שאלת מיליון הדולר: דיבידנד - למשוך או לא למשוך?

בניגוד ל"מבצעי הנחות" קודמים, מן הראוי כי ציבור הנישומים לא יתמקד ב"הנחת המס" המוצעת לו, כי אם ב"מכת המס" העלולה לנחות עליו

קרנות / צילום: טינקסטוק
קרנות / צילום: טינקסטוק

ב-30 בספטמבר 2017 תסתיים האפשרות שניתנה בהוראת שעה לבעל מניות מהותי, שהנו יחיד או חברה משפחתית, למשוך דיבידנד מוטב מחברה בבעלותו, בשיעור מס של 25% (לעומת דיבידנד רגיל, שמשיכתו מתחייבת במס בשיעור של 33%, כולל מס יסף).

חיסכון מס זה, העולה כדי 8%, הנו בהחלט חיסכון משמעותי, אם כי למותר להזכיר שבמסגרת "מבצעים" קודמים התאפשרה משיכת דיבידנדים בשיעורי מס זולים הרבה יותר.

מובן ששאלת כדאיות המשיכה בשיעור מס של 25% היא שאלה סובייקטיבית, התלויה בין היתר בשימוש המיועד לכספים בחברה, ובעיתוי שבו ממילא תכנן בעל המניות, ללא קשר לדיני המס, למשוך את הכספים לביתו. תחת הנחה שלא יחול שינוי בעתיד בשיעור המס שיוטל על משיכת דיבידנד, כל שניתן לומר הוא כי מדובר בהקדמת תשלום מס שתמורתה ייהנה הנישום מ"הנחה" בשיעור של 8% (כולל מס יסף).

עם זאת, נראה כי בניגוד ל"מבצעי הנחות" קודמים, מן הראוי כי ציבור הנישומים לא יתמקד ב"הנחת המס" המוצעת לו, כי אם ב"מכת המס" העלולה לנחות עליו במקרה שלא יבצע את החלוקה. למרבה הצער, ניתן לומר כי מרבית הנישומים לא הפנימו את השינוי במשטר המס בישראל שחל במסגרת חוק ההסדרים האחרון. כך, בעלי מניות מהותיים שלהם יתרת חובה לחברה שבבעלותם (בהיקף העולה על 100,000 שקל), שמקורה ב-31/12/16 או קודם לכן, ואשר לא יפרעו את חובם לחברה עד 31/12/17, יחויבו במסגרת דוח המס לשנת 2017 במס על ההלוואה מהחברה בבעלותם, כאילו משכו כדיבידנד (במס מלא) את מלוא סכום חובם לחברה.

בניגוד לשנים עברו, שבהן אופן ההתייחסות ליתרת החובה היה עניין לוויכוח עם פקיד השומה - האם מדובר בהלוואה או בחלוקת דיבידנד מוסווית - הפעם מדובר בהוראת חוק ברורה וחלוטה. ברור כי בהתקיים הנסיבות הרלוונטיות, קיימת עדיפות ברורה לנישום לפרוע את יתרת החובה בדרך של חלוקת דיבידנד מוטבת, שתבוצע עד 30/9/17, מאשר חיוב במס בשיעור מלא במסגרת דוח המס לשנת 2017.

לעניין זה נציין, כי קיים ספק האם ניתן להשתמש בחלוקה של דיבידנד מוטב לצורך פירעון הלוואה ישנה שמקורה לפני 1/1/13, במובן זה שפקיד השומה רשאי לראות את כספי ההלוואה כאילו חולקו כדיבידנד עוד קודם לחלוקת הדיבידנד המוטב.

זאת ועוד, מעבר להוראת החוק, החלוטה בעניין הטיפול ביתרות החובה של בעלי המניות, מרחפת עננת חוסר הוודאות בעניין סמכות מנהל רשות המסים להורות על חלוקת דיבידנד, לצורכי מס, מרווחים לא מחולקים של חברת מעטים.

אכן, חוסר הוודאות בעניין אופן יישומה של הוראת חוק זה הנו רב: לא ברור מהם הרווחים "המיותרים" שאינם דרושים לחברה לצורך קיום ופיתוח עסקיה, לא ברור כיצד יכריע בג"ץ בשאלת הרטרואקטיביות הנלווית להוראה זאת, לא ברור האם מדיניות המס שינקוט מנהל רשות המסים תחתור ליישום גורף ושיטתי של הסמכות האמורה, ואף לא ברור באיזו מידה יועילו לנישומים תכנוני המס השונים הננקטים על-ידיהם בעניין.

מנגד, ברור לחלוטין כי על הנישום הרציונלי לברר מספרית את גובה סכומי הרווחים הנצברים החשופים לאפשרות של דיבידנד כפוי. ללא אומדן סכומי החשיפה, מובן כי אין באפשרותו של הנישום לשקול נכונה את סכומי הדיבידנד המוטב שברצונו לחלק. אין צורך להסביר, כי נישום שלא ינצל את הוראת השעה, ומנגד, יחויב במסגרת הליכי שומה בחלוקת דיבידנד כפוי, לא ייהנה מהנחת המס הגלומה בהוראת השעה.

לסיום, נראה כי בחינת כדאיות השימוש בהוראת השעה בעניין הדיבידנד המוטב צריכה להיבחן לא רק בהיבט ההנחה הגלומה בה, כי אם גם בהיבט של האפשרות הריאלית להימנע מחלוקת הדיבידנד. אין צורך להסביר כי במקרים הרלוונטיים עדיף להקדים ולחלק באופן יזום דיבידנד מוטב במס בשיעור של 25%, במקום להתחייב בעתיד במס בשיעור של 33% על דיבידנד כפוי.

עוד נציין, כי קבלת החלטה בדבר חלוקת דיבידנד במסגרת הוראת השעה מצריכה בדיקה מדוקדקת של עמידה בתנאי הוראת השעה, ובמקרים המתאימים ניתן לפנות לרשות המסים לקבלת הבהרות מראש, קודם למועד חלוקת הדיבידנד, וזאת לשם מניעת מחלוקות מיותרות בעתיד.

הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט

צרו איתנו קשר *5988