- מה החזיר אותך לישראל אחרי ההצלחה בארה"ב?

"מצאתי את עצמי גולש כל היום באתרי החדשות הישראליים, ומתגעגע. אני הצלחתי מאוד בארה"ב, אבל הייתי אומר שעבור חלק לא קטן מהישראלים, החיים בסיליקון אולי לא כל-כך נעימים היום. זה כלוב זהב, רוב הישראלים מרוויחים נחמד אבל עלות המחיה יקרה כך שזה לא משתלם - בית של ארבעה חדרים וגינה קטנה עולה 3 מיליון דולר. הילדים גדלים בסביבה לימודית תחרותית מאוד, שמקשה על חייהם. אחר כך הם הולכים ללמוד רחוק ורואים אותם כמה פעמים בשנה, ואז מתעוררים גם ייסורי המצפון שלך על ההורים שהשארת בארץ. אנחנו לא רצינו לפספס את ההורים".

בלסון הקים בישראל, בחממת רד ביומד, את חברת radication. החברה מנסה לפתור בעיה של רופאים - את בעיית הקרינה בניתוחי לב ומוח. הניתוחים הללו דורשים שימוש בקרינת רנטגן לאורך כל הפרוצדורה. הרופאים לובשים חלוקי עופרת כבדים אשר עם הזמן גורמים להם לבעיות גב חמורות וכאבי ראש, וגם עם החלוקים - המוח שלהם אינו מוגן. שלא לדבר על העיניים. "100% מהרופאים שמבצעים ניתוחים כאלה באופן קבוע, יפתחו קטרקט", אומר בלסון. הוא מספר כי בתחילת הדרך הקים את החברה בארה"ב והגיע למסקנה כי מערכת הבריאות לא תשלם על מוצר כזה, כי גם מרופאים לא אכפת לה. "מסקנה לא נכונה בדיעבד", הוא מוסיף.

דוד זיגדון, מנכ"ל רד ביומד התייחס לחברה ואמר כי "רד ביומד מחפשת תמיד יזמים חזקים שמביאים שילוב בין מוצר שהוא פורץ דרך בשוק לבין צוות חזק, עם איכויות יזמיות, טכנולוגיות ועסקיות. כשד"ר בלסון הגיע אלינו עם הרעיון להקים את רדיאקשן, היה לנו ברור שמדובר בקונספט שמתאים בדיוק לפורטפוליו שלנו ועוד יותר מכך שמחנו להוות בית עבור אמיר עם חזרתו לישראל. אמיר הוא ככל הנראה אחד היזמים הסדרתיים הישראלים הפעילים והפורים ביותר כיום, בין היתר בזכות שילוב נדיר בין ידע והבנה מעמיקה של עולמות הרפואה, היזמות והפיתוח העסקי בשוק האמריקני ובסין. לאור העובדה שד"ר בלסון הוא מפעל מהלך לייצור פטנטים וטכנולוגיות פורצות דרך, יש לי תחושה שרדיאקשן הינה רק החברה הראשונה שנקים ביחד".

הפתרון של radication נראה פשוט. מדובר בקונוס שמקיף את מקור הקרינה ומכוון אותו ישירות לחולה. בכל פעם שמקור הקרינה זז, הקונוס נשלף שוב בכיוון הנכון. "אנחנו מצליחים להוריד 99% מהקרינה בלי חלוק עופרת", הוא אומר. מנכ"ל החברה הוא יונתן יפעת, המגיע מתחום הפיזיקה והתשתיות הביטחוניות, והתמחה לאחרונה בתחום ההנדסה הביו רפואית. יו"ר החברה הוא ג'ו פפר, אשר שימש גם כיו"ר חברת ארינטה, שפיתחה סורק CT ייעודי ללב שנמכר היום על ידי GE.

רדיאקשן גייסה כ-5.8 מיליון דולר ממשקיעים סינים ומשקיעים ישראלים פרטיים. בשלב הבא בלסון מעוניין להקים חברות נוספות בארץ, להרצות באוניברסיטה, להיות מנטור של סטארט-אפים ולהצטרף לדירקטוריונים, וגם לעבוד או להתנדב כרופא ילדים במשך יום אחד בשבוע. "מאוד נחמד בארץ", הוא מסכם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988