בזמן שאתם מתעסקים בטיסנקרופ, אלביט כובשת את צה"ל

עסקה ביטחונית משמעותית, ובעייתית מאוד, ממריאה מתחת לרדאר של כולנו ■ רכישת תעש ע"י אלביט תהפוך את השוק הביטחוני בישראל לריכוזי הרבה יותר

עין בשמיים / צילום: אלביט מערכות
עין בשמיים / צילום: אלביט מערכות

בזמן שמדינה שלמה שקועה עמוק בפרשת הצוללות, עסקה ביטחונית משמעותית בהרבה ובעייתית בפני עצמה התחילה להמריא לאחרונה מחדש מתחת לרדאר של כולם. אם יש משהו שאפשר כבר להסיק ממה שמכונה "תיק 3000", זה שסיפור הצוללות הוא לא בהכרח הסיפור של נתניהו והבן דוד, אלא סיפור על מערכת שלמה הפועלת שנים על בסיס של קשרים, דלתות מסתובבות, חברים טובים בצמרת וכסף גדול. המתווכים והפוליטיקאים מתחלפים, השיטה אותה שיטה.

אם הזדמן לכם "לקפוץ" למילואים בעשור האחרון, לא יכולתם לפספס את האמצעים הטכנולוגיים של אלביט מערכות ואת אנשיה שמגיחים מדי פעם אל השטח - חלקם קצינים בדרגי ביניים שפשטו זמן קצר לפני כן את המדים. אלביט נמצאת בכל ג'יפ באמצעות מערכת צי"ד (פרויקט של מיליארד דולר לפחות) שמספקת מיקומי כוחות, איתורי מודיעין, מטרות ועוד. היא נמצאת על רובי הסער וגם במחשב כף היד של מפקד הכוח, שמתקשר באמצעותו עם כלי טיס בלתי מאויש (כטב"מ) שנושא גם הוא את הלוגו המחייב. בני אנוש שזוכים להטיס בעצמם מטוסים, מכירים את אלביט מהקסדה החכמה שיודעת לזהות איומים ולסייע בשיגור אמצעים, אבל הם זוכרים את החברה עוד מקורס הטיס, שם היא מתחזקת את מטוסי האימונים.

מי שאישר את העסקה לתחזוקת מטוסי האימון ב-2012 הוא שר הביטחון באותם ימים, אהוד ברק, המקורב מאוד לבעל השליטה בחברה, מיקי פדרמן. כמו בסיפור הצוללות, עם הניסיון להפריט את מספנת חיל הים עבור התאגיד הגרמני טיסנקרופ, גם בסיפור הזה התחזוקה היא הדבר האמיתי - הרבה מעל רכישת 30 מטוסי האימון מאיטליה שזכתה אז למרבית תשומת הלב (בכל זאת 6 מיליארד שקל). חודשיים בלבד לאחר חתימת ההסכם לרכישת המטוסים, נחתמה עסקת התחזוקה עם חברת "תור" שבבעלות אלביט והתעשייה האווירית, למשך לא פחות מ-20 שנה. עסקאות חד-פעמיות עושות את הרעש, בשוטף עושים את הכסף.

אותה אלביט אמורה לרכוש את תעש שכוללת שורה של מפעלים ותחומי פעילות. עבור אלביט מדובר בהיגיון עסקי ברור: גם להיכנס לתחומים חדשים, גם לשכלל תחומים קיימים, ועל הדרך (תמיד טוב) לחסל את המתחרים. היא כבר רכשה בעבר את אלישרא, תדיראן קשר, סולתם מערכות, סיימר ו-ITL, אבל נותרה רעבה. שם הקוד: מסה קריטית כדי להוביל, סינרגיה כדי להתייעל.

הבעיה היא שעסקה כזאת הופכת את השוק הביטחוני בישראל להרבה יותר ריכוזי, וכפועל יוצא מגבירה עוד יותר את התלות של צה"ל ומערכת הביטחון בקבוצה אחת גדולה שכבר היום נמצאת בכל פינה. מה זה כל פינה? אפילו מערך ההסעדה בשורה ארוכה של בסיסי צה"ל מוחזק כבר כמה שנים טובות בידי חברה-בת ("עידית") של מלונות דן - עסק נוסף של אחד, מיקי פדרמן.

לפני כשנתיים פרסמה רשות החברות מכרז למכירת תעש, אלא שמהר מאוד יתר המתמודדות פרשו והותירו את אלביט לבדה במרוץ. גורמים בשוק טענו כי המכרז "נתפר" למעשה מראש למידותיה, בין היתר באמצעות קביעת סכום מינימום (1.1 מיליארד שקל) שרק היא יכולה לשלם. למרות שהחשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, ומנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, הסתייגו מאוד מהעסקה עקב החשש לעודף ריכוזיות, מנהל רשות החברות, אורי יוגב, התעקש והצליח להביא את הרוב הדרוש בוועדת המכרזים.

כל זה קרה לפני שנה, אלא שמאז היו עוד כמה תקלות בדרך: מבקר המדינה העיר על הליך ההפרטה, שר הביטחון, אביגדור ליברמן, סגר חשבון עם יוגב שטרפד לו מינויים והודיע שכל זמן שהוא בתמונה תעש לא תופרט, וגם שר האוצר, משה כחלון, לא מיהר לאשר על רקע יחסיו העכורים עם יוגב. האחרון, מצידו, הבין מתישהו את הרמז וזז קצת הצידה.

בחודשיים האחרונים התייצבו כל הגורמים והשרים הרלוונטיים מאחורי העסקה, שהותנעה מחדש בהובלת החשב הכללי הנוכחי, רוני חזקיהו. על רקע טענות המבקר כנגד הערכת השווי הבודדה שביצעה רשות החברות באמצעות חברה שהעניקה בעבר שירותים לאלביט, הפעם לא פחות משלוש הערכות שווי מתבצעות במקביל ממש בימים אלה. בתוך שבועות ספורים המעריכים צפויים לסיים את העבודה, ולנקוב בתג מחיר שיעמוד על 1.6-1.8 מיליארד שקל. גם חדר המידע נפתח מחדש רק בפני אנשי אלביט מערכות, לא לפני שעדכנו את הנתונים הרלוונטיים אחרי שנה של קיפאון.

גורמים בשוק מתחו ביקורת על כך שהמדינה לא פותחת מחדש את המכרז לשחקנים נוספים שאפילו הביעו עניין, אולם גורם בכיר בירושלים מבהיר כי אם חברה כמו זו של סמי קצב, שפרשה מהמכרז המקורי, תפנה באופן פורמלי ותנקוב במספר גבוה באופן מובהק כמו 2 מיליארד שקל לצורך העניין - אף אחד לא יגיד לה "לא".

במקביל, חזקיהו נפגש עם הגורמים השונים, ובהם אנשי משרד הביטחון, כדי לגבש את הסייגים והמגבלות שהמדינה תציב לאלביט, בין היתר, כדי לרצות את רשות ההגבלים העסקיים, בראשות מיכל הלפרין. האחרונה החלה בבחינת העסקה כבר לפני למעלה משנה, אבל באופן אירוני נאלצה להפסיק אחרי שאלביט הבהירה שהצוות של הרשות חייב לעבור סיווג ביטחוני מעמיק יותר. מה שהלפרין הספיקה ללמוד בינתיים זה שרכישת תעש לא תהפוך את אלביט לגורם ריכוזי ברמה כלל משקית, אבל כן ייתכן שהיא תוגדר ככזו בתחום הרכש מול משרד הביטחון.

החשש העיקרי של הלפרין הוא מפני מה שמכונה כוח שוק עודף, ומהאפשרות שהמיזוג עם תעש יביא לכך שמשרד הביטחון יעמוד לפחות בחלק מהמקרים מול אלטרנטיבה אחת בבואו לבחור מערכת נשק או אמצעי אחר - מה שעשוי להקפיץ גם את המחיר. גורמים בירושלים מנסים לגמד את המשקל של הלפרין בסיפור הזה, אבל היא עשויה עוד להפתיע.

מעגל הקשרים של אלביט בתוך מערכת הביטחון ומסדרונות השלטון רחב במיוחד. האלוף במיל' גדעון שפר, לשעבר ראש אכ"א, משמש סגן נשיא החברה. האלוף במיל' אבי מזרחי, לשעבר אלוף פיקוד מרכז, משמש בה סמנכ"ל בכיר. ביקורת חריפה נמתחה בעבר על המינוי של האלוף במיל' יפתח רון-טל, כיום יו"ר חברת החשמל, לתפקיד בכיר באלביט - זאת זמן קצר אחרי ששימש כמפקד זרוע היבשה שדחף משמעותית להצטיידות של צה"ל במערכת הצי"ד.

פדרמן בעצמו היה קצין זוטר בסיירת מטכ"ל והתקדם במהלך שירות המילואים לדרגת סא"ל. הוא נמנה בעבר עם תורמיו הבולטים של אהוד ברק, ובפריימריז האחרונים של מפלגת העבודה ב-2015 וב-2012 תרם למפקד אחר של היחידה, חבר ועדת החוץ והביטחון עמר בר-לב, סכום כולל בסך 10,200 שקל. בדרך כלל התנועה היא מהצבא לאלביט, אבל יש גם לפחות מקרה אחד הפוך: זה של יוסי קטריבס, שהיה מנהל באלביט והתמנה בשנת 2012 לסמנכ"ל משרד ראש הממשלה עד שפרש בדצמבר האחרון.

בין אם מדובר בעסקה שתייצר פלונטר ריכוזי ובין אם המדינה תרוויח מחיר פנטסטי בצד תעשייה ביטחונית יעילה ואפקטיבית יותר, ספק אם דווקא בעיתוי הנוכחי נכון לרוץ קדימה. אחרי למעלה משנה של עיכובים ללא סיבה דרמטית, נדמה כי לא יקרה כלום אם ימתינו עוד קצת להשלמת חקירת המשטרה בתיק 3000, שעשויה ללמד עוד כמה שיעורים מעניינים על הפוליטיקה של הנשק.

באלביט, צריך לומר, רואים את הדברים אחרת. הגודל, לשיטתם, מהווה יתרון לא רק לחברה אלא גם למדינה (בין היתר בשל היכולת לרכז מאמצים ומשאבים בפיתוח ומחקר), ומצביעים על כך שגם במדינות אירופה יש תעשייה ביטחונית מרכזית אחת גדולה. במערכת הביטחון יש גם מי שמצביע על כך שגם לאחר רכישת תעש היקף המכירות של אלביט למשרד הביטחון צפוי לעמוד על שיעור דומה לזה של התעשייה האווירית או רפאל (25%-27%).

בעניין מה שמכונה "דלתות מסתובבות", בחברה מבהירים כי אלביט גאה לקלוט כוח אדם איכותי, לרבות קצינים שתרמו לביטחון המדינה, ומדגישים כי בכל המקרים המועמדים לתפקיד עוברים הליך מיון קפדני הכולל גם תקופת צינון.

אלביט
 אלביט

בעלי החזקות-אלביט מערכות
 בעלי החזקות-אלביט מערכות