בתי הדין לעבודה, תמונת מצב: זה הפיצוי הממוצע לעובדים

75.5% מתביעות העובדים שהוגשו לבתי הדין לעבודה ברחבי הארץ בשנת 2016 התקבלו באופן מלא או חלקי, בית הדין האזורי לעבודה היעיל ביותר בארץ הוא בית הדין בבאר-שבע, ופסק דין ממוצע של שופט בבית הדין לעבודה בירושלים משתרע על פני כ-14 עמודים בלבד, בהשוואה ל-30 עמודים כמעט בממוצע לפסק דין שניתן בנצרת - אלה רק כמה מהנתונים שעולים ממחקר שערך לאחרונה עו"ד גל גורודיסקי, המתמחה בדיני עבודה.

המחקר של גורדיסקי, המתפרסם ב"גלובס" בבלעדיות בשני חלקים, סקר את כלל פסקי הדין שניתנו במהלך שנת 2016 בבתי הדין האזוריים לעבודה ברחבי הארץ בסכסוכים בין עובדים ומעסיקים. לצורך ניתוח הנתונים, הסתייע גורודיסקי בד"ר גל הרפז, פסיכולוגית ארגונית ומומחית לשיטות מחקר, ובדן רוזנטל, סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה, שאסף את הנתונים ממאגר פסקי הדין באתר "נבו".

לדברי גורודיסקי, מטרת המחקר המרכזית הייתה להציג את הנתונים באופן מרוכז המאפשר את ניתוחם הסטטיסטי. מעבר לכך, הנתונים מאפשרים לבחון אם יש אמת בטענות הנפוצות על הטיה מסוימת של בתי הדין לעבודה לטובת העובדים.

"המחקר מגלה עובדות שבדרך כלל לא ניתן להן ביטוי בפרסומים של הנהלת בתי המשפט", אומר גורודיסקי ומוסיף כי ייתכן שמן הראוי שבתי הדין לעבודה או הנהלת בתי המשפט יציגו נתונים באופן שוטף ומצטבר, וייתכן גם שיש להרחיב את המחקר להליכים נוספים ולערכאות נוספות.

הטיה לטובת עובדים?

לפי המחקר, ב-2016 ניתנו בחמשת בתי הדין האזוריים לעבודה בישראל סך-הכול 874 פסקי דין: 454 בתל-אביב, 151 בבאר-שבע, 114 בירושלים, 96 בחיפה ו-59 בנצרת. התפלגות פסקי הדין נראית טבעית, שכן בבית הדין לעבודה בתל-אביב יש המספר הגדול ביותר של שופטים, והוא מרכז אליו תביעות רבות.

מתוך 874 פסקי הדין, 841 היו בתביעות של עובדים, לעומת 33 בלבד בתביעות מעסיקים. כלומר, 96% מהתביעות ב-2016 היו של עובדים נגד מעסיקים ורק 4% מהתביעות הוגשו על-ידי מעסיקים נגד עובדיהם. בהתאם לכך, התמקד המחקר בתביעות עובדים בלבד. כמו כן, הוא ניתח רק תביעות שבהן ניתנו לבסוף פסקי דין, וייתכן שהדבר מסביר באופן חלקי את השיעור הגבוה של תביעות עובדים שהתקבלו - 77.5%. מתוך 841 תביעות עובדים בבתי הדין לעבודה בשנת 2016 התקבלו 652 תביעות ונדחו רק 189 (22.5%).

"אמנם רוב התביעות מתקבלות, אבל אין זה אומר שיש הטיה לטובת עובדים", אומר גורודיסקי, "סביר להניח שהמחקר מייצג מלכתחילה תביעות שהתובע ובא כוחו סברו שהן מוצדקות. רבות מהתביעות המופרכות נסגרות בפשרה לפני פסק דין, לפי המלצות השופטים בשלבים המוקדמים של ההליכים. מעבר לכך, עורכי דין רבים המייצגים עובדים מקבלים שכר-טרחה לפי תוצאות. כלומר, אם העובד יזכה בתביעה, יקבל עורך הדין שיעור מוסכם מתוך סכום התביעה. לפיכך, ככל שזה נוגע לעורכי הדין המייצגים עובדים, אין היגיון בהגשת תביעות חסרות סיכוי".

תוצאות המחקר מראות שהזמן הממוצע שבו מנוהלות תביעות עובדים בבתי הדין לעבודה - מיום הגשת התביעה ועד מתן פסק הדין - הוא שנתיים וחצי (2.49 שנים). פסקי הדין, לעומת זאת, אינם ארוכים במיוחד: מספר העמודים הממוצע לפסק דין הוא 16.67 עמודים.

רוב התביעות אמנם התקבלו, אבל המחקר גם מראה שברבות מהן סכום הפיצוי הנדרש היה מנופח, לפחות לדעת השופטים. כך, מתוך 652 פסקי הדין שבהם התקבלה תביעת העובד, הסכום שנפסק בסופו של דבר היה רק 49% מסכום התביעה.

על-פי החוק, על בתי הדין לעבודה לפסוק הוצאות לזכותו של עובד שתביעתו התקבלה או לחובתו כאשר התביעה נדחית. לפי המחקר, שכר-הטרחה הממוצע ששולם לעורכי הדין שייצגו את התובעים בתביעות שבהן נפסק שכר-טרחה לטובת העובדים היה 8,216 שקל. ככלל, מדובר כמובן בתביעות שבהן זכו העובדים.

לעומת זאת, שכר-הטרחה הממוצע בתביעות שבהן נפסק שכר לטובת המעסיק היה 8,795 שקל. מדובר הן בתביעות עובדים שנדחו והן בתביעות שבהן זכו העובדים, אולם בית הדין החליט לפסוק הוצאות לזכות המעסיק, בדרך כלל משום העובדה שהתקבל רק סכום קטן או זניח מסכום התביעה המקורי.

נתוני המחקר מעלים עוד כי מתוך 841 תביעות עובדים בבתי הדין לעבודה בשנת 2016, ב-419 מהן (כ-50%) נפסק שכר-טרחה לטובת העובדים וב-177 (כ-21%) פסקי דין נפסק שכר-טרחה לזכות המעסיק. ב-245 פסקי דין לא נפסק כלל שכר-טרחה.

מתוך 652 פסקי דין בתביעות עובדים שהתקבלו, ב-53 (כ-8%) נפסקו שכר-טרחה והוצאות לזכות המעסיק. מתוך 177 פסקי דין בתביעות עובדים שפסקו שכר-טרחה לזכות המעסיק, ב-53 (כ-30%) התקבלה לפחות חלק מתביעת העובדים וב-124 (כ-70%) פסקי דין נדחתה תביעת העובד. מתוך 245 פסקי דין בתביעות עובדים שבהם לא נפסק שכר-טרחה כלל, 182 (כ-74%) היו תביעות שהתקבלו ו-63 (כ-26%) תביעות עובדים שנדחו.

בית הדין הכי יעיל

המחקר ניתח, כאמור, את הנתונים גם בכל בית דין אזורי בנפרד ומצביע על השונות ביניהם ברבים מהפרמטרים שנבדקו - שיעור התביעות שהתקבלו, זמן ניהול התיק, אורך פסקי הדין ועוד. אחת ההשוואות המעניינות נוגעת ליעילות השופטים בניהול התיקים. שוב, נדגיש כי מדובר בתיקים שהסתיימו בפסק דין מנומק של שופט או שופטת (להבדיל מתיקים שהסתיימו בפשרה).

לפי המחקר, בית הדין האזורי לעבודה היעיל ביותר בניהול תיק מרגע הגשת התביעה ועד כתיבת פסק הדין הוא בבאר-שבע (ממוצע של 2.08 שנים). במקום השני מבחינת יעילות נמצא בית הדין לעבודה בנצרת (2.37 שנים). אחריהם נמצאים בית הדין בתל-אביב (2.51 שנים) וחיפה (2.68 שנים), ואילו ירושלים במקום האחרון, עם ממוצע של 2.85 שנים.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק התנצל פעם בסוף אחד מפסקי הדין שכתב על כך שפסק הדין הוא כל כך ארוך ועב כרס. "צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר", הוא כתב. כנראה גם לשופטי בית הדין לעבודה בנצרת אין די זמן לכתוב פסקי דין קצרים, שכן לפי המחקר, פסק דין ממוצע בבית דין זה ב-2016 נפרש על 29.10 עמודים. שופטי בית הדין לעבודה בירושלים, לעומתם, היו תכליתיים הרבה יותר - 14.40 עמודים בלבד. בתווך נמצאים בתי הדין לעבודה האחרים: 19.5 עמודים בחיפה, 14.78 בחיפה ו-15.63 בתל-אביב.

בשבוע הבא נרד לרזולוציה גבוהה יותר ונחשוף נתונים נוספים מהמחקר, ובהם נתונים על שופטים ספציפיים בבתי הדין לעבודה. על קצה המזלג נגלה שהשופט שכתב הכי הרבה פסקי דין בשנת 2016 הוא דניאל גולדברג מבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (42 פסקי דין מנומקים) ואילו השופט ד"ר יצחק לובוצקי מבית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל 23 תביעות של עובדים שבהן כתב פסק דין ולא דחה אף לא תביעה אחת.

"הואיל והמחקר בוצע על בסיס נתונים זהה, הוא מוכיח הבדלים בין בתי הדין והשופטים", אומר גורודיסקי, "ואין להוציא מכלל אפשרות שהבדלים אלה מייצגים הבדלי השקפה או מדיניות. המחקר הזה יכול לתת לעורכי הדין מידע וכלים לקבלת החלטות במהלך הדיונים בפני בתי הדין, הן לגבי משך ניהול התיקים, והאם כדאי להתפשר או לערער".

 תביעות