מי כאן באמת הפחדנים

בסופשבוע שעבר, ביום חמישי (27.7.17) בשמונה בערב, הטמפרטורות בשער האריות בירושלים היו בנקודת רתיחה. קומץ לוחמי משמר-הגבול (מג"ב) עמדו נבוכים מול מאות רבות של פלסטינים ממזרח ירושלים וערבים-ישראלים מכל רחבי הארץ, ולא היו בטוחים מה הם אמורים לעשות. לפתוח? לסגור? מה המדיניות? מה רוצה מהם ממשלת ישראל?

הלוחמים ספגו שם שירי נאצה נוסח "חייבר חייבר יא יאהוד", בקבוקי פלסטיק, ובתוך הר-הבית גם אבנים ובקבוקים. רק דבר אחד לא היה ברור שם: מה אנחנו רוצים?

נזכיר כי ב-1967, בשער האריות פרצו הצנחנים של מוטה גור (מפקד חטיבה 55 דאז) בכיבוש ירושלים, שם הוכרז ש"הר הבית בידינו". באורח כמעט פואטי, 50 שנה לאחר מכן הישראלים היחידים בחמישי בערב בשער האריות היו קומץ עיתונאים ומג"בניקים. ובאותו יום נשמעה אמירה נוספת - "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה", האמירה המיוחסת לשר הביטחון דאז משה דיין, "אני מכיר את התיאבון של היהודים".

בחמישי בערב בשער האריות התחושה הייתה שהר-הבית ממש לא בידינו. וספק אם היה. ישראל התנהגה במשבר האחרון בעיקר כמי שמעוניינת לחתוך הפסדים, ולברוח מהמשחק. בתרחישי הקיץ הזה חששו במערכת הביטחון משורה של תסריטים: התלקחות בעזה כתוצאה מירי סלפים, התלקחות בגבול הסורי כתוצאה מזליגת ירי, ועוד. ואז באו שלושת המחבלים המרצחים מאום אל-פחם להר-הבית.

מאז, הסירה ישראל את המגנומטרים וחזרה ל'קווי ה-14 ביולי', קווי טרם הפיגוע, ישראל נמצאת ב"מרחק הבלימה": הזמן העובר בין המגמה השלילית בשטח, ועד המענה של מערכת הביטחון ועד החזרה לשגרה המיוחלת. נכון להיום, יום ראשון בצהריים, אז נכתבות שורות אלה, נראה שהמגמה בשטח הולכת לכיוון רגיעה, אלא שגם בצה"ל וגם בשב"כ מזהירים משבועות ארוכים של "מרחק בלימה", עד שיוכלו להכריז על סיום. בשבועות האלה בהחלט ייתכן שנראה פיגועים: בודדים, זוגות ושלישיות.

השב"כ: האמת היא שהשב"כ נעלב. באמת נעלב. מהמחמאה הרגבית (השרה מירי רגב) על כך שהם "הזויים", ועד ההאשמה הביטנית (הח"כ דוד ביטן), שלפיה הם "פחדנים שרק רוצים לחזור הביתה בשלום".

אמנם לא לדוד ביטן לחלק ציוני אומץ ופחדנות למגינים ולמגינות, שלא ייראו, משירות-הביטחון-הכללי, אבל בדבר אחד הוא כן צודק. תפקידם הוא להחזיר אותנו הביתה בשלום. גם ראש-ממשלה ששולף פתרון מגנומטרים לא ישים, לא יעיל, בעל פוטנציאל נפיץ בשטח, כשליפה טוקבקיסטית ללא תהליך קבלת החלטת סדור, לא צריך לחלק ציונים לשב"כ.

האמת היא, שהשב"כ צדק. האזהרה שלא מתעסקים עם הר-הבית בקיץ לוהט וקפוא מדינית, התבררה כנכונה. צה"ל והשב"כ הובילו באירועים את הקו השפוי כמבוגר אחראי, וסיפקו תמונה מדויקת של הסכנות. כל אחד מהתרחישים שהציגו התבססו על מודיעין ועל היכרות השטח. התרחישים תאמו את מה שקרה בשטח: ההתרעות לפיגועים עלו בעשרות אחוזים בשבועיים האחרונים, והסכנה שארגון חמוש כמו התנזים, שבו אלפי חמושים, שעד כה לא השתתף בגל הטרור מאז ספטמבר 2015, הייתה ממשית.

הסכנה של סיום התיאום הביטחוני בין צה"ל והשב"כ למנגנוני הביטחון הפלסטיניים כאירוע משנה מציאות מאז סיום האינתיפאדה השנייה, היתה ממשית. בשבועיים האחרונים סוכלו 19 פיגועים, שכל אחד מהם יכול היה להסתיים כמו הרצח הנורא בהתנחלות חלמיש. במצב כזה, התפקיד של השב"כ הוא אכן להחזיר את כולנו בשלום הביתה.

להיפך: דווקא מי שרוצה בהמשך הסטטוס-קוו של המשך הכיבוש וההתנחלויות, צריך לרצות שהשב"כ ימשיך לנסות להצמיד את המכסה הרותח אל הסיר המבעבע של השטחים, כפי ששומרי-הסף ממשיכים לעשות בכישרון לא מבוטל ובהקרבה מאז 1967.

יו"ר הקואליציה דוד ביטן קיבל הבוקר (א') הזדמנות להתנצל. הוא בחר לקרוא לשב"כ שוב פחדנים. למרות זאת כדאי לזכור - במשבר הבא, במאבטח הבא שיהיה נצור בירדן, הרי הם (השב"כניקים) יתייצבו שוב לדגל, להציל את ממשלת ישראל מעצמה.

הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10