צפו: הבעיה הכלכלית שמטרידה ספורטאים שמרוויחים מיליונים

בשנים האחרונות החלה תחרות כלכלית בין ארבעת הגראנד סלאמים הגדולים בסבב הטניס העולמי ■ התחרות הזאת הקפיצה את סכומי הפרסים והעמידה אותם על יותר מ-3 מיליון דולר לזוכה בטורניר היחידים, אבל הטניסאים עדיין לא מרוצים

דודי סלע נתן הופעה אדירה בווימבלדון. כבר שכחנו מתי טניסאי ישראלי עשה סיבוב שלישי בגראנד סלאם. בכל מקרה, הסיבוב השלישי ששווה לו 90 אלף ליש"ט. רק לפני שלוש שנים על אותו הישג בדיוק הוא היה מקבל צ'ק של 39 אלף ליש"ט.

מה קרה שבווימבלדון העלו ככה את סכומי הפרסים?

בוא נזכור שעולם הספורט מתקיים בכלכלה של העולם הגדול. ובעולם הגדול הפך ווימבלדון לטורניר פחות אטרקטיבי עבור השחקנים בגלל הנפילה החדה בשער הליש"ט.

בשנים האחרונות החלה תחרות כלכלית בין ארבעת הגראנד סלאמים הגדולים - אליפות ארה"ב, רולאן גארוס, אליפות אוסטרליה ו-ווימבלדון. התחרות הזאת הקפיצה את סכומי הפרסים והעמידה אותם על יותר מ-3 מיליון דולר לזוכה בטורניר היחידים. זה העלה, ומיד גרר תגובת שרשרת מהמתחרים. אף אחד לא רצה להישאר מאחור ולהיתפס כלא אטרקטיבי, כלומר קמצן. ווימבלדון, שתמיד חילק יותר מכולם ונהנה מהמסורת וההיסטוריה שלו, מצא עצמו במקום השלישי בלבד בתמריץ לשחקנים.

חודש לפני תחילת הטורניר הודו המארגנים שהם נאלצים להעלות את סכומי הפרסים ב-12.5% בהשוואה לטורניר של 2016 ולהעמיד את הסכום על 31.6 מיליון ליש"ט. הפרס לזוכים בטורניר היחידים הועלה לשיא - 2.2 מיליון ליש"ט.

"אנחנו בבעיה בגלל הירידה החדה בשער הליש"ט מאז הודעת הברקזיט", הודו המארגנים.

האם נפתרה הבעיה? לא מבחינת השחקנים הבעיה עדיין קיימת: וימבלדון, גם אחרי השיפור, משלם למנצח בתרגום לדולרים 2.8 מיליון דולר. נחמד. אבל רחוק מאוד מ-3.5 מיליון דולר שישולמו למנצח באליפות ארה"ב בניו יורק בעוד חודשיים.

ההתפזרות של ארבעת הגראנד סלאמים על פני מדינות עם ארבעה מטבעות שונים (דולר אמריקאי, אירו, דולר אוסטרלי וליש"ט) גרמה בשנים האחרונות לכאבי ראש למארגנים. ומצד שני היטיבה מאוד עם הטניסאים. כשהדולר התרסק מול האירו והטניסאים החלו להתמרמר, מיהרו בארה"ב לסגור את הפער בערך המטבע עם העלאה מטורפת במחירי הפרסים המחולקים בניו יורק. כך קרה גם עם הדולר האוסטרלי שהחל ליפול ביחס למטבעות בארה"ב ובאירופה, וחייב את המארגנים במלבורן לסגור את ההפרש.

ביחד עם ההתרסקות הליש"ט, בתוך עשור אחד - כלומר מאז 2007 - עלו סכומי הפרסים בטורניר בלונדון מ-11.2 מיליון ליש"ט ל-31.6 השנה - עלייה של 220%. הטניסאים מרוצים? לא. כי במונחים דולריים העלייה שיקפה רק 80% בתוך עשור - השיעור הנמוך ביותר בין כל ארבעת הסלאמים.

הבעיה היא לא רק בווימבלדון. גם במגזרי הספורט האחרים בממלכה מחפשים פתרונות לנפילה המטבע המקומי. המגזר הכי בעייתי הוא הכדורגל. הפרמיירליג היא הליגה העשירה בעולם, אבל השחיקה במטבע הבריטי מוחקת בשנתיים האחרונות את פערי השכר בין אלו המשולמים בממלכה לבין אלו המשולמים במדינות האירו. רוב השחקנים הבכירים בפרמיירליג, הם זרים, כ-60% מהשחקנים, ומושפעים מאוד משינויים בשער החליפין.

מאחר שכל ההתחשבנות החוזית באנגליה נעשית לפי הליש"ט, קבוצות הכדורגל בממלכה החלו להיפגע. מי שלא מוכן להיפגע הם כמובן הכדורגלנים. לאחרונה דורשים שחקנים להכניס סעיף לחוזה שמגן עליהם מפגיעה נוספת בליש"ט, אחרי שבשנתיים האחרונות בלבד נשחק שכרם ב-20% בגלל הפרשי שער מול המטבע האירופי. חלק מהם ביקשו לפתוח חוזים ולשדרג אותם כדי להימנע מהפסד כספי נוסף.

איך זה ייגמר? כמו תמיד - השחקנים והטניסאים לא יישאו על גבם את אי הוודאות סביב היציאה מהאיחוד האירופי. הם את העלאות השכר שלהם - כ-10%-15% בממוצע מדי שנה - יקבלו. בין שיצטרכו לתרץ את זה בבעיות בשער הליש"ט או במזג האוויר בממלכה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988